תנ"ך - מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ: (קהלת פרק ג פסוק כא)

טקסט וניקוד:

מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ: (קהלת פרק ג פסוק כא)

טקסט בלבד:

מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ: (קהלת פרק ג פסוק כא)

תיקון קוראים:

מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ: (קהלת פרק ג פסוק כא)

תרגום מגילות:
מַן הוּא חַכִּימָא דְיָדַע אָן רוּחַ נִשׁמְתָא דִבנֵי אֱנָשָׁא הֲסָלְקָא הִיא לְעֵילָא לִרקִיעָא וְרוּחַ נִשׁמְתָא דִבעִירָא הֲנָחֲתָא הִיא לְרַע לְאַרעָא :

מסורה קטנה:
הירדת - ל' וחס'.

רש"י:
מי יודע - כמו "מי יודע ישוב" (יואל ב , יד) - מי אשר הוא מבין נותן לב , שרוח בני האדם - היא העולה למעלה ועומדת בדין , ורוח הבהמה - היא היורדת לארץ , ואין לה ליתן דין וחשבון. וצריך שלא להתנהג כבהמה שאינה מקפדת על מעשיה.

רשב"ם:
כי... מקרה (בנוסחנו: ומקרה) אחד - שהרי מקרה האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד ומנהג אחד הוא , שמתים שניהם בעיניין אחד. ורוח אחד להם - וחיוּת אחד להם. ומותר האדם - יתרון האדם יותר מן הבהמה איין ותוהו הוא. כי הכל הבל - ששניהם שוין , אדם ובהמה ילך אל מקום אחד , שהרי מן העפר היו לעפר ישובו. ומי יודע - מוסב על ורוח אחד לכל , לומר: על כן אני אומר רוח אחד לשניהם , כי מי הוא שיודע שרוח האדם עולה למעלה ורוח בהמה יורדת למטה , ועל כן אני אומר: רוח אחד להם והכל הבל , כי מה יתרון לאדם יותר מן הבהמה.

ר' יוסף קרא:
מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה - מה נעשה ממנה , שאינה חוזרת עוד בין הבריות; וכן רוח הבהמה שהיא יורדת למטה לארץ - מה נעשה ממנה. כלומר: על הגוף - אני יכול לחפש אחריו , לפי ששב אל העפר , אבל על הרוח - מי יוכל לתור אחריה לידע היאך מנוחתה?

ראב"ע:
מי יודע. ידוע כי ה"א הידיעה , אם בא אחריו אחד מא"ח הע"ר , הוא קמוץ ברוב , ושלה"א התמה לעולם בפתח. וה"א העולה היא למעלה קמוץ , גם יש דגש ביו"ד שאחרי ה"א היורדת , כמשפט ה"א הידיעה , כמו "היושבת" (יש' מז , ח). ואלו היה לתמה , היה שוא ופתח תחת הה"א , והיו"ד רפה. והעניין: מי ומי שידע בבני האדם ההפרש שיש בין רוח האדם ורוח הבהמה? והעניין , כי לא ימצא אחד מני אלף (ע"פ איוב לג , כג). ודעת הרוח עמוקה וצריכה לראיות , ולא יוכלו להבין אפילו קצתם , כי אם המשכילים שהתבררה מחשבתם במאזני החכמה ובארבעה יסודיה , שהשלשה מהם הם 'ספר' ו'ספר' ו'סיפור' , ומורכב מהשנים. ומתורת אלהינו נוכל להבין , כי הנה אמר במיני הצמחים: "תדשא הארץ" (בר' א , יא) , והנה יש לארץ כח להדשיא בדבר אלהים. ובעבור היות המדשיא גוף , ממנו יצאו ואליו ישובו , ולא יעמוד הנולד שהולידה הארץ כי אם ימים קצובים , בעבור שיש קץ לגידולו; ובעמדו ולא יגדל - ישוב לאחור. וכן אמר: "ישרצו המים נפש" (בר' א , כ) - והנה המים הולידו נפש כל שרץ ועוף ודג בדבר אלהים. וכן אמר: "תוצא הארץ נפש חיה למינה" (שם , כד); ולא אמר בתורה 'נפש אדם' , רק נאמר: "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו" (שם , כו). והזכיר שברא גופו מן האדמה , ואחר כן "ויפח באפיו נשמת חיים" (בר' ב , ז). ורמז 'חיים' - בעבור שהיא עומדת ולא תאבד כנפש הבהמה. והפרש יש בין 'נשמה' ו'נפש' , כי לא מצאנו במקרא 'נשמה' כי אם על בני אדם , כעניין "נותן נשמה לעם עליה" (יש' מב , ה); ו"כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" (בר' ז , כב) - שב על האדם לבדו. ואמר שלמה בסוף הספר , שרוח בני האדם "תשוב אל האלהים" (קה' יב , ז) , ולא אל העפר.

רלב"ג:
וכמו שתפּסד רוח הבהמה כן תפסד רוח האדם , כי יחשב שיהיה יחס הצורה אל הצורה כיחס החמר אל החמר. ואולם מפני מה שהצענו , שכבר ימָצא הבדל בין האדם והבהמה , לא יחויב שתהיה רוח האדם נצחית. וזה , כי אעפ"י שנודה שיש הבדל בין רוח האדם ורוח הבהמה , מי יודע אם מפני זה ההבדל ימשך לרוח האדם שתעלה למעלה ותשאר נצחית , ולרוח הבהמה שתרד למטה לארץ. הנה אולי הם מסכימות בזה הענין אעפ"י שיש ביניהם הבדל , כי אין הדברים אשר ביניהם הבדל - מה נבדלים בכל עניניהם. ואפשר שנאמר שהרצון בזה: מי יודע רוח בני האדם , אשר היא עולה למעלה בחקירתה בסדר הנמצאות וישרם , מה היא , ומה היא רוח הבהמה אשר היא יורדת למטה לארץ , עד שיוכל לשפוט אם רוח האדם תובדל מרוח הבהמה בשהיא נצחית והאחרת נפסדת. וזה הביאור השני הוא יותר נאות , לפי מה שאחשוב.

ר' יוסף כספי:
ועוד אני רואה מין ענין אחר מורה על הבל זאת החכמה , והוא: אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם וכו' - הטעם: אמר שלמה: אני שומע שבני אדם מדברים ומתהללים ומתפארים בעצמם לומר , שהשם בררם ובחרם לעם על שאר בעלי חיים , וכל שכן שיעשו זה החכמים האלו מבני אדם , רצוני: המופלגים מהם בחכמה , וירבו מחשבותם ועיונם להשיג , על דרך משל , שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים (ע"פ איוב א , ג). ואני רואה שהם בהמות גמורות , אין הבדל בינם ובין הצאן ובין הגמלים שקנו להם , כלומר: הם עצמם הבהמות שהמה להם - כמו שנאמר , על דרך משל: אין הבדל בין הסוס לרוכבו; וזה מצד כי מקרה אחד יקרה את כולם - כלומר , כי המיתה הטבעית אחת ושוה מכל צד לאלו החכמים המופלגים ולבהמתם , מצד כי רוח אחד לכלם , והיא הנפש הבהמית , ומותר האדם מן הבהמה אין , כי הכל אָבֵד , והכל הולך אל מקום אחד וכו'. ומי מאלו מבני אדם - ואם הם מהיותר מופלגים בחכמה זו - יודע רוח בני האדם , שהיה בטבע שתשיג בפועל לעלות למעלה , וזה בהדבקה בשכל הפועל; ומי מאלו יודע זה , עד שידע שרוח החי המדבר יש לה בטבע שתעלה למעלה , ורוח הבהמה טבעה שתרד למטה? ומי מאלו יודע זה ההבדל? כי כל עיון אלה החכמים והתבודדותם והתחשבם הוא להרבות הקניינים , כל שכן לקנות מקנה בקר וצאן , ואין הבדל בין הקונים והנקנים במה שהוא סוף האדם , רצוני: בהגיע כלם למיתה הטבעית. ואולם חכמי העיון בחכמות העיוניות ראוי להם שיתהללו ויתפארו על רבוי התחשבותם בהשגת אלו החכמות ואלו הקנינים הפנימיים; כי אם יתדמו וישתוו עם הבהמות במיתה הטבעית , אין זה שִווּי מכל צד; כי אין רוח אחד לכלם , ומותרם מן הבהמה הוא דבר גדול ונכבד , עד שכל רוח הבהמה אובד , וחלק - מה ברוח אלו - שהוא קיים ונצחי גנוז תחת כסא הכבוד. ואלו החכמים יודעים מהו רוח האדם העולה למעלה , ומהו רוח הבהמה היורדת , כי למדו 'ספר הנפש' ויתר הספרים המודיעים זאת הידיעה. אבל אלו נקראים בהמון 'חכמים גדולים מופלגים' , להתבודדותם והתחשבם והגייתם יומם ולילה - לא בתורת יי' , רק בספרי התזכירות שלהם ולהשיג קנינים חיצונים אין מספר , והם על זה מתהוללים ומתפארים על בהמותיהם שהשם בחרם עליהם - הנה מבואר זיוף זה , בהביטנו אל אחריתם במות הטבעית. ולכן אמר הנביא , על זאת החכמה: "אל יתהלל חכם בחכמתו" וכו' , "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" (יר' ט , כב - כג) , שהוא חכמת העיון בעיוניות. אם כן מבואר , שזאת החכמה ההמונית הבל ורִיק , ולכן הפְּסָק הוא: וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו , וזהו האמצעי המָזוג , כמו שקדם לנו (קה' א , א - ג). כי להניח זאת החכמה ההמונית לגמרי אי איפשר , כי האדם מדינִי בהכרח ולא יוכל לעמוד בארץ תלאובות (ע"פ הו' יג , ה) , אבל יחזיק לחשוב ולהשיג ממעשה העולם הזה ההכרחי לבדו ובשמחה. ובזה נגמר הפּסק הרמוז פעם שלישית.

ר' ישעיה מטראני:
מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה - אין לומר שה"א זו היא ה"א התימה , ולפרש: אם עולה היא למעלה , ורוח הבהמה אם יורדת היא למטה , שאם כן היה לה לינקד בחטף פתח ככל ה"א התימה; ועוד , כי הוא בעצמו אמר בסוף זה הספר "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קה' יב , ז) , אלמא הוא דבר ידוע. אלא ה"א זו היא ה"א הידיעה , וכך הוא פירושו: רוח בני האדם העולה היא למעלה בודאי , ורוח הבהמה היורדת היא למטה בודאי , איזה בן אדם יודע אותו בהכרת מראה , שיוכל אדם לומר: טוב אני מן הבהמה , מפני שרוחי עולה לשמים.
ריכוז קישורים