תנ"ך - אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל: (קהלת פרק ה פסוק ט)

טקסט וניקוד:

אֹהֵב כֶּסֶף לֹא־יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי־אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם־זֶה הָבֶל: (קהלת פרק ה פסוק ט)

טקסט בלבד:

אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל: (קהלת פרק ה פסוק ט)

תיקון קוראים:

אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל: (קהלת פרק ה פסוק ט)

תרגום מגילות:
גְּבַר תַּגָּר דְּרָחֵים לְמִקנֵי כְסַף וּמָרֵי פְרַקמַטיָא לָא יִסבַּע לְמִצבַּר כְּסַף וּמַן דְּרָחֵים לְמִכנַשׁ מָמוֹן יַתִּיר לֵית לֵיהּ שְׁבָח לְעָלְמָא דְאָתֵי אִין לָא יַעֲבֵיד מִנֵיהּ צְדַקתָּא בְּדִיל דְּלֵית לֵיהּ אֲגַר עֲלַל לְמֵיכַל אַף דֵּין הַבלוּ :

עין המסורה:
גם - זה הבל - ד' בסופי פסוקים (כולל: 'וגם זה הבל'): *קה' ב , יט; ה , ט; ז , ו; ח , י.

מסורה גדולה:
גם זה הבל ד' סופ' פסוק' וסימ' ומי יודע אהב כסף כי כקול הסירים ובכן ראיתי.

מסורה קטנה:
גם - זה הבל - ד' בסופ' פסוק'.

רש"י:
ויתרון ארץ בכל היא - ויתרה של יושבי הארץ , שהם מתגאים ומכעיסים למקום , בכל היא - בכל דבר הוא עושה שליחותו ליפרע , ואפילו על ידי יתושין , כדרך שעשה לטיטוס (ראה ב"ר י , ח). מלך לשדה נעבד - הקדוש ברוך הוא נעשה פועל לציון , ליתבע עלבונה ממחריביה , ולשלם שכר לבוניה. אוהב כסף לא ישבע כסף - אוהב מצות אינו שבע מהם. ומי האוהב בהמון - מצות רבות , ולא תבואה - ואין באחת מהן מצוה מסויימת וניכֶּרת , כגון בניין בית המקדש ובית הכנסת וספר תורה נאה - גם זה הבל; כך נדרשים שני מקראות הללו במדרש. ועוד פנים אחרים הגונים , אך את זה הקדמתי , לפי שהוא מעניין "וגבוהים עליהם" (לעיל , ז) , שסמכן הכתוב יחד. דבר אחר: ויתרון ארץ בכל היא - שכר עבודת האדמה חשוב הוא על הכל , שאפילו הוא מלך , צריך הוא להיות נעבד לשדה; אם עשתה הארץ פירות , יש לו מה יאכל , ואם לאו - הוא מת ברעב. אוהב כסף לא ישבע כסף - לא יאכל כסף. ומי אוהב בהמון - ממון , לא תבואה - שאינו אוסף לו פירות - גם זה הבל. דבר אחר: ויתרון ארץ בכל היא - שכרן של ישראל בכל דברי תורה הוא: בין במקרא , בין במשנה , בין בתלמוד. מלך לשדה נעבד - מלך במקרא ומשנה , עודנו צריך להיות נעבד לבעל התלמוד , שהוא משדד ומסדר לפניו הוראות איסור וטומאה וטהרה ודינין. אהב כסף - תורה - אינו שבע בה. והאוהב בהמון תורה , לא תבואה - מי שיש לו מקרא ומשנה ואין לו תלמוד , מה הנאה יש לו? כל אלה בויקרא רבה (ויק"ר כב , א).

רשב"ם:
אוהב כסף יותר מדיי , לא יהיה מעולם שבע ממונו. ומי אוהב בהמון - כופל מלתו , לומר: ומי שהוא אוהב המונו של ממון , לא תבוא אליו שפעת מרבית ממון כמה שהוא חומד. גם זה הבל - כאדם שהוא עוסק וטורח לקנות ממון יותר מדיי , כי דיי לו אם יכול להתפרנס בכבוד בלא הון רב. תְבוּאָה - כמו תָבוֹאָה; וכן "לא תעבוּרי" (רות ב , ח) - כמו 'לא תעבוֹרי'. וכן "תשמוּרם" בספר משלי (יד , ג) - כמו 'תשמוֹרֵם'.

ר' יוסף קרא:
אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל - שתי מדות בדיעות: יש אדם שאוהב כסף כל כך , שאם יצבור כעפר כסף (ע"פ איוב כז , טז) לא ישבע כסף , אלא כל שעה ושעה עמל להוסיף; ואינו אוהב המון רב - לקנות עבדים הרבה ובני בית הרבה; ויש לך אדם שאוהב המון רב בעבדים ושפחות ובני בית (ע"פ קה' ב , ז) , אע"פ שאין לו תבואה במה לפרנסם. ושניהם הבל: זה שכנס כסף וזהב הרבה ועדין לא ישבע כסף - הבל הוא , שאינו שבע במה שכנס כבר , שדי לו אפילו במקצתו; וזה שאוהב המון רב ואין לו תבואה במה לפרנסם - גם זה הבל.

ראב"ע:
אהב כסף - נפשו לא תשבע; ומי אוהב בהמון לא תבואה - יש מי שאוהב לקבץ ממון בבגדים ומיני סחורות , ולא יאהב תבואה; גם זה הבל. וגם - ישוב על אוהב כסף , והוא המקבץ כסף וזהב בלבד. ויש אומרים: מי שאוהב בהמון לא תבואה לו; ויפרש המון - קנות עבדים ושפחות ושמשים רבים. והענין , שיאהב להיות המון לפניו.

רלב"ג:
ולפי שההשתדלות הרב לאסוף ולכנוס (ע"פ קה' ב , כו) מרחיק האדם משלמותו , התחיל לגנות אהבת העושר ושבח ההסתפקות , ואמר: מי שהוא אוהב כסף לא ישבע כסף , כי אין לזה השלמות תכלית. והמשל , שמי שאסף קנין רב יחשוק שיהיה לו מהקנינים יותר מזה , וזה אל לא תכלית; ולזה ישאר תמיד בחסרונו לפי דמיונו. ומי ראוי שיהיה אוהב בהמון הקנינים מזולת שיבא לו שום תענוג ותועלת מהקנין ההוא? גם זה הקנין אשר בזה האופן הוא הבל , לפי שאין בעליו שמח בחלקו. כי שלמות הקנין , ואעפ"י שהוא מועיל באופן - מה , כמו שקדם , הנה לא ימצא בו תועלת בזה האופן.

ר' יוסף כספי:
והנה אחר שהציע זה , להניח השלם המחזיק באמצעי , שקדם זכרו ושעתיד לזכרו בכאן , יסיים בסוף הצעותיו אלה שבח האמצעי , שהוא הפּסק הרמוז , וזהו אמרו: ויתרון ארץ בכל היא וגו'; כי זה ראוי למחזיק באמצעי , כמו שיאמר עוד: מתוקה שנת העובד וגו'. כי אוהב כסף ואוהב בהמון , וכן ברבות הטובה , וכן והשבע לעשיר - הוא הקצה הראשון. והנה מבואר כי זה לא ישבע לעולם , כמו שהמשלנו , אשר כשהשיג שבעת אלפי צאן (ע"פ איוב א , ג) , על דרך משל , יחתור להעלותם עד שמנה ותשעה , וכן לאין תכלית. אם כן מבואר מכל מה שקדם הבל זאת החכמה , ושהאמצעי טוב. ובזה נגמר הפּסק פעם חמישית. והפעם השישית יתחיל:

ר' ישעיה מטראני:
ויתרון ארץ - גם זה הוא דבר בפני עצמו. כלומר: היתרון והשבח שלקרקע בכל אדם היא צריכה , שאפילו המלך הוא נעבד לשדה; שהרי מי שהוא אוהב כסף לא ישבע כסף , שאין הכסף משביעו ומקיימו - אלא היוצא מן הקרקע; ומי שאוהב בהמון וריבוי שלממון , אין לו תבואה ממנו , אלא על כרחו הוא צריך להיות נעבד לקרקע. גם זה הבל - כלומר: אע"פ שיתרון הארץ הוא גדול ומשובח מכל היתרון , גם הוא נמי הבל לעוסק בה , שהרי ברבות הטובה רבו אוכליה. ואם תאמר: מה כשרון לבעליה ולעוסקים בה? - כי אם ראות עיניו: מתוקה היא שנת העובד - אע"פ שאין יתרון הארץ כלום , מכל מקום יותר טוב הוא לעסוק בעבודת הארץ מלרדוף אחרי העושר , ששובע העושר אינו מניח בעליו אפילו לישון , שתמיד מתפחד עליו שמא יגנב ויפסידנו.
ריכוז קישורים