תנ"ך - גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ: (קהלת פרק ט פסוק ו)

טקסט וניקוד:

גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין־לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר־נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת פרק ט פסוק ו)

טקסט בלבד:

גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש: (קהלת פרק ט פסוק ו)

תיקון קוראים:

גם אהבתם גם־שנאתם גם־קנאתם כבר אבדה וחלק אין־להם עוד לעולם בכל אשר־נעשה תחת השמש: (קהלת פרק ט פסוק ו)

תרגום מגילות:
בָּתַר מוֹתְהוֹן דְּרַשִׁיעַיָא לֵית בְּהוֹן צְרוֹך אַף רְחֵימַתהוֹן אַף סִנאַתהוֹן אַף קִנאַתְהוֹן הָא כְבָר הוֹבְדוּן מִן עָלְמָא וְחוּלָק טָב לֵית לְהוֹן עוֹד עִם צַדִּיקַיָא לְעָלְמָא דְאָתֵי וְלֵית לְהוֹן הֲנָאָה מִן כָּל מָה דְמִתעֲבֵיד בְּעָלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמשָׁא :

עין המסורה:
גם - י"ב פסוקים 'גם גם גם' (בדילוגים קצרים): בר' כד , כה; לב , כ; מג , ח; שמ' ד , י; יב , לב; שו' ח , כב; ש"א כח , ו; יש' מח , ח; יר' יב , ו; כג , יא; קה' ט , ו; דה"א יא , ב. אבָדה - ב' בקמץ: מש' יא , ז; קה' ט , ו.

מסורה קטנה:
גם - י"ב פס' גם גם גם.

רש"י:
גם אהבתם - שאהבו פתי ולצון (ראה מש' א , כב) , גם שנאתם - ששנאו דעת (ראה שם) , גם קנאתם - שהקניאו להקדוש ברוך הוא במעשיהם. וחלק אין להם [עוד] בכל אשר נעשה וגו' - לא תועיל להם זכות בן ובת , לאותן רשעים שעבדו עבודה זרה [ואין להם כפרה לאחר מיתה.]

רשב"ם:
גם אהבתם שהיו אוהבים הבריות וגם שנאתם שהיו שונאים כמה בני אדם וגם קנאתם שקינאו באחרים כבר אבדה , כי מתו ונשכח זכרונם , ולא יהיה להם עוד חלק בכל אשר נעשה בעולם.

ר' יוסף קרא:
גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש - פתרונו: בכל מה שעמל בעולם הזה. ומאחר שאין המתים נהנין מכל מה שעמלו בחייהם לצורך העולם הזה , בעודך חי לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך [בזמן שתעשה מעשים טובים , ותהיה בטוח] כי כבר רצה האלהים את מעשיך - פתרונו: כי בדבר הזה תדע שרצה האלהים את מעשיך. [אבל עבר אדם עבירה , אל יאכל בשמחה אלא ידאג תמיד על חטאיו. ומה שאמר לחמך ויינך - פתרונו: לחמך הבא מיגיע כפיך , ולא מעושק וגזל , כי עליו נאמר "ערב לאיש לחם... ואחר ימלא פיהו חצץ" (מש' כ , יז) , וכן הוא אומר "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תה' קכח , ב).] כשיתן הקדוש ברוך הוא בלבך ליהנות מעמלך שעמלת בו , אז תכיר שכבר רצה האלהים את מעשיך. וכן הוא אומר "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה" (קה' ב , כו) , ואומר "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זו מתת אלהים היא" (צירוף של קה' ו , ב עם ה , יח).

ראב"ע:
גם אהבתם - כשהיו בחיים , ושנאתם וקנאתם. ואין להם חלק בכל העולם לעולם.

רלב"ג:
גם אהבתם ושנאתם וקנאתם , אשר מפניהם ישתדלו בהעמדת דרוש - מה ובטול הפכו , כבר אבדה , וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש , זולת מה שהגיעו אליו בחייהם. והכלל העולה מהדברים הוא , שענין בקשת החכמה הוא חשוק מאד. ואע"פ שהוא רחוק להשיגו , אין ראוי שימָנע האדם מפני זה מחקור בה. וזה יתכן שיִשלַם לו בשני דברים: האחד - שיתרחק מדבר אחד פחוּת , יכסֹף אותו הסכל , והוא האשה אשר היא מצודים וחרמים ללכוד לב האדם (ראה קה' ז , כו) , באופן שתמנע אותו מכל שלמות נפשי. והשני הוא שידרוך בדרכי התורה , כי היא המיישרת בתכלית להשיג האמתות במושכלות. ואעפ"י שהאנשים יתחלפו דעותיהם בהתחלות , אשר הטעות בהם מרחיק האדם מהשלמות הנפשי מאד , הנה מפני זה אין ראוי להניח ולעזוב החכמה , כי מי יהיה באלו הנמצאות השפלות שיִשוה לחכם היודע פשר הדברים וסודם (ראה קה' ח , א)? ועם כל זה הנה התורה תיישירהו אל השגת האמת בכמו אלו העמוקות , כמו שהתבאר מדברינו בפירושינו לדברי התורה. והנה באר בזה המקום שהחכמה נבחרת מאד , ובה תועלת גם כן בענין הטובות הגופיות ובשמירה מרעותיהם מצד דבקות ההשגחה האלהית לחכם , והודעתו אותו הרעות והטובות טרם היותם , כשהיה מוכן לקבל זה השפע. ואחר זה ספר קצת מחשבות , יביאו לחשוב שאין תועלת באסיפת הקנינים ולא בשמירת התורה ובכשרון המעשה. וזה , כי העושר , אשר יחשב שבו תועלת בענינים הגופיים והוא התועלת המיוחד בו , הנה לא יהיה הענין בו כן. כי אנחנו נראה שהעושר בעינו יהיה סבה פעמים רבות להגעת הרע , וזה , שכבר יקרה שישלוט האדם באדם לרע לו (ראה קה' ח , ט). אלא שזה יהיה מעטי , ואין ראוי מפני זה להתרשל מלאסוף ולכנוס מהקנינים המצטרך לעמידת גופו. ובכמו זה הענין יראו רשעים מצליחים מאד ואנשים צדיקים קשי יום מאד , עד שיפסדו וישכח זכרם בעיר בעצמה אשר עשו הפעולות הטובות (ראה שם , י). ומפני זאת המחשבה נטו הרבה מהאנשים אל הרֶשע , לחשבם שאין שם גמול ועונש , מפני שאינם רואים הגעת העונש תכף אל הרשעים , אבל יאריך להם השם יתעלה שעור מהזמן ארוך , עד שזה כמעט יהיה סבה שיחשבו ההמון שאין שם גמול ועונש. וכל שכן שיהיה מקום לזאת המחשבה מצד מה שנראה מההשגחה הדומה להשגחה פרטית שתדבק לפעמים לרשעים , ונראה מהרע אשר ידמה שבא על צד העונש שיגיע לצדיקים. וזה יביא לחשוב שאין ראוי לאדם לעמול לא בקנין העושר ולא בכשרון המעשה ולא בשמירת התורה , אבל שיאכל וישתה וישמח כל ימי חייו אשר הוגבלו לו (ראה שם , טו). וגם בחכמה ידמה גם כן שאין ראוי להתעמל , כי עניינה הוא חָשוק למשתדל בה כל כך , עד שלא יתן שינה לעיניו מרוב העומק והמבוכות הנופלות בה , עם שלא יוכל האדם להשיג באופן שלם חכמת הנמצאות , כמו שזכרנו במה שקדם (ראה שם , טז - יז). והנה חתם המאמר בזה הספק , שאחר החקירה השלמה ימָצא ענין הצדיקים והחכמים הוא הנבחר מאד , כי עניינם הוא בשלמות ביד השם יתעלה והוא המשגיח בהם. וגם מה שאין יודע האדם , כמו הענין באהבה והשנאה , אשר אפשר היותו כלי להגעת הרעות , הנה הכל הוא לפניהם (ראה קה' ט , א) , כי השם יתעלה יודיעם זה על צד ההשגחה כדי שישתדלו בהגעת הטוב הנכון לבא עליהם בַּשלם שבַּפָּנים , וישָמרו מהרע שלא יבא. וזה אמנם יהיה בצדיקים שהם עם זה חכמים. ואמנם הצדיקים מצד כשרון המעשה לבד , יתכן בהם , מפני העדר ההשגחה הפרטית מהם בקצת העתים , שיגיע להם רע - מה כמו הענין ברשעים. וזהו צדיק שאינו גמור , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה ברכות ז , א) להתיר זה הספק. (חלק שמיני: "לך אכול בשמחה לחמך" וגו' עד "שמח בחור בילדותיך" וגו'; ט , ז - קה' יא , ט).
ריכוז קישורים