תנ"ך - ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחָכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהֽוּא: (קהלת פרק ט פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט־הוּא אֶת־הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא: (קהלת פרק ט פסוק טו)

טקסט בלבד:

ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא: (קהלת פרק ט פסוק טו)

תיקון קוראים:

ומצא בה איש מסכן חכם ומלט־הוא את־העיר בחכמתו ואדם לא זכר את־האיש המסכן ההוא: (קהלת פרק ט פסוק טו)

תרגום מגילות:
וְאִשׁתְּכַח בְּגַוַוהּ יִצרָא טָבָא מַכִּיך וְחַכִּים וְאִתגַּבַּר עֲלוֹהִי וּכבַשׁ יָתֵיהּ בְּחָכמְתָא וְשֵׁיזֵיב יָת גּוּפָא מִן דִּינָא דְגֵיהִנָם בְּתוּקפֵיהּ וּבחָכמְתֵיהּ הֵיכְמָא דְגִיבָּרָא עָבֵיד קְרָבָא וּמשֵׁיזֵיב יָת יָתְבֵי קַרתָּא בְּחָכמַת לִבֵּיהּ וֶאֱנָשׁ לָא דְכַר בָּתַר כֵּין לְיִצרָא טָבָא דְשֵׁיזְבֵיהּ אֱלָהֵין יֵימַר בְּלִבֵּיהּ זַכָּאָה אֲנָא הֵיכְמָא דְיָתְבֵי קַרתָּא הַהִיא לָא דְכִירִין יָת עַניָא הַהוּא דְשֵׁיזֵיב יָתְהוֹן :

עין המסורה:
ואדם - ט': בר' ב , ה; יש' יג , יב; מה , יב; תה' מט , יג; מש' ג , ד , יג; כ , כד; איוב לד , טו; קה' ט , טו.

מסורה קטנה:
מסכן חכם - ל' ובסיפ' מוגה; ומלט - ל'; ואדם - ט'; המסכן ההוא - ל'.

רש"י:
ואדם לא זכר - לא היה חושבו לכלום. ואמרתי אני - בראותי כן: טובה חכמה מגבורה - והרי חכמתו של זה היתה בזויה לכולם , ועכשיו נמלטו על ידו. ומדרש אגדה (ראה קה"ר ט סדרא תליתאה , כב): "עיר קטנה" (לעיל , יד) - זה הגוף , "ואנשים בה" (שם) - איבריו של אדם. "מלך גדול" (שם) - יצר הרע , שכל האיברים מרגישין בו. איש מסכן - יצר טוב.

רשב"ם:
עיר קטנה ואנשים בה מעט - אינו צריך לומר אם היא עיר חלשה ויש בה אנשים הרבה לשומרה , או אם היא עיר חזקה ויש בה אנשים מעט לשומרה , ויהיה צר עליה במצור מלך שאינו כל כך חשוב ואין לו חיל גדול כל כך - אין תימה בעיני כל כך אם ימלטנה איש מסכן וחכם ברוב חכמתו. כי אף היא עיר חלשה , ויש בה אנשים מעט לשומרה , ובא אליה מלך גדול וחשוב בחיל גדול וסבב אותה במצור לבנות עליה מצודים גדולים וחזקים; ומצא בה המוצא איש אחד שהוא דל ומסכן וחכם (בנוסחנו: חכם) , והוא ימלט את העיר ברוב חכמתו מן המלך הגדול ומרוב חיילותיו וממצודיו הגדולים. ועל כן נפלאתי ותמהתי , אשר לבסוף לא זכר שום אדם את האיש דל אשר מילט את העיר בחכמתו.

ר' יוסף קרא:
ומצא בה איש מסכן וחכם (בנוסחנו: חכם) ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - מפני שהוא מסכן. לפיכך אמרתי אני: טובה חכמה מגבורה , ואע"פ שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים; שהרי החכם המסכן מלט את העיר בחכמתו , מה שלא יכלו כל גבורי העיר למלטה.

ראב"ע:
ומצא. מסכן - הוא שם התואר , ו"מסכנות" (דב' ח , ט) הוא השם; והמ"ם נוסף. וזאת הלשון ידועה בארמית (ראה ת"י ש"א ב , ח). ועניין ואדם לא זכר - שלא היה לאותו החכם המסכן זֵכר בפי אנשי העיר לפנים , קודם שימלט אותם. יש מדקדקים אמרו , כי הזֵכר אינו בפה , והעניין , כי כל 'זכר' ו'יזכור' הוא זכירת הלב , ומלת "אזכירה" (תה' מה , יח) - שהוא מ'הבניין הכבד' - הוא בפה. והוצרכו לפרש כן "ולא זכר שר המשקים" (בר' מ , כג) - שלא עלה על לבו , ומלת "וישכחהו" (שם) - עניין כפול. ויותר נכון הוא בעיני , להיות מלת 'זכירה' פעם בלב ופעם בפה; ויורה עליו "ומשא יי' לא תזכרו עוד" (יר' כג , לו) , שעניינו: לא תזכרו עוד לי בפה 'משא יי''; כי מה עניין לא יעלה על לבבכם זכר 'משא'?

רלב"ג:
גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי , והיא תביא להאמין , שהוא ראוי שיניח האדם תענוגי זה העולם בעבור שלמות הנפש. והוא , שכבר ימָצא בתחלת הענין קבוץ שֵׂכֶל האדם עם עוזריו. עיר קטנה - כי מה שנבנה בה הוא מעט , ולו מן העוזרים מעט בתחלת הענין; כי האדם בתחלת ענינו ימָצא נמשך לרדיפת התאוות. ובא אליה מלך גדול , והוא הכח המתעורר , המושל על אברי האדם וכליו להניעם למה שירצה , והוא היצר הרע , וסבב העיר הזאת הקטנה לתפשה ולהרסה , ובנה עליה מצודים גדולים. ומצא בה איש מסכן וחכם (בנוסחנו: חכם) , והוא השכל ההיולאני , והוא מסכן - להיותו נברא משולל מכל המושכלות , וגם לא יגיע להם לקנותם , כי אם בקושי; ואולם שאר הכחות ישיגו משיגיהם בקלות , כמו החוש והדומה לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו - לא בכחו , אבל מצד המעלה והחשיבות אשר לדבר שיניע השכל אליו , ימשול השכל להניע האדם אל מה שירצהו; וזה ממה שיַרְאה שהחכמה יותר מעולה מאלו החיים הגופיים , עד שמעלתה וחשיבותה יכריח האדם להניח כל אותם הכחות המביאים אותו לאהבת התאוות הגופיות. ועם כל זה נבערו האנשים ולא זכרו האיש המסכן ההוא והקלו בו , ונמשכו רבים מהם אל התאוות הגופיות.
ריכוז קישורים