תנ"ך - הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הָרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה: ס (אסתר פרק ג פסוק טו)

טקסט וניקוד:

הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה: ס (אסתר פרק ג פסוק טו)

טקסט בלבד:

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה: ס (אסתר פרק ג פסוק טו)

תיקון קוראים:

הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה: ס (אסתר פרק ג פסוק טו)

תרגום מגילות:
רִיהֲטוּנִין נְפַקוּ זְרִיזִין בְּפִתגָמָא דְמַלכָּא וּגזֵירְתָא אִתיְהֵיבַת בְּשׁוּשַׁן בִּירַנתָּא וּמַלכָּא וְהָמָן הֲווֹ יָתְבִין לְמִשׁתֵּי חַמרָא וְקַרתָּא דְשׁוּשָׁן מִתעַרבְּלָא בְחֶדוַת עַמְמִין נוּכרָאִין וּבקָל בְּכִיתָא דְּעַמָא בֵית יִשׂרָאֵל :

תרגום שני לאסתר:
וְרַהָטַיָא נְפַקוּ טְרִידִין וּדחִיפִין בְּמִילְתֵיהּ דְּמַלכָּא וְדִיטַגמָא אִתפַּרסַמַת בְּשׁוּשַׁן בִּירְתָא וּמַלכָּא וְהָמָן יְתִיבוּ לְמֵיכַל וּלמִשׁתֵּי וְקַרתָּא דְשׁוּשַׁן הֲוָת בָּכיָא :

מסורה קטנה:
דחופים - ל' ומל'; נבוכה - ל' ומל'.

רש"י:
והדת נתנה בשושן - מקום שהיה המלך , שם ניתן החוק בו ביום להיות עתידים ליום שלשה עשר באדר (ראה לעיל , יג - יד); לכך שושן נבוכה - היהודים שבה.

רשב"ם:
דחופים - עניין בהלה , שיצאו מבוהלים ודחופים (ע"פ אס' ח , יד). והדת נתנה - שנגזרה גזירה בעיר. והמלך והמן ישבו לשתות - אלו אכלו ושתו ברוב שמחתם שגמרו מחשבותם , ואלו היו כואבים ומנוענעים. נבוכה - לשון הנעה , כמו "נבוכו עדרי צאן" (יואל א , יח). ואין בו , רק 'בכ' יסוד שורש. ויאמר נָבוֹכָה כמו נָסוֹגָה , נָמוֹגָה.

ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:
הרצים יצאו דחופים... והעיר שושן נבוכה - פתרונו: היהודים הנמצאים בשושן , ששמעו שדת נתנה להשמיד להרוג ולאבד שונאי ישראל , כשומעם כן היו מעורבבים. נבוכה - פתרונו: מעורבבים , כמו "נבוכים הם בארץ" (שמ' יד , ג) , ומתרגם: "מערבבין" (ראה ת"א).

ר' יוסף קרא - נוסח שני:
והמלך והמן ישבו לשתות - מתוך שמחה שעשו מחשבותם. והיהודים אשר בשושן נבוכים - נעים הנה והנה מתוך יגון; וכן "נבוכו עדרי צאן (לפנינו: בקר) כי אין מרעה להם" (יואל א , יח) - נעים הנה והנה באפס מרעה.

פרשן צרפתי עלום שם:
בכאן כתוב: הרצים יצאו דחופים , ולא כתב 'מבוהלים' (ראה אס' ח , יד) לפי שהיה פנאי וזמן הרבה. נבוכה - כמו "נבוכו עדרי צאן" (בנוסחנו: בקר; יואל א , יח) , שהוא לשון בהלה. העיר שושן - אנשי העיר.

ראב"ע אסתר פירוש א:
דחופים - כדמות דחופים , במהירות. והעיר שושן - ששם היהודים , נבוכה; כי מה תחוש הבירה , כי כולה היא משרתי המלך (ראה פירושו לאס' ב , ה) , ואין שם יהודי , רק מרדכי לבדו (ראה פירושו לאס' ב , י)?! נבוכה - פועל עבר , על כן הוא מלעיל; מגזרת "נבוכים הם בארץ" (שמ' יד , ג) , כאדם שהשתבש ולא ידע מה יעשה.

ראב"ע אסתר פירוש ב:
הרצים. לא ידענו מתי נתנה הדת בשושן , על כן לא נוכל לדעת מתי נתענה. ודרש "ויעבר" (אס' ד , יז; ראה מגילה טו , א): לא אכל מצה - דברי יחיד הם; ואם אמרנו שהתענה ביום חמשה עשר בניסן , לא עבר על התורה , כי כל ישראל חייבים לאכול מצה ומרורים ליל פסח אם הם בארץ ישראל , עם הפסח , וחוצה לארץ אכילתם לזֵכֶר. ואכילת המצות ימים שבעה - רשות , לא חובה; רק התורה אסרה החמץ והתירה המצות (ראה שמ' יב , טו; פסחים קכ , א); כדרך "ששת ימים תעבוד" (שמ' כ , ט). והעיר שושן - ששם היהודים , כאשר פירשתי (אס' א , ב). נבוכה - בניין 'נפעל'; וכמוהו "נבוכים הם בארץ" (שמ' יד , ג) , רק בא שורק תחת חולם; כי הוא ראוי להיות על משקל "נבונים" (דב' א , יג).

רלב"ג:
הרצים יצאו דחופים - רוצה לומר , שמהרו אותם לרוץ במדינה ומדינה עם אלו הספרים. והדת נתנה בשושן הבירה - רוצה לומר: בשושן שהיתה שם בירת המלך , והוא ארמון חזק; 'טורדי' בלעז. והעיר שושן נבוכה - ידמה שהיו בשושן יהודים רבים , כמו שיראה ממה שאמר "בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש" (אס' ט , ו); והם היו במבוכה גדולה על הנעשה. ואפשר שגם העם אשר בה היו נבוכים על זאת הצואה.

ר' ישעיה מטראני:
נבוכה - היהודים שהיו בתוכה היו מבולבלים; כמו "נבוכים הם בארץ" (שמ' יד , ג).
ריכוז קישורים