תנ"ך - כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֡י גַּם֩ לֹא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם: (קהלת פרק ט פסוק יב)

טקסט וניקוד:

כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם: (קהלת פרק ט פסוק יב)

טקסט בלבד:

כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם: (קהלת פרק ט פסוק יב)

תיקון קוראים:

כי גם לא־ידע האדם את־עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם: (קהלת פרק ט פסוק יב)

תרגום מגילות:
אֲרוּם אַף לָא אִשׁתְּמוֹדַע לִגבַר יָת זִמנֵיהּ בֵּין טָב לְבִישׁ מָא דַעֲתִיד לְמִהוֵי בְעָלְמָא וּלמֵיתֵי עֲלוֹהִי כְּנוּנֵי יַמָא דְמִתאַחֲדִין בְּחַכָּא וּכצִיפְּרֵי שְׁמַיָא דְמִתאַחֲדִין בְּתַקלָא כְּוָתְהוֹן מִתַּקלִין בְּנֵי אֱנָשָׁא לִזמַן בִּשׁתָּא כַּד תִּפּוֹל עֲלֵיהוֹן בִּתקוֹף :

עין המסורה:
ידע - י"ט: ראה קה' ח , ה. במצודה - ח' בלישנא: ראה קה' ז , כו. כשתפול - ח' מלא (בלישנא): יח' כג , כה; כט , ה; לח , כ; לט , ד , ה; איוב לא , כב; קה' ט , יב; אס' ו , יג. כשתפול - ג' מלא בכתובים (בלישנא): איוב לא , כב; קה' ט , יב; אס' ו , יג.

מסורה קטנה:
ידע - י"ט; שנאחזים - ל'; וכצפרים - ל'; האחזות - ל'; יוקשים - ל'; כשתפול - ל' ומל'.

רש"י:
כדגים שנאחזים במצודה רעה - כדגים גדולים שנאחזין במצודה גרועה וחלשה. ופרשו רבותינו (סנה' פא , ב): היא חכה , שאינה אלא כמין מחט , ודג גדול נלכד בה. כהם יוקשים בני האדם - במכשול קטן וחלש , כמות המצודה רעה והפח , נכשלים בני האדם בעת פקודת רעתם , כשבא עתם ליפול הרעה עליהם פתאום. במצודה רעה - 'מלוויישא' בלעז. כהם - כמותם.

רשב"ם:
כי גם... האדם - שהרי אף האדם לא ידע ולא הכיר שעתו ועתו , כאשר יפול כדגים שנאחזים ונופלים במצודה רעה וכציפורים הנפולות והאחוזות בפח. כי כאשר הם נופלים ונאחזים , כן יוקשים ונכשלים בני האדם לעת רעתם , כשתפול רעתם עליהם בפתאום. יוקשים - כמו "יְקוּשִים" שבירמיה (ה , כו) , לשון עֲשׂוּיִים.

ר' יוסף קרא:
כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה - פתרונו: מצודה רעועה , שאע"פ שאינה חזקה כל כך נאחזים בה; כך פעמים שנוקש אדם בדבר קל. וכצפורים האחוזות בפח - וכמו שהדגים אינם יודעים עד שיפלו במצודה וגם הציפורים אינם יודעים עד שנאחזים , כהם יוקשים בני האדם - פתרונו: כמו הם יוקשים בני האדם לעת רעה שתפול עליהם פתאום [דבר אחר: מקרא זה דבוק לעניין שלמעלה , שאמר "כי עת ופגע יקרה את כולם" (פס' יא) - עת ופגע לטובה; וכמו שיש עת ופגע לטובה , כן יש עת ופגע לרעה , כמו שמפרש: כי גם לא ידע האדם את עתו.] במצודה רעה - [כמצודה זו שתוחבים בו מאכל דגים , וכשהדגים מרגישים במאכל נאספים וסבורים לאכול והם נאחזים שם; כן ציפורים האחוזות בפח , שמפזרים בו תבואה והעופות רואים אותה , כסבורים לאכול ונאחזים שם. כהם יוקשים בני האדם - כמו כן עומדים מוקשים לבני האדם; הרבה דברים בני אדם עושים , כסבורים לטובתם והם נהפכים לרעתם. יוקשים - מוקשים , שם דבר של 'יוקש'. ואי איפשר לפרשו יוקשים - נפעלים , שאם כן היה קו"ף של יוקשים דגש , כמו מן 'ילד' - "יולּדו" (בר' ו , ב) , ומן 'יצר' - "יוצּרו" (ראה תה' קלט , טז) , ומן 'יסד' - "יוסּדו" (ראה מ"א ו , לז).] [כהם - מוסף על הפח והמצודה.]

ראב"ע:
כי גם. אמר כי העת והפגע (ראה לעיל , יא) ימנעהו שיעשה מה שיחפוץ , ועוד דבר אחר קשה , שיתכן שיגיע אליו המות פתאום והוא לא ידע. ודימה בני אדם לדגים ולצפרים , שלא ידעו עד שנפלו ולא יוכלו להנצל. ומלת יוקשים - שם התואר. אמר רבי יהודה בעל הדקדוק (שלשה ס"ד ע' 17 : 'אכל'): ארבע מלות במקרא , ואין להם חמישית , שהם על משקל 'פּוּעלים' והם פעולים; ואלה הם: "והסנה איננו אוכל" (שמ' ג , ב); "אם תראה אותי לקח" (מ"ב ב , י); "ורגל מועדת" (מש' כה , יט); כהם יוקשים. והוסיף רבי יונה נשמתו עדן (רקמה ע' שכה) מלה חמישית , והיא "לנער היולד" (שו' יג , ח). ואמר רב שמואל הנגיד ז"ל , כי ה"א "היולד" - במקום 'אשר' , כה"א "ההוללה" (יח' כו , יז) , ובא פועל עבר במקום עתיד. אמר רבי משה הכהן נשמתו עדן: ארבעה הם בלבד , לכן תוסר מלת "מועדת" (מש' כה , יט) מהחשבון , ותהיה תחתיה מלת "היולד" (שו' יג , ח); בעבור היות יוקשים ו"אוכל" (שמ' ג , ב) ו"לוקח" (מ"ב ב , י) ו"יולד" (שו' יג , ח) מהפעלים היוצאים , ו"מועדת" מהפעלים העומדים. ואמר , כי השרק במקום חולם , והיה ראוי להיות על משקל "ובחומה היא יושבת" (יהו' ב , טו). ומ"ם פתאום - נוסף , וממנו "פתאים" (מש' ח , ה). וכן "שלשום" (בר' לא , ה); ויותר נכון היות המ"ם סימן היום ותמול (ראה פירושו הארוך לשמ' ד , י).

רלב"ג:
כי (בנוסחנו נוסף 'גם') לא ידע האדם את עתו - כי כמו הדגים הנאחזים במצודה רעה שלא יוכלו להמלט ממנה , וכצפרים האחוזות בפח , כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום. ובהיות הענין כן , הוא מבואר שראוי שלא יחשוק האדם להשתדל בטוב החיים האלו , אבל יקח מהם הצריך , וישלים נפשו כפי מה שאפשר.

ר' יוסף כספי:
גם לא ידע האדם את עתו - כלומר: אף למות גופו מצד מה שבקֶרי , ועל כל זה לא תועיל רוב החכמה; אם כן הפלגתהּ הבל , ואם אין אני מרחיק החכמה לגמרי , כמו שקדם: "כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות" (קה' ב , יג) , ולכן: ראיתי חכמה תחת השמש...
ריכוז קישורים