תנ"ך - כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֧י הַחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם: (קהלת פרק ט פסוק ה)

טקסט וניקוד:

כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין־עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם: (קהלת פרק ט פסוק ה)

טקסט בלבד:

כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם: (קהלת פרק ט פסוק ה)

תיקון קוראים:

כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין־עוד להם שכר כי נשכח זכרם: (קהלת פרק ט פסוק ה)

תרגום מגילות:
אֲרוּם צַדִּיקַיָא יָדְעִין דְּאִם יְחוּבוּן עֲתִידִין לְמִהוֵיהוֹן חֲשִׁיבִין כְּמִיתַיָא לְעָלְמָא דְאָתֵי בְּגֵין כֵּין נָטְרִין אוֹרחָתְהוֹן וְלָא חָיְיבִין וְאִם יְחוּבוּן תָּיְבִין בִּתיוּבתָּא וְחַיָיבַיָא לֵיתֵיהוֹן יָדְעִין מִדָּעַם טָב עַל דְּלָא אוֹטִיבוּ עוֹבָדֵיהוֹן בְּחַיֵיהוֹן וְלֵיתֵיהוֹן יָדְעִין מִדָּעַם טָב לְעָלְמָא דְאָתֵי וְלֵית לְהוֹן אֲגַר טָב בָּתַר מוֹתֵיהוֹן אֲרוּם אִתנְשִׁי חָכמַתהוֹן מִבֵּינֵי צַדִּיקַיָא :

עין המסורה:
יודעים - ד' מלא: *קה' ד , יז; ט , ה (פעמיים); דה"ב ב , ז. שימתו - ג' חסר (בלישנא): ש"ב יח , ג; איוב לד , כ; קה' ט , ה. (וכל אוריתא וירמיהו דכותהון בר מן אחד: יר' מב , יז).

מסורה קטנה:
יודעים - ד' מל'.

רש"י:
כי החיים יודעים שימותו - ואולי ישיבו אל לבם יום המיתה , וישובו מדרכם; אבל משמתו אין יודעים מאומה ואין עוד להם שכר פעולה , שיעשו מן המיתה ואילך. מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ראה ע"ז ג , א).

רשב"ם:
כי החיים יודעים שימותו , ועל כן יש להם לעשות תשובה בעודם בחיים. והמתים אינן יודעים מאומה , ושוב אינן יכולין להתחרט ולשוב בתשובה , ולא יהיה להם ריוח שכר והצלה ברוע מעשיהם , שהרי נשכח זכרם.

ר' יוסף קרא:
כי החיים יודעים שימותו - לפיכך לב בני האדם מלא רע והוללות וסכלות בלבבם בחייהם (ראה לעיל , ג) , שרואים שהכל למיתה הם עומדים , בין רשעים בין צדיקים , והמתים אינם יודעים מאומה; ואין עוד להם שכר - שלא יהנה עוד מכל עמלו שעמל בעולם הזה לצורך העולם הזה. [כי החיים יודעים שימותו - לפיכך צריכים לתת לב לשוב בחייהם , והמתים אינם יודעים מאומה - במה יתקנו מעשיהם שקלקלו בעולם הזה. ואין עוד להם שכר - פתרונו: אין עוד להם מעשה שיקבלו שכר עליו. כי נשכח זכרם - כמו שפירש למעלה בפסוק "אין זכרון לראשונים" וגו' (קה' א , יא). גם אהבתם גם שנאתם - כמו שנאמר למעלה "גם אהבה גם שנאה אין יודע" לב "האדם" (פס' א). גם קנאתם - כל מה שעמלו בעולם הזה מחמת שקנאו איש ברעהו , כבר הלכה באשר הלכו. וחלק אין להם לעולם - בין בהנאת עולם בין בצרותיו].

ראב"ע:
כי החיים - והחיים (ראה לעיל , ד) , אפילו הם כסילים , יודעים שימותו , והמתים , אפילו הם חכמים , אינם יודעים מאומה , ולא יש להם מה יקוו , כי נשכח שמם וזכרם.

רלב"ג:
וזה , שהחיים משיגים שכבר ימותו , ולהם להשתדל מפני זה בקניין השלמות; והמתים אינם יודעים מאומה , רוצה לומר , שאין להם השגה חדשה בדבר ואין עוד להם שכר זולת מה שהגיעו אליו בחייהם מהשלמות , כי נשכח זכרם אשר היה כלי להגעת המושכלות; רוצה לומר: הכח הזוכר. וזה , כי החוש והדמיון והכח הזוכר הם כלים להגיע לאדם מושכליו.

ר' ישעיה מטראני:
כי החיים יודעים שימותו - כלומר: לבני אדם בעודם בחיים אין להם דאגה אחרת אלא שיודעים כי ימותו , אבל בכל עניינים שבעולם שמחים ומשתעשעים. והמתים - אחר שמתו - אינם יודעים ואינם מרגישים מאומה , ואין להם עוד שכר כי נשכח זכרם לגמרי.
ריכוז קישורים