תנ"ך - הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־הֶעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־הֶעָפָֽר: (קהלת פרק ג פסוק כ)

טקסט וניקוד:

הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל־מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן־הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל־הֶעָפָר: (קהלת פרק ג פסוק כ)

טקסט בלבד:

הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר: (קהלת פרק ג פסוק כ)

תיקון קוראים:

הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר: (קהלת פרק ג פסוק כ)

תרגום מגילות:
כּוֹלָא אָזְלִין לַאֲתַר חַד כָּל דָּיְירֵי אַרעָא אִתבְּרִיאוּ מִן עַפרָא וְכַד יְמוּתוּן כּוּלְהוֹן עֲתִידִין לִמתָב לְעַפרָא :

עין המסורה:
אל - מקום אחד - ג': בר' א , ט; *קה' ג , כ; ו , ו.

מסורה גדולה:
אל מקום אחד ג' וסימנהון יקוו המים הכל הולך הלא אל מקום אחד.

מסורה קטנה:
אל - מקום אחד - ג'; והכל - ל'.

רש"י:
כי מקרה בני האדם וגו' - הוא טעם הדבר: אשר נתן הקדוש ברוך הוא מקרה ופגע לבני האדם ויש מקרה לבהמה , ומקרה אחד לשניהם נתן , שכשם שזה מת כך זה מת. ומותר האדם מן הבהמה - ויתרונו והצלחתו של אדם יותר מן הבהמה אינו נראה משמת , כי הכל נהפך להיות הבל - לשוב אל העפר.

רשב"ם:
כי... מקרה (בנוסחנו: ומקרה) אחד - שהרי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד ומנהג אחד הוא , שמתים שניהם בעיניין אחד. ורוח אחד להם - וחיוּת אחד להם. ומותר האדם - יתרון האדם יותר מן הבהמה איין ותוהו הוא. כי הכל הבל - ששניהם שוין , אדם ובהמה ילך אל מקום אחד , שהרי מן העפר היו לעפר ישובו. ומי יודע - מוסב על ורוח אחד לכל , לומר: על כן אני אומר רוח אחד לשניהם , כי מי הוא שיודע שרוח האדם עולה למעלה ורוח בהמה יורדת למטה , ועל כן אני אומר: רוח אחד להם והכל הבל , כי מה יתרון לאדם יותר מן הבהמה.

ר' יוסף קרא:
הכל הולך אל מקום אחד - גם האדם גם הבהמה; הכל שבים אל העפר.

רלב"ג:
ועוד , כי כבר ימצאו חמר האדם וחמר הבהמה הולכים אל מקום אחד בעת הִפסדם , כי הם שבים אל היסודות אשר הורכבו מהם. ואולם זכר העפר - לפי שרוב בניינם הוא מן העפר , כאמרו "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בר' ג , יט). או זכרוֹ להיותו קרוב ממדרגת החמר הראשון , כי הוא הולך במדרגת ההיולי לשאר היסודות ולכל הדברים הנמצאים בזה העולם השפל. וזה ממה שיביא לחשוב , שיהיה הענין בצורותיהם כן , רוצה לומר , שתהיינה צורותיהם הולכות אל מקום אחד.

ר' יוסף כספי:
ועוד אני רואה מין ענין אחר מורה על הבל זאת החכמה , והוא: אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם וכו' - הטעם: אמר שלמה: אני שומע שבני אדם מדברים ומתהללים ומתפארים בעצמם לומר , שהשם בררם ובחרם לעם על שאר בעלי חיים , וכל שכן שיעשו זה החכמים האלו מבני אדם , רצוני: המופלגים מהם בחכמה , וירבו מחשבותם ועיונם להשיג , על דרך משל , שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים (ע"פ איוב א , ג). ואני רואה שהם בהמות גמורות , אין הבדל בינם ובין הצאן ובין הגמלים שקנו להם , כלומר: הם עצמם הבהמות שהמה להם - כמו שנאמר , על דרך משל: אין הבדל בין הסוס לרוכבו; וזה מצד כי מקרה אחד יקרה את כולם - כלומר , כי המיתה הטבעית אחת ושוה מכל צד לאלו החכמים המופלגים ולבהמתם , מצד כי רוח אחד לכלם , והיא הנפש הבהמית , ומותר האדם מן הבהמה אין , כי הכל אָבֵד , והכל הולך אל מקום אחד וכו'. ומי מאלו מבני אדם - ואם הם מהיותר מופלגים בחכמה זו - יודע רוח בני האדם , שהיה בטבע שתשיג בפועל לעלות למעלה , וזה בהדבקה בשכל הפועל; ומי מאלו יודע זה , עד שידע שרוח החי המדבר יש לה בטבע שתעלה למעלה , ורוח הבהמה טבעה שתרד למטה? ומי מאלו יודע זה ההבדל? כי כל עיון אלה החכמים והתבודדותם והתחשבם הוא להרבות הקניינים , כל שכן לקנות מקנה בקר וצאן , ואין הבדל בין הקונים והנקנים במה שהוא סוף האדם , רצוני: בהגיע כלם למיתה הטבעית. ואולם חכמי העיון בחכמות העיוניות ראוי להם שיתהללו ויתפארו על רבוי התחשבותם בהשגת אלו החכמות ואלו הקנינים הפנימיים; כי אם יתדמו וישתוו עם הבהמות במיתה הטבעית , אין זה שִווּי מכל צד; כי אין רוח אחד לכלם , ומותרם מן הבהמה הוא דבר גדול ונכבד , עד שכל רוח הבהמה אובד , וחלק - מה ברוח אלו - שהוא קיים ונצחי גנוז תחת כסא הכבוד. ואלו החכמים יודעים מהו רוח האדם העולה למעלה , ומהו רוח הבהמה היורדת , כי למדו 'ספר הנפש' ויתר הספרים המודיעים זאת הידיעה. אבל אלו נקראים בהמון 'חכמים גדולים מופלגים' , להתבודדותם והתחשבם והגייתם יומם ולילה - לא בתורת יי' , רק בספרי התזכירות שלהם ולהשיג קנינים חיצונים אין מספר , והם על זה מתהוללים ומתפארים על בהמותיהם שהשם בחרם עליהם - הנה מבואר זיוף זה , בהביטנו אל אחריתם במות הטבעית. ולכן אמר הנביא , על זאת החכמה: "אל יתהלל חכם בחכמתו" וכו' , "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" (יר' ט , כב - כג) , שהוא חכמת העיון בעיוניות. אם כן מבואר , שזאת החכמה ההמונית הבל ורִיק , ולכן הפְּסָק הוא: וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו , וזהו האמצעי המָזוג , כמו שקדם לנו (קה' א , א - ג). כי להניח זאת החכמה ההמונית לגמרי אי איפשר , כי האדם מדינִי בהכרח ולא יוכל לעמוד בארץ תלאובות (ע"פ הו' יג , ה) , אבל יחזיק לחשוב ולהשיג ממעשה העולם הזה ההכרחי לבדו ובשמחה. ובזה נגמר הפּסק הרמוז פעם שלישית.
ריכוז קישורים