תנ"ך - כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל: (קהלת פרק ג פסוק יט)

טקסט וניקוד:

כִּי מִקְרֶה בְנֵי־הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן־הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל: (קהלת פרק ג פסוק יט)

טקסט בלבד:

כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל: (קהלת פרק ג פסוק יט)

תיקון קוראים:

כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל: (קהלת פרק ג פסוק יט)

תרגום מגילות:
אֲרוּם אִרעוֹן אֱנָשָׁא חַיָיבָא וְאִרעוֹן בְּעִירָא מְסָאֲבָא אִרעוֹן חַד לְכוּלְהוֹן וְהֵיכְמָא דִתמוּת בְּעִירָא מְסָאֲבָא כֵּין יְמוּת דֵּין דְּלָא תָיֵיב בִּתיוּבתָּא קֳדָם מוֹתֵיהּ וְנִשׁמַת רוּחַ תַּרוֵיהוֹן כַּחדָּא אִיתְּדָן לְכָל גְּוָון וּשׁאָרוּת גֻּברָא חַיָיבָא מִן בְּעִירָא מְסָאֲבָא מִדָּעַם בֵּין תַּרוֵיהוֹן אֱלָהֵין בֵּית קְבוּרְתָא אֲרוּם כּוֹלָא הַבלוּ :

עין המסורה:
ומקרה - ב': קה' יג , יט (פעמיים). כמות - ג': *במ' טז , כט; מ"ב ג , ה; קה' ג , יט. לכל - י"א (דגושים): ראה לעיל , א.

מסורה גדולה:
ומותר האדם מן הבהמה אָין ל' זק' קמ'. וחד ואדם אַין.

מסורה קטנה:
ומקרה - ב'; ומותר האדם - ל'.

רש"י:
כי מקרה בני האדם וגו' - הוא טעם הדבר: אשר נתן הקדוש ברוך הוא מקרה ופגע לבני האדם ויש מקרה לבהמה , ומקרה אחד לשניהם נתן , שכשם שזה מת כך זה מת. ומותר האדם מן הבהמה - ויתרונו והצלחתו של אדם יותר מן הבהמה אינו נראה משמת , כי הכל נהפך להיות הבל - לשוב אל העפר.

רשב"ם:
כי... מקרה (בנוסחנו: ומקרה) אחד - שהרי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד ומנהג אחד הוא , שמתים שניהם בעיניין אחד. ורוח אחד להם - וחיוּת אחד להם. ומותר האדם - יתרון האדם יותר מן הבהמה איין ותוהו הוא. כי הכל הבל - ששניהם שוין , אדם ובהמה ילך אל מקום אחד , שהרי מן העפר היו לעפר ישובו. ומי יודע - מוסב על ורוח אחד לכל , לומר: על כן אני אומר רוח אחד לשניהם , כי מי הוא שיודע שרוח האדם עולה למעלה ורוח בהמה יורדת למטה , ועל כן אני אומר: רוח אחד להם והכל הבל , כי מה יתרון לאדם יותר מן הבהמה.

ר' יוסף קרא:
אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים - על דבר מקצת עון שעשו ראה הקדוש ברוך הוא לבוררם , שיחריבום וישבו במקומם. ולראות שהם בהמה המה להם - פתרונו: ועוד , שיהיו רואים בני אדם ויכירו , שאפילו במעשה שלהם הם כבהמה; תוהים כשרואים שהרשע מכתיר את הצדיק (ע"פ חב' א , ד) , ואינו על חינם. ירמיה אמר: "צדיק אתה יי' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אתך מדוע דרך רשעים צלחה" (יב , א); וכן חבקוק מתרעם: "על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל" (א , ד) , וסוף שהקדוש ברוך הוא מראה לו שעל חנם צועק. דבר אחר: ולראות שהם בהמה המה להם - לפיכך עשה הקדוש ברוך הוא דבר זה , שאֵילו עוברים ובאים אחרים ויושבין תחתיהם , אע"פ שהם רשעים מהם: כדי שידעו שהם כבהמה אפילו במעשה שלהם , כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה (בנוסחנו: ומקרה) אחד להם כמות זה כן מות זה.

ראב"ע:
כי מקרה. זה הפסוק - על מחשבות בני האדם שלא חכמו והשכילו (ע"פ דב' לב , כט) , כי בראותם שמקרה אחד לאדם ולבהמה בחיים ובמות , יחשבו כי רוח אחד לכל , ואין לאדם מותר מן הבהמה. ומותר - שֵם על משקל "מושב" (תה' קז , ד) , מהבניין 'הכבד' , והו"ו הנח הוא תמורת פ"א הפועל שהוא יו"ד. ו"יתרון" (לעיל , ט) - שם מהבניין 'הקל' , והנו"ן נוסף.

רלב"ג:
כשהייתי חושב אם יש יתרון לאדם על הבהמה מזה הצד , אמרתי בלבי (ראה לעיל , יח) כי מקרה האדם והבהמה אחד , כי כולם מורכבים מהליחוֹת הארבעה , והם מתדמים בהרבה ממקריהם , כמו ההרגש והשינה והיקיצה והאכילה והרעבון והחולי והבריאות והמות והחיים , ודברים אחרים רבים ישתתפו בו. וזה ממה שיביא לחשוב , שרוח אחד בעינו ימצא לאדם ולבהמה , ושלא יהיה מותר לאדם על הבהמה.

ר' יוסף כספי:
ועוד אני רואה מין ענין אחר מורה על הבל זאת החכמה , והוא: אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם וכו' - הטעם: אמר שלמה: אני שומע שבני אדם מדברים ומתהללים ומתפארים בעצמם לומר , שהשם בררם ובחרם לעם על שאר בעלי חיים , וכל שכן שיעשו זה החכמים האלו מבני אדם , רצוני: המופלגים מהם בחכמה , וירבו מחשבותם ועיונם להשיג , על דרך משל , שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים (ע"פ איוב א , ג). ואני רואה שהם בהמות גמורות , אין הבדל בינם ובין הצאן ובין הגמלים שקנו להם , כלומר: הם עצמם הבהמות שהמה להם - כמו שנאמר , על דרך משל: אין הבדל בין הסוס לרוכבו; וזה מצד כי מקרה אחד יקרה את כולם - כלומר , כי המיתה הטבעית אחת ושוה מכל צד לאלו החכמים המופלגים ולבהמתם , מצד כי רוח אחד לכלם , והיא הנפש הבהמית , ומותר האדם מן הבהמה אין , כי הכל אָבֵד , והכל הולך אל מקום אחד וכו'. ומי מאלו מבני אדם - ואם הם מהיותר מופלגים בחכמה זו - יודע רוח בני האדם , שהיה בטבע שתשיג בפועל לעלות למעלה , וזה בהדבקה בשכל הפועל; ומי מאלו יודע זה , עד שידע שרוח החי המדבר יש לה בטבע שתעלה למעלה , ורוח הבהמה טבעה שתרד למטה? ומי מאלו יודע זה ההבדל? כי כל עיון אלה החכמים והתבודדותם והתחשבם הוא להרבות הקניינים , כל שכן לקנות מקנה בקר וצאן , ואין הבדל בין הקונים והנקנים במה שהוא סוף האדם , רצוני: בהגיע כלם למיתה הטבעית. ואולם חכמי העיון בחכמות העיוניות ראוי להם שיתהללו ויתפארו על רבוי התחשבותם בהשגת אלו החכמות ואלו הקנינים הפנימיים; כי אם יתדמו וישתוו עם הבהמות במיתה הטבעית , אין זה שִווּי מכל צד; כי אין רוח אחד לכלם , ומותרם מן הבהמה הוא דבר גדול ונכבד , עד שכל רוח הבהמה אובד , וחלק - מה ברוח אלו - שהוא קיים ונצחי גנוז תחת כסא הכבוד. ואלו החכמים יודעים מהו רוח האדם העולה למעלה , ומהו רוח הבהמה היורדת , כי למדו 'ספר הנפש' ויתר הספרים המודיעים זאת הידיעה. אבל אלו נקראים בהמון 'חכמים גדולים מופלגים' , להתבודדותם והתחשבם והגייתם יומם ולילה - לא בתורת יי' , רק בספרי התזכירות שלהם ולהשיג קנינים חיצונים אין מספר , והם על זה מתהוללים ומתפארים על בהמותיהם שהשם בחרם עליהם - הנה מבואר זיוף זה , בהביטנו אל אחריתם במות הטבעית. ולכן אמר הנביא , על זאת החכמה: "אל יתהלל חכם בחכמתו" וכו' , "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" (יר' ט , כב - כג) , שהוא חכמת העיון בעיוניות. אם כן מבואר , שזאת החכמה ההמונית הבל ורִיק , ולכן הפְּסָק הוא: וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו , וזהו האמצעי המָזוג , כמו שקדם לנו (קה' א , א - ג). כי להניח זאת החכמה ההמונית לגמרי אי איפשר , כי האדם מדינִי בהכרח ולא יוכל לעמוד בארץ תלאובות (ע"פ הו' יג , ה) , אבל יחזיק לחשוב ולהשיג ממעשה העולם הזה ההכרחי לבדו ובשמחה. ובזה נגמר הפּסק הרמוז פעם שלישית.

ר' ישעיה מטראני:
לברם האלהים - האלהים עשה ותיקן עולמו בעניין זה שלא יהיה יתרון לאדם יותר מן הבהמה , כדי שידעו בני אדם לברר עצמם ולראות שהם בהמה , כמו שמפרש והולך: כי מקרה בני אדם וגו'.
ריכוז קישורים