תנ"ך - ואמרתי
אני
טובה
חכמה
מגבורה
וחכמת
המסכן
בזויה
ודבריו
אינם
נשמעים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאָמַ֣רְתִּי
אָ֔נִי
טוֹבָ֥ה
חָכְמָ֖ה
מִגְּבוּרָ֑ה
וְחָכְמַ֤ת
הַמִּסְכֵּן֙
בְּזוּיָ֔ה
וּדְבָרָ֖יו
אֵינָ֥ם
נִשְׁמָעִֽים:
(קהלת פרק ט פסוק טז)
וְאָמַרְתִּי
אָנִי
טוֹבָה
חָכְמָה
מִגְּבוּרָה
וְחָכְמַת
הַמִּסְכֵּן
בְּזוּיָה
וּדְבָרָיו
אֵינָם
נִשְׁמָעִים:
(קהלת פרק ט פסוק טז)
ואמרתי
אני
טובה
חכמה
מגבורה
וחכמת
המסכן
בזויה
ודבריו
אינם
נשמעים:
(קהלת פרק ט פסוק טז)
ואמרתי
אני
טובה
חכמה
מגבורה
וחכמת
המסכן
בזויה
ודבריו
אינם
נשמעים:
(קהלת פרק ט פסוק טז)
תרגום מגילות:
וַאֲמַרִית
אֲנָא
בְמֵימְרִי
טָבָא
חָכמַת
צַדִּיקָא
מֵחָכמַת
גְּבוּרְתָא
דְחַיָיבָא
דְּחָכמַת
צַדִּיקָא
וּזכוּתֵיהּ
מְשֵׁיזְבָא
לֵיהּ
וְלֶאֱנָשֵׁי
דָרֵיהּ
וּתקוֹף
רַשִׁיעָא
דְקָאֵים
בִּתקוֹף
לִבֵּיהּ
בְּדִיל
דְּלָא
לְמִהדַּר
בִּתיוּבתָּא
מְחַבְּלָא
לֵיהּ
בִּלחוֹדוֹהִי
וְחָכמַת
צַדִּיקָא
עַניָא
מִזדַּלזְלָא
בְעֵינֵי
רַשִׁיעַיָא
וּבעִידָּן
דְּיוֹכַח
יָתְהוֹן
עַל
עוּבָדֵיהוֹן
בִּישַׁיָא
פִּתגָמֵי
אוֹכָחוּתָא
לְוָתְהוֹן
לָא
מִתקַבְּלִין
:
עין המסורה:
אני
-
ו'
בקמץ
בסיפרא:
ראה
קה'
ב
,
יג.
ודבריו
-
ה':
*דב'
ד
,
לו;
איוב
לד
,
לה;
קה'
ט
,
טז;
דה"ב
יג
,
כב;
לה
,
כז.
רש"י:
ואדם
לא
זכר
-
לא
היה
חושבו
לכלום.
ואמרתי
אני
-
בראותי
כן:
טובה
חכמה
מגבורה
-
והרי
חכמתו
של
זה
היתה
בזויה
לכולם
,
ועכשיו
נמלטו
על
ידו.
ומדרש
אגדה
(ראה
קה"ר
ט
סדרא
תליתאה
,
כב):
"עיר
קטנה"
(לעיל
,
יד)
-
זה
הגוף
,
"ואנשים
בה"
(שם)
-
איבריו
של
אדם.
"מלך
גדול"
(שם)
-
יצר
הרע
,
שכל
האיברים
מרגישין
בו.
איש
מסכן
-
יצר
טוב.
רשב"ם:
ואמרתי
אני:
משובחת
וטובה
חכמה
של
זה
יותר
מגבורה
,
וסופו
של
זה
-
שחכמתו
בזויה
ואינן
נשמעים
דבריו.
ר' יוסף קרא:
ומצא
בה
איש
מסכן
וחכם
(בנוסחנו:
חכם)
ומלט
הוא
את
העיר
בחכמתו
ואדם
לא
זכר
את
האיש
המסכן
ההוא
-
מפני
שהוא
מסכן.
לפיכך
אמרתי
אני:
טובה
חכמה
מגבורה
,
ואע"פ
שחכמת
המסכן
בזויה
ודבריו
אינם
נשמעים;
שהרי
החכם
המסכן
מלט
את
העיר
בחכמתו
,
מה
שלא
יכלו
כל
גבורי
העיר
למלטה.
ראב"ע:
ואמרתי:
טובה
חכמה
מגבורה
-
אע"פ
שחכמת
המסכן
בזויה
ודבריו
אינם
נשמעים
,
לכן
(אבל)
בשעת
הצורך
תעשה
החכמה
מה
שלא
יוכלו
לעשות
הגבורים.
ותהיה
מלת
וחכמת
חסרת
'אם'
,
כאלו
אמר:
'ואם
חכמת
המסכן';
כמו
"וצמית
והלכת"
(רות
ב
,
ט)
-
ואם
צמית;
ורבים
כמוהם.
רלב"ג:
ואמרתי
אני
טובה
חכמה
מגבורה
,
כי
החכמה
מושלת
על
זה
המלך
הגדול
עם
רוב
כחו
וגבורתו
(ראה
לעיל
,
יד).
ועם
כל
זה
תמצא
אצל
רוב
האנשים
חכמת
המסכן
בזויה
ודבריו
בלתי
נשמעים.