תנ"ך - לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם: ס (קהלת פרק ג פסוק א)

טקסט וניקוד:

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל־חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: ס (קהלת פרק ג פסוק א)

טקסט בלבד:

לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים: ס (קהלת פרק ג פסוק א)

תיקון קוראים:

לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים: ס (קהלת פרק ג פסוק א)

תרגום מגילות:
לְכָל גְּבַר יֵיתֵי זְמָן וְעִדָּנָא לְכָל עִסקָא תְּחוֹת שְׁמַיָא :

עין המסורה:
לכל - י"א (דגושים): יר' יג , ז , י; תה' קמה , ט; קה' ג , א , יט; ט , ב , ג; י , ג; עז' ח , לד; דה"א ז , ה; כט , יב. תחת השמים - ג' בסיפרא: קה' א , יג; ב , ג; ג , א.

מסורה קטנה:
תחת השמים - ג' בסיפ'.

רש"י:
לכל זמן - אל ישמח האוסף בהון מהבל (ע"פ מש' יג , יא) , כי אם עכשיו הוא בידו - עוד ירשוהו צדיקים; אלא שעדיין לא הגיע הזמן , כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה. לכל חפץ - לכל דבר. כל דברים קרויים 'חפצים' בלשון משנה.

רשב"ם:
לכל זמן - לכל המעשים יש להם זמן , ולכל חפץ אשר תחת השמים יש לו עת: עתי רעה ועתי טובה , לשלם לבריות משכורתם כפי פעלם , תשלום רע ותשלום טוב , עתים של רעה ועתים של טובה. ואחרכך מפרש את העתים.

ר' יוסף קרא:
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים - פתרונו: לכל דבר.

ראב"ע:
לכל זמן. אנשי שקול הדעת יפרשו אלה העתים , שהן סמוכות לבן אדם , כי חייב אדם לעשות כל דבר בעתו; ותחלת העתים וסופם ישחיתו פירוש אנשי שיקול הדעת: האחד - "עת ללדת ועת למות" (להלן , ב) , והאחרון - "את הכל עשה יפה בעתו" (להלן , יא). ויש אומרים , כי אלה השמונה ועשרים עתים - כנגד שמונה ועשרים צורות גלגל המזלות שהלבנה נראית בהם בכל חודש. גם זה הבל. והנכון , שיש לכל חפץ תחת השמים עת וזמן , כי בהִשחת המתכונת המולידה ימות היָלוּד , ותתחדש מתכונת תעשירנו; והפך - העושר , כי עתים קצובות הם. ובבוא העת יתנועע האדם לאשר הוא מוכן לו , ותהיינה תנועותיו כתנועת הצלם , כעניין "אך בצלם יתהלך איש" (תה' לט , ז) , ואם כן , "אך הבל יהמיון" (שם). ופירוש "יהמיון" - יקבצו ממון , וכמוהו "מהמון רשעים רבים" (תה' לז , טז); וכן "ומי אוהב בהמון לא תבואה" (קה' ה , ט). והראיה - השלמת הפסוק: "יצבור ולא ידע מי אוספם" (תה' לט , ז).

רלב"ג:
לכל הדברים השפלים זמן מוגבל ימָצאו בו , וזמן אחר ימצאו בו הפכיהם. וזה ממה שיתבאר ממנו יתרון באלו הדברים השפלים , היה שיהיו עצמים או פעֻלות בעצמים. וזה , שכבר יוגבל לחי עת יוָלד בו , ואחר לידתו ידרוך זמן מה אל הגִדוּל ושלמות הבריאה; והוגבל לו גם כן עת ימות בו , וקודם הזמן ההוא ידרֹך זמן מה אל ההִפָּסֵד והמות. וכן הענין בעינו בצמחים; רצוני , שכבר ימצא להם עת מוגבל לנטיעתם , ואחר העת ההוא ידרכו אל הגִדוּל וההוייה; וימצא להם גם כן עת מוגבל לעקירתם , והוא , כשהגיעו לגבול ההפסד אשר בתכלית. ואלו העתים כלם מוגבלים מצד הטבע ומצד הכוכבים השומרים החום הטבעי לנמצא - נמצא הזמן האפשרי לו.

ר' יוסף כספי:
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. עת ללדת וכו' , ויסיים ויפסוק: "ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו. וגם כל האדם" וכו' (להלן , יב - יג) , "ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים" (להלן , יד) , "מה שהיה... והאלהים יבקש את נרדף" (להלן , טו). והנה אין בזאת הפעם , רק טענה אחת , והיא: לכל זמן ועת לכל חפץ. וביאור זה , כי אמר שלמה: ראֵה הבל זאת החכמה; כי מהותה וענינה היא המעשים והפעולות כמו שקדם זכרו: "בניתי לי" , "נטעתי לי" , "עשיתי לי" , "כנסתי לי" (קה' ב , ד - ח) , ובכלל כל ענינה - קניין עם הפלגת רבויו , עד שיתוסף מספרו לאין תכלית אם יוכל. ואנו רואים תמיד שבעלי זאת החכמה עושים הפכו , רצוני: ההעדר. ואם , על דרך משל , עמלו ימים רבים ונטעו כרמים עד עתה , היום או מחרתו יעקרו הנטוע וישחיתו הכרמים. וזה אנו רואים היום בגבולינו , אשר בסבת ישיבת הפיפיור בארצנו נטעו בכל הארץ כרמים לאין מספר , עד ששב היין בזול והתבואה ביוקר , ועתה הם משחיתים הכרמים ועוקרים הנטיעות וישיבום לשדות ויזרעו שם תבואות; כל שכן אם מחר ישוב לו ברומי , כי יהיו בָּתָה בגבולינו שדות וכרמים לאין מספר והיו שממה. אבל התחיל עת ללדת ועת למות - כי הוא מציאות האדם בעצמו; והכונה , כי יש עת נכון וטוב שהאדם יהיה נמצא בעולם , עד שבעל זאת החכמה ייטב אצלו מאד מציאותו בעצמו , ויעמול להשיג קניינים כמו שקדם זכרם , וזהו כל שמחתו. ואנחנו נראה פעמים רבות , שיש עת שמותו טוב לו מחייו , כמו שראינו בשאול המלך שנפל על חרבו ומת (ראה ש"א לא , ד). והנה ידוע כי האל יתברך הוא הפועל הראשון לכל , אין הבדל בין שאני מיחס שנוי העתים לו יתברך או לאדם , והכל שב לענין אחד שהוא יתברך פועל לכל. והנה אחר שאמר שנים זוגות ששׂם הקנינים ראשונים וההעדרים אחרונים , יזכור שני זוגות אחרים ששׂם העדרים ראשונים ואת הקניינים אחרונים , וזהו אומרו: עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות. וזה הפלגה , שבעל זאת החכמה יתחיל ראשונה בתחלת צמיחתו להרוג ולפרוץ , הפך "קניתי לי עבדים ושפחות גם מקנה בקר וצאן הרבה" (ראה קה' ב , ז) והפך "בניתי לי" (שם , ד); וכן אמר: עת לבכות ועת לשחוק , עת ספוד ועת רקוד , עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים - ששלשה זוגות אלו מבואר שבעל זאת החכמה כל ענינו לשחוק ורקוד וכנוס , והנה יתחיל בהפכים. ואחר יסדר שלשה זוגות שישים הדברים הנחפצים הראשונים , וזהו אמרו: עת לחבק (בנוסחנו: לחבוק) ועת לרחוק מחבק , עת לבקש ועת לאבד , עת לשמור ועת להשליך - כי ענין בעל זאת החכמה הוא לחבוק ולבקש ולשמור , ואם פעמים יבחר העדר זה ויהיה ההעדר טוב לו מן הקנין. ואחר יזכור שנים זוגות שההעדר ראשון , והוא אמרו: עת לקרוע ועת לתפור , עת לחשות ועת לדבר. ואחר יזכור שנים זוגות נכונים ויסיים בדברי שלום. וכל הדברים נכונים וצחים , לא שאומַר שבזה סבות הכרחיות , כמו שאין סבה הכרחית בהיותם ארבע עשרה זוגות , כי אינו נמנע שיהיה פחות או יתר; וכל זה מבואר.

ר' ישעיה מטראני:
לכל זמן - לכל חפצים ועניינים שבעולם תיקן להם הבורא עת וזמן , כלומר , שאין זמנם שוה; כמו שמפרש והולך: עת ללדת ועת למות וגו'.
ריכוז קישורים