תנ"ך - שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם: (קהלת פרק ט פסוק יא)

טקסט וניקוד:

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם: (קהלת פרק ט פסוק יא)

טקסט בלבד:

שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם: (קהלת פרק ט פסוק יא)

תיקון קוראים:

שבתי וראה תחת־השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי־עת ופגע יקרה את־כלם: (קהלת פרק ט פסוק יא)

תרגום מגילות:
אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלכָּא דְיִשׂרָאֵל כַּד הֲוֵיתִי יָתֵיב עַל כּוּרסֵי מַלכוּתִי אִסתַּכַּלִית וַחֲמֵית בְּעָלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמשָׁא אֲרוּם לָא גֻברִין דְּאִינוּן קַלִילִין כְּנִשׁרָא מִסתַּיְיעִין לְמִרהַט לְאִשׁתֵּיזָבָא מִן מוֹתָא בִקרָבָא וְלָא גִיבָּרַיָא מִסתַּיְיעִין בְּאָגָחוּתְהוֹן קְרָבָא בִגבוּרַתהוֹן וְאַף לָא חַכִּימַיָא מִסתַּיְיעִין בְּחָכמַתהוֹן לְמִסבַּע לַחמָא בְּעִידָּן כַּפנָא וְאַף לָא סוּכלְתָנִין מִסתַּיְיעִין בְּסֻכלְתָנוּתְהוֹן לְמִכנַשׁ עֻתרָא וְאַף לָא יָדְעֵי בִינָה מִסתַּיְיעִין בְּמַנדָּעוּתְהוֹן לְמַשׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינֵי מַלכָּא אֲרוּם עִידָּן וְעָרָעִיתָא בְּמַזָלְהוֹן יְעָרַע יָת כּוּלְהוֹן :

עין המסורה:
יקרה - ב': קה' ב , יד; ט , יא.

מסורה קטנה:
לקלים - ל'; המרוץ - ל'; יקרה - ב'.

רש"י:
שבתי וראה - כמו "זכור" (שמ' כ , ח); 'וודנט' בלעז. לא לקלים המרוץ - לא עמדה קלותו לעשאל משהגיעה [עת] פקודתו (ראה ש"ב ב , יח - כג). ולא לגבורים המלחמה - לא עמדה גבורתו לאבנר משבא יומו (ראה ש"ב ג , כז). וגם לא לחכמים לחם - כגון אני , שהיה לחמי ליום ששים כור סלת וגו' (ראה מ"א ה , ב) , ועכשיו "זה היה חלקי מכל עמלי" (קה' ב , י) - מקל ומקידה (ראה גיטין סח , ב ורש"י שם). ולא לנבונים עשר - כגון איוב; בתחלה: "ויהי מקנהו" וגו' (א , ג) , כשבאת שעתו - "חנוני חנוני אתם רעיי" (איוב יט , כא). ולא ליודעים חן - הרי משה , אין ידוע ממנו בישראל , ולא מצא חן בתפלתו שיכנס לארץ (ראה קה"ר ט סדרא תליתאה יא). כי עת ופגע - כשמועו. דבר אחר: כי עת יקרה אותם , וה'פגיעה' והתחינה יהו רגילין בה , שלא יבואו לדברים הללו.

רשב"ם:
שבתי וראה - חזרתי וראיתי עוד דבר זה בעולם: שהרי לא לקלים המרוץ - שאינה שוה להם מרוצתם תדיר , שאע"פ שהם קלים במרוצתם לרוץ , עת ופגע ומקרה יקרה להם כמו לשאר בני אדם. ולא לגיבורים המלחמה - שאין נצחון מלחמות עומד להם תדיר , כי מקרה אחד להם (ראה לעיל , ג). ואף לא לחכמים לחם בכל עת בשביל חכמתם , ואף לא לנבונים עושר בכל עת ברוב תבונתם , שפעמים שהם יורדין לעניות. ואף לא ליודעים חן בכל עת , פעמים שאין להם חן ושנואים הם בעיני הבריות , שהרי מקרה אחד יקרה לכולם.

ר' יוסף קרא:
ואע"פ שאמרתי לך למעלה "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" (פס' י) , לא בכחך ולא בעוצם ידך לעשות חיל (ע"פ דב' ח , יז) ולהעשירך ולתת גדולה לעצמך; שהרי שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ - שיצלח הקל במרוצתו , ולא לגבורים המלחמה - שינצח הגבור בגבורתו , וגם לא לחכמים לחם - שיתעשר החכם בחכמתו , וגם לא ליודעים חן - שישא הנבון חן בעיני הבריות מפני תבונתו - שבהרבה מקומות תמצא תבונה במסכן , ואדם לא זכר את האיש המסכן וחכמתו בזוייה ודבריו אינם נשמעים (ראה להלן , טו - טז) - ואין כל הדברים תלויים אלא במקרה טוב ובפגע טוב שיקרה את האדם לפי שעה; כמו שמפרש: כי עת ופגע יקרה את כולם - שפתרונו: אלא עת ופגע יקרה את כולם. יש 'מקרה' לטובה ויש 'מקרה' לרעה: מקרה לטובה - כמו "הקרה נא לפני היום" (בר' כד , יב) , וכן "כי הקרה יי' אלהיך לפני" דיעקב (בר' כז , כ) , וכן "ויקר מקרהָ" דרוּת (ב , ג); מקרה לרעה - כמו "מקרה הוא היה לנו" (ש"א ו , ט). כמו כן 'פגע' לטובה , 'פגע' לרעה: פגע לטובה - כמו "ויפגע במקום" (בר' כח , יא); וכן "ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה... וצלחה עליך" וגו' (ש"א י , ה - ו); וכן "ויפגעו בו מלאכי אלהים" (בר' לב , ב). פגע לרעה - "ואל יפגעו בך בשדה אחר" (ראה רות ב , כב); וכן "פן יפגעו בכם הרודפים" (יהו' ב , טז). אבל כאן , עת ופגע יקרה את כולם - פתרונו: שעה טובה ופגע טוב ומקרה טוב יקרה את כולם , ובדבר זה תלוי הכל. ויש עת ופגע ומקרה שהוא לרעה , כמו שמפרש והולך:

ראב"ע:
שבתי. אמר שלמה: שבתי וחזרתי בי ששבחתי השמחה (ראה לעיל , ז) , וכי הטוב שיבקש האדם התענוג (ראה שם) , בעבור שלא יוכל אדם לשמוח בעולם הזה ולא יתענג בו. כי ראיתי הקלים יכשלו , ושאין להם כח לרוץ - יברחו וימלטו. ולא לגבורים... - כעניין "וגבור (בנוסחנו: גבור) לא ינצל ברב כח" (תה' לג , טז). וגם לא לחכמים לחם - שהיה ראוי להיותם מושלים בכסילים ויהיו רשים , והדבר הפוך ברוב. וגם לא ליודעים חן - בעניין הממשלה , שיאהבו אותו ויסורו אל משמעתו. כי עת ופגע יקרה את כולם; עניין כולם - החכמים והכסילים והגבורים והחלשים. והנכון בעיני , כי כלם ישוב על אלה הנזכרים לבדם; והעניין , כי אין יכולת ביד בן אדם לעשות , והראייה , כי הנה החכמים בעלי הדעות אבות המלאכות אין להם לחם. והאומרים "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" (לעיל , י) - הוללות ודבר לא יקום. ופירוש עת - מה שיש במתכונת במערכת העליונה הראשונה. ופירוש פגע - פגיעת אחד מן המערכת באחד מהשבעה שהוא החצי , וחציו לפניו ואחריו , ושלישיתו וחציו לפניו ואחריו. ודע כי מלת עת - חסרת נו"ן. ועתה אבאר: דע שאין בלשון הקודש אות מתהפך ומתחלף ומבולע ונוסף ונעדר כי אם אותיות יהו"א , כאשר פירש רבי יהודה בן רבי דוד בעל הדקדוק ז"ל (שלשה ס"ד ע' 10 - 11 ). ואות הנו"ן ימצא בראש מבולע וחסר , וכן באמצע ובסוף; כמו 'נסע' , שבּוּלַע הנו"ן בדגש "ויסע" (בר' יב , ט); וכן "וישא" (בר' יג , י); "ויתן" (בר' א , יז); "ויטע" (בר' ב , ח); "וידר" (בר' כח , כ); "ויפל" (בר' יז , ג); "ויגף" (שמ' לב , לה); "יבול עלהו" (יח' מז , יב). ובפוֹעֵל ייראו הנו"נין כולם: 'נוסע' , 'נושא' , 'נותן' , 'נוטע' , 'נודר' , 'נופל' , 'נוגף' , 'נובל'. ובציווי יחסרו הנו"נין , כמו "קומו סעו" (דב' ב , כד); "שאו את ראש" (במ' א , ב); "תנו יד ליי'" (דה"ב ל , ח). ופעמים ישארו הנו"נין על מתכונתם , כמו "נפלו עלינו" (הו' י , ח). ובאמצע ימצא מבולע - כנו"ן 'שני' במלת 'שתי' , כי הוא מן "ולא אשנה לו" (ש"א כו , ח); וכן 'בַּת' - חסרת נו"ן 'בן'; וכן 'עת' הוא 'ענת'; וכמוהו בדברי קדמונינו ז"ל 'עוֹנָה'; וכן בלשון ארמית "וכעת" (עז' ד , יז) - "וכענת" (שם , י). ודגשות תי"ו "עתו" (להלן , יב) - להתבלע הנו"ן , כדגשות ת"ו "בתו" (בר' כט , ו). ונו"ן 'אני' - במלת 'אתה'; וכן 'חטים'; ושניהם נראים בארמית (ראה דנ' ב , כט; עז' ו , ט). ותי"ו "אמתו" (תה' צא , ד) , כי שרשו מן "אמונה" (שמ' יז , יב). והתי"ו לשון נקבה , ויורה עליו "ותהי האמת נעדרת" (יש' נט , טו). וכן תי"ו 'עת' לשון נקבה. ועל זה הדקדוק ישאר "לָעוּת את יעף" (יש' נ , ד) לבדו , ולא יהיה לו חבר במקרא.

רלב"ג:
שבתי לראות תחת השמש מה שיחזק מה שאמרתי , והוא שיהיה האדם חרוץ לדרוך אל שלמותו. וזה , שכבר מצאתי שמי שישתדל באלו החיים הגופיים לבד , לא יגיע אל טוב החיים האלו , ואעפ"י שיהיו לו הכלים אשר בהם יתכן שינצל. וזה , כי האדם יהיה קל - ולא ישלַם לו המרוץ בעת הצורך , ויכשל מפני זה כפי מה שיגזור מערכת הכוכבים. ולא תהיה ההצלחה במלחמה למי שידע דרכי הגבורה ובאי זה מקום ראוי שיתגבר ובאי זה אופן ובאי זה עת , אבל יכשל לפעמים בזה , לסבה הקודמת. וכן מי שהוא רב התחבולה למצוא דרכים ירויח בהם מזונו , לא ימָצא לו לפעמים לחם חקו. ומי שהוא נבון בהמצאת תחבולות רבות , יתכן בהם לאסוף ולכנוס נכסים רבים , לפעמים לא ימָצא לו עושר. ומי שהוא יודע לרַצות בני האדם , לפעמים לא ימָצא לו חן בעיניהם , כי עת ופגע יקרה את כלם מצד מערכת הכוכבים , אשר לפעמים יבלבל תחבולותם וחכמתם , ואין להם תחבולה להשמר מזה.

רלב"ג - ביאור המילות:
לא לחכמים לחם - רוצה לומר: היודעים להשתדל באסיפת די מחסורם בחכמה. ולא לנבונים עושר - רוצה לומר: הממציאים בתבונה תחבולות רבות באסיפת הקנינים. ולא ליודעים חן - רוצה לומר: היודעים בחכמה המדינית , המיישרת האדם אל המדות החשובות.

ר' יוסף כספי:
שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וכו' - הנה אע"פ שזאת הטענה נזכרת בכלל מה שקדם , לא נזכרה עדין בביאור ובירידה אל הפרטים בזה; כי זכר פרט המרוץ - לקלים; ופרט המלחמה - לגבורים; ופרט הלחם - לחכמים , כי הם בעלי שלמות המדמה , ופרט העושר , שהוא יותר ענין גדול מלחם חוק (ע"פ מש' ל , ח) - לנבונים , שהם בעלי שלמות הבורר , שהוא חלק היותר נכבד משלמות המדמה; ופרט החן , שהוא המלוכה , שהוא יותר נכבד מהעושר - ליודעים , שהם בעלי שלמות הזוכר , שהוא חלק נכבד יותר משלמות הבורר. ואמר על כל אלה ועל כל פרט ופרט , שאין אחד מהם הכרחי ותמיד , אבל איפשר שלא יהיה , ואם הוא המעט , וזה: כי עת ופגע יקרה את כלם , ולכן יפסוק הכרחיותם מצד מה שבפגע ומקרה.
ריכוז קישורים