תנ"ך - אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם: (קהלת פרק ג פסוק יח)

טקסט וניקוד:

אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל־דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם־בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם: (קהלת פרק ג פסוק יח)

טקסט בלבד:

אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם: (קהלת פרק ג פסוק יח)

תיקון קוראים:

אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם: (קהלת פרק ג פסוק יח)

תרגום מגילות:
אֲמַרִית אֲנָא בְּלִבִּי עַל עֵיסַק בְּנֵי אֱנָשָׁא דְיַיתֵי עֲלֵיהוֹן מַכתָּשִׁין וּמַרעִין בִּישִׁין בְּדִיל לְנַסוֹאֵיהוֹן וּבגֵין לְמִבחַנהוֹן עֲבַד יְיָ לְמִחזֵי אִי תָיְבִין בִּתיוּבתָּא יִשׁתְּבֵיק לְהוֹן וְיִתַּסוֹן וְרַשִׁיעַיָא דְאִנוּן כִּבעִירָא לָא תָיְבִין בְּגֵין כֵּין אִנוּן מִתּוֹכְחִין בְּהוֹן לְאַבאָשָׁא לְהוֹן :

עין המסורה:
ולראות - ג': *קה' ג , יח; ה , יז; ח , טז. המה להם - ב': מ"א יד , כג; *קה' ג , יח.

מסורה גדולה:
ולראות ג' שהם בהמה טובה ולראות את הענין. המה להם ב' ויבנו גם המה להם ולראות שהם בהמה המה להם.

מסורה קטנה:
לברם - ל'; ולראות - ג'; שהם - ל'.

רש"י:
אמרתי אני בלבי - בראותי זאת. על דברת בני האדם - שאחזו להם מדת גאוה לנהוג שררה ורבנות בקטנים מהם. לברם האלהים - לבררם הקדוש ברוך הוא ולהודיע שאין שררתם כלום , ולהראותם שהם - אף השרים והמלכים , בהמה המה להם - כשאר בהמה וחיה המה לעצמם.

רשב"ם:
על דברת - על אודות בני האדם שהם חוטאים , עוסק הקדוש ברוך הוא לבָרותם מן העולם , וגורם הוא להם לבני אדם לראות בעצמם שהם חשובים כבהמה. לְבָרָם - משקל חזק , גזרת "וברות (לפנינו: וברותי) מכם... הפושעים בי" (יח' כ , לח) , מן 'פעל' של בָּרָה. וכאשר יאמר לְכַלָּם מן לְכָלָה , שנאמר "בחימה לכלה" (יח' יג , יג) , לְעַלָּה - לְעַלָּם , כן יאמר לְבָרָה - לְבָרָם במשקל חזק. אבל רי"ש אינה יכולה להדגש , אבל מן לְבָרוֹת (איכה ד , י) במשקל חזק יאמר לְבָרוֹתָם , כמו מן לְכַלּוֹת - לְכַלּוֹתָם , לְכַסּוֹת - לְכַסּוֹתָם , לְעַלּוֹת - לְעַלּוֹתָם. ואינו יכול לומר שיהיה מגזרת 'בר' , שאם כן היה לו לומר לַהֲבִירָם , בלשון 'מפעיל' , כמו מן שָׁב - לַהֲשִׁיבָם , קָם - לַהֲקִימָם , סָר - לַהֲסִירָם. שהם - איזה מעשה מתקיים עליהם , שהרי בהמה המה.

ר' יוסף קרא:
אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים - על דבר מקצת עון שעשו ראה הקדוש ברוך הוא לבוררם , שיחריבום וישבו במקומם. ולראות שהם בהמה המה להם - פתרונו: ועוד , שיהיו רואים בני אדם ויכירו , שאפילו במעשה שלהם הם כבהמה; תוהים כשרואים שהרשע מכתיר את הצדיק (ע"פ חב' א , ד) , ואינו על חינם. ירמיה אמר: "צדיק אתה יי' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אתך מדוע דרך רשעים צלחה" (יב , א); וכן חבקוק מתרעם: "על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל" (א , ד) , וסוף שהקדוש ברוך הוא מראה לו שעל חנם צועק. דבר אחר: ולראות שהם בהמה המה להם - לפיכך עשה הקדוש ברוך הוא דבר זה , שאֵילו עוברים ובאים אחרים ויושבין תחתיהם , אע"פ שהם רשעים מהם: כדי שידעו שהם כבהמה אפילו במעשה שלהם , כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה (בנוסחנו: ומקרה) אחד להם כמות זה כן מות זה.

ראב"ע:
אמרתי אני - אמרתי בלבי: בעבור בני האדם - בעבור שבחרם האלהים מכל תולדות הארץ , וראיתי שהם כמו בהמות הם לנפשם במחשבותם. מלת על דברת - כמו 'בעבור'; כמו "על דברתי מלכי צדק" (תה' קי , ד) - בעבור שאתה מלך צדק. ולמ"ד לברם - כמו למ"ד "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). וברם - על משקל "כאשר ראם" (בר' לב , ג) , והוא מן "ברו לכם איש" (ש"א יז , ח). ויש אומרים (ראה רקמה ע' מו הערה 6 ) , כי לברם - שם הפועל , והיה הרי"ש ראוי להדגש , כי עיקרו 'לבררם' , כמו "לברר וללבן" (דנ' יא , לה). וזה רחוק , כי בבנין 'פיעל הדגוש' לא ימצא העי"ן מבולע. ואמר שהם בהמה - ועניינו: כבהמה; וכמוהו "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא , יב); "אש אוכלה הוא" (דב' ד , כד); "כי שמש ומגן" (תה' פד , יב). ואם יאמר מדקדק: איך נכנס הלמ"ד על פועל עבר (לברם) , ואין כמוהו? התשובה: כי הבי"ת והלמ"ד אחים , וצירוף זה כן צירוף זה , ודרך אחד לכל (ע"פ פס' יט להלן). ונמצא "בהכין לו דוד" (בנוסחנו: דויד; דה"ב א , ד); והוא גם הוא לבדו.

רלב"ג:
אמרתי אני... על ענין בני האדם , שימָצא בהם צד , בררם השם יתעלה והבדילם מבין שאר הבעלי חיים , והוא ההשכל אשר נתן בהם; וצד שני - ישותפו בו לבהמות.

רלב"ג - ביאור המילות:
לברם האלהים - רוצה לומר: לברר אותם השם יתעלה; רצוני , שהשם יתעלה יבין אל כל מעשיהם (ע"פ תה' לג , טו) , ויברר הצדיקים מבין החטאים , וישפטם כלם ביושר. וזה המשפט מיוחס לו , ולזה אמר שהאלהים הוא המזומן לבררם והוא יראה מי שלא השתדל מהם בהצלחת הנפש , עד שהם במדרגת הבהמות. או יהיה הרצון בזה , שהוא היה נבוך בענין בני האדם - שהוא יראה בהם צד , בְּרָרָם בו האלהים מהבהמות , והוא השכל הנתן לאדם , ויראה בהם צד אחר , נמשלו בו לבהמות (ע"פ תה' מט , כא); ויהיה הלמ"ד במלת לברם האלהים תמורת 'על' , והרצון בזה: על מה שבררם השם מהבהמות בזה הכח השכלי. וכן הענין בלמ"ד אשר במלת לראות , והרצון: על מה שיראה שהאנשים הם במדרגת הבהמות.

ר' יוסף כספי:
ועוד אני רואה מין ענין אחר מורה על הבל זאת החכמה , והוא: אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם וכו' - הטעם: אמר שלמה: אני שומע שבני אדם מדברים ומתהללים ומתפארים בעצמם לומר , שהשם בררם ובחרם לעם על שאר בעלי חיים , וכל שכן שיעשו זה החכמים האלו מבני אדם , רצוני: המופלגים מהם בחכמה , וירבו מחשבותם ועיונם להשיג , על דרך משל , שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים (ע"פ איוב א , ג). ואני רואה שהם בהמות גמורות , אין הבדל בינם ובין הצאן ובין הגמלים שקנו להם , כלומר: הם עצמם הבהמות שהמה להם - כמו שנאמר , על דרך משל: אין הבדל בין הסוס לרוכבו; וזה מצד כי מקרה אחד יקרה את כולם - כלומר , כי המיתה הטבעית אחת ושוה מכל צד לאלו החכמים המופלגים ולבהמתם , מצד כי רוח אחד לכלם , והיא הנפש הבהמית , ומותר האדם מן הבהמה אין , כי הכל אָבֵד , והכל הולך אל מקום אחד וכו'. ומי מאלו מבני אדם - ואם הם מהיותר מופלגים בחכמה זו - יודע רוח בני האדם , שהיה בטבע שתשיג בפועל לעלות למעלה , וזה בהדבקה בשכל הפועל; ומי מאלו יודע זה , עד שידע שרוח החי המדבר יש לה בטבע שתעלה למעלה , ורוח הבהמה טבעה שתרד למטה? ומי מאלו יודע זה ההבדל? כי כל עיון אלה החכמים והתבודדותם והתחשבם הוא להרבות הקניינים , כל שכן לקנות מקנה בקר וצאן , ואין הבדל בין הקונים והנקנים במה שהוא סוף האדם , רצוני: בהגיע כלם למיתה הטבעית. ואולם חכמי העיון בחכמות העיוניות ראוי להם שיתהללו ויתפארו על רבוי התחשבותם בהשגת אלו החכמות ואלו הקנינים הפנימיים; כי אם יתדמו וישתוו עם הבהמות במיתה הטבעית , אין זה שִווּי מכל צד; כי אין רוח אחד לכלם , ומותרם מן הבהמה הוא דבר גדול ונכבד , עד שכל רוח הבהמה אובד , וחלק - מה ברוח אלו - שהוא קיים ונצחי גנוז תחת כסא הכבוד. ואלו החכמים יודעים מהו רוח האדם העולה למעלה , ומהו רוח הבהמה היורדת , כי למדו 'ספר הנפש' ויתר הספרים המודיעים זאת הידיעה. אבל אלו נקראים בהמון 'חכמים גדולים מופלגים' , להתבודדותם והתחשבם והגייתם יומם ולילה - לא בתורת יי' , רק בספרי התזכירות שלהם ולהשיג קנינים חיצונים אין מספר , והם על זה מתהוללים ומתפארים על בהמותיהם שהשם בחרם עליהם - הנה מבואר זיוף זה , בהביטנו אל אחריתם במות הטבעית. ולכן אמר הנביא , על זאת החכמה: "אל יתהלל חכם בחכמתו" וכו' , "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" (יר' ט , כב - כג) , שהוא חכמת העיון בעיוניות. אם כן מבואר , שזאת החכמה ההמונית הבל ורִיק , ולכן הפְּסָק הוא: וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו , וזהו האמצעי המָזוג , כמו שקדם לנו (קה' א , א - ג). כי להניח זאת החכמה ההמונית לגמרי אי איפשר , כי האדם מדינִי בהכרח ולא יוכל לעמוד בארץ תלאובות (ע"פ הו' יג , ה) , אבל יחזיק לחשוב ולהשיג ממעשה העולם הזה ההכרחי לבדו ובשמחה. ובזה נגמר הפּסק הרמוז פעם שלישית.

ר' ישעיה מטראני:
לברם האלהים - האלהים עשה ותיקן עולמו בעניין זה שלא יהיה יתרון לאדם יותר מן הבהמה , כדי שידעו בני אדם לברר עצמם ולראות שהם בהמה , כמו שמפרש והולך: כי מקרה בני אדם וגו'.
ריכוז קישורים