תנ"ך - ברבות
הטובה
רבו
אוכליה
ומה־כשרון
לבעליה
כי
אם־ראית
ראות
עיניו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בִּרְבוֹת֙
הַטּוֹבָ֔ה
רַבּ֖וּ
אוֹכְלֶ֑יהָ
וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙
לִבְעָלֶ֔יהָ
כִּ֖י
אִם־רְא֥יּת
רְא֥וּת
עֵינָֽיו:
(קהלת פרק ה פסוק י)
בִּרְבוֹת
הַטּוֹבָה
רַבּוּ
אוֹכְלֶיהָ
וּמַה־כִּשְׁרוֹן
לִבְעָלֶיהָ
כִּי
אִם־רְאיּת
רְאוּת
עֵינָיו:
(קהלת פרק ה פסוק י)
ברבות
הטובה
רבו
אוכליה
ומה־כשרון
לבעליה
כי
אם־ראית
ראות
עיניו:
(קהלת פרק ה פסוק י)
ברבות
הטובה
רבו
אוכליה
ומה־כשרון
לבעליה
כי
אם־ראית
ראות
עיניו:
(קהלת פרק ה פסוק י)
תרגום מגילות:
כַּד
סָגיָא
טֵיבוּתָא
בְעָלְמָא
סְגִיאוּ
אַף
בְּנֵי
אֱנָשָׁא
דְיֵכְלוּנַהּ
וּמָא
הֲנָאָה
אִית
לְמָרַהָא
דְיִצבְּרִינַהּ
אִין
לָא
יַעֲבֵיד
מִינַהּ
צְדַקתָּא
בְּדִיל
דְּלֵית
לֵיהּ
וּבגֵין
דְּיִחמֵי
לְעָלְמָא
דְאָתֵי
יְהִיבַת
אַגרַהָא
בְעֵינוֹהִי
:
עין המסורה:
ברבות
-
ג':
מש'
כט
,
ב
,
טז;
קה'
ה
,
י.
כשרון
-
ב':
קה'
ד
,
ד;
ה
,
י.
רש"י:
ברבות
הטובה
-
כשישראל
מטיבין
מעשיהן
,
רבו
אוכלי
מתן
שכר
המצות;
ומה
כשרון
לבעליה
-
הקדוש
ברוך
הוא
,
בכל
הטבת
מעשיהם
,
כי
אם
ראות
עיניו
-
שרואה
שהם
כפופים
לו
ונחת
רוח
לפניו
,
שאמר
ונעשה
רצונו.
וכן
לעניין
הקרבנות:
ברבות
הטובה
-
שמביאין
נדבות
הרבה
,
רבו
הכהנים
אוכליה;
ומה
כשרון
לבעליה
-
הקדוש
ברוך
הוא
,
כי
אם
ראות
עיניו
-
שאמר
ונעשה
רצונו.
רשב"ם:
ברבות
הטובה
-
כטובה
רבה
וגדלה
ביד
האדם
ברוב
ממון
,
מחמת
שהוא
עוסק
יותר
מדיי
לקנות
ממון
הרבה
,
כנגד
אותו
ממון
שהוא
גדול
-
רבים
לו
אוכלים
ומוציא
ממונו.
שלפי
שהוא
משתכר
-
רבים
צרכיו
,
כמו
שאמרו
רבותינו
(ראה
ב"ב
קמד
,
ב):
ברכת
הבית
ברובה.
ומה
כשרון
-
מה
יתרון
וכשרון
לבעליה
של
טובה
גדולה
זו?
על
מה
הוא
טורח
על
כך
יותר
מדיי?
אין
לו
בה
הנאה
,
רק
ראות
עיניו
-
שהוא
רואה
את
הטובה
בידו
,
ואין
לו
ריווח
ושכר
בכך.
ר' יוסף קרא:
ברבות
הטובה
רבו
אוכליה
-
פתרונו:
ברבות
הטובה
לאדם
,
ראוי
היה
וכבוד
לאדם
שירבו
אוכליה
,
כגון
עבדים
ושפחות
ובני
בית
,
ושיהיו
עניים
מתפרנסים
ממנו.
אבל
כשאדם
כונס
נכסים
הרבה
ואין
לו
הנאה
מהם
ולא
לאחרים
,
מה
כשרון
לבעליה
כי
אם
ראות
עיניו?
ראב"ע:
ברבות.
רַבּוּ
אוכליה
-
מפעלי
הכפל
,
והוא
פועל
עבר.
ויֵאמר
מהפעלים
שהלמ"ד
שלהם
איננו
שלם
לשון
ציווי
לרבים
'רַבּוּ':
"רבה
צבאך
וצאה"
(שו'
ט
,
כט).
כשרון
-
כמו
"טוב...
וכשר
הדבר"
(אס'
ח
,
ה);
אחר
שהטובה
שלו
-
יאכלוה
רבים
לפניו
,
מה
טוב
לו
בטובה?
רק
מראה
עיניו.
רלב"ג:
ברבות
הטובה
רבו
האוכלים
אותה
,
כי
רבוי
הטובה
יחייב
שיהיו
לאדם
עבדים
ושפחות
ובני
בית
רבים.
ובהיות
הענין
כן
,
מה
תועלת
ימָצא
בזאת
הטובה
הרבה
לבעליה
,
והנה
הוא
לא
יאכל
ממנה
אלא
חלק
מועט?
הנה
אין
בה
לו
תועלת
כי
אם
ראות
עיניו
-
כשיראה
שזה
עבדו
וזה
שורו
,
דרך
משל.
אבל
ימָצא
בה
תועלת
יותר
לעבדיו
ממנו
,
כי
הם
אוכלים
ושותים
מהטובה
אשר
לו
,
ושנתם
תערב
להם
,
יאכלו
מעט
או
הרבה
,
כי
אין
להם
מחשבה
בשמירת
זה
הקנין
כמו
שיש
לבעל
הטובה.
ואולם
בעל
הטובה
-
ימנעהו
עשרו
מהשינה
,
לְרוב
שוטט
מחשבתו
במה
שיצטרך
להשגיח
בו
בשמירת
קניניו
ובהצלחתם.
ר' יוסף כספי:
והנה
אחר
שהציע
זה
,
להניח
השלם
המחזיק
באמצעי
,
שקדם
זכרו
ושעתיד
לזכרו
בכאן
,
יסיים
בסוף
הצעותיו
אלה
שבח
האמצעי
,
שהוא
הפּסק
הרמוז
,
וזהו
אמרו:
ויתרון
ארץ
בכל
היא
וגו';
כי
זה
ראוי
למחזיק
באמצעי
,
כמו
שיאמר
עוד:
מתוקה
שנת
העובד
וגו'.
כי
אוהב
כסף
ואוהב
בהמון
,
וכן
ברבות
הטובה
,
וכן
והשבע
לעשיר
-
הוא
הקצה
הראשון.
והנה
מבואר
כי
זה
לא
ישבע
לעולם
,
כמו
שהמשלנו
,
אשר
כשהשיג
שבעת
אלפי
צאן
(ע"פ
איוב
א
,
ג)
,
על
דרך
משל
,
יחתור
להעלותם
עד
שמנה
ותשעה
,
וכן
לאין
תכלית.
אם
כן
מבואר
מכל
מה
שקדם
הבל
זאת
החכמה
,
ושהאמצעי
טוב.
ובזה
נגמר
הפּסק
פעם
חמישית.
והפעם
השישית
יתחיל:
ר' ישעיה מטראני:
ויתרון
ארץ
-
גם
זה
הוא
דבר
בפני
עצמו.
כלומר:
היתרון
והשבח
שלקרקע
בכל
אדם
היא
צריכה
,
שאפילו
המלך
הוא
נעבד
לשדה;
שהרי
מי
שהוא
אוהב
כסף
לא
ישבע
כסף
,
שאין
הכסף
משביעו
ומקיימו
-
אלא
היוצא
מן
הקרקע;
ומי
שאוהב
בהמון
וריבוי
שלממון
,
אין
לו
תבואה
ממנו
,
אלא
על
כרחו
הוא
צריך
להיות
נעבד
לקרקע.
גם
זה
הבל
-
כלומר:
אע"פ
שיתרון
הארץ
הוא
גדול
ומשובח
מכל
היתרון
,
גם
הוא
נמי
הבל
לעוסק
בה
,
שהרי
ברבות
הטובה
רבו
אוכליה.
ואם
תאמר:
מה
כשרון
לבעליה
ולעוסקים
בה?
-
כי
אם
ראות
עיניו:
מתוקה
היא
שנת
העובד
-
אע"פ
שאין
יתרון
הארץ
כלום
,
מכל
מקום
יותר
טוב
הוא
לעסוק
בעבודת
הארץ
מלרדוף
אחרי
העושר
,
ששובע
העושר
אינו
מניח
בעליו
אפילו
לישון
,
שתמיד
מתפחד
עליו
שמא
יגנב
ויפסידנו.