תנ"ך - ברם
עקר
שרשוהי
בארעא
שבקו
ובאסור
די־פרזל
ונחש
בדתאא
די
ברא
ובטל
שמיא
יצטבע
ועם־חיותא
חלקה
בעשב
ארעא:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בְּרַ֨ם
עִקַּ֤ר
שָׁרְשׁ֙וֹהִי֙
בְּאַרְעָ֣א
שְׁבֻ֔קוּ
וּבֶֽאֱסוּר֙
דִּֽי־פַרְזֶ֣ל
וּנְחָ֔שׁ
בְּדִתְאָ֖א
דִּ֣י
בָרָ֑א
וּבְטַ֤ל
שְׁמַיָּא֙
יִצְטַבַּ֔ע
וְעִם־חֵיוְתָ֥א
חֲלָקֵ֖הּ
בַּעֲשַׂ֥ב
אַרְעָֽא:
(דניאל פרק ד פסוק יב)
בְּרַם
עִקַּר
שָׁרְשׁוֹהִי
בְּאַרְעָא
שְׁבֻקוּ
וּבֶאֱסוּר
דִּי־פַרְזֶל
וּנְחָשׁ
בְּדִתְאָא
דִּי
בָרָא
וּבְטַל
שְׁמַיָּא
יִצְטַבַּע
וְעִם־חֵיוְתָא
חֲלָקֵהּ
בַּעֲשַׂב
אַרְעָא:
(דניאל פרק ד פסוק יב)
ברם
עקר
שרשוהי
בארעא
שבקו
ובאסור
די־פרזל
ונחש
בדתאא
די
ברא
ובטל
שמיא
יצטבע
ועם־חיותא
חלקה
בעשב
ארעא:
(דניאל פרק ד פסוק יב)
ברם
עקר
שרשוהי
בארעא
שבקו
ובאסור
די־פרזל
ונחש
בדתאא
די
ברא
ובטל
שמיא
יצטבע
ועם־חיותא
חלקה
בעשב
ארעא:
(דניאל פרק ד פסוק יב)
עין המסורה:
בדתאא
-
ב':
*דנ'
ד
,
יב
,
כ.
ובטל
-
ב':
דנ'
ד
,
יב
,
כ.
מסורה גדולה:
בדתאא
ב'
וכת'
וסימ'
ברם
עקר
שרשוהי
ודי
חזה
מלכא
עיר
וקדיש.
רש"י:
ברם
עיקר
שרשוהי
בארעא
שבוקו
-
אך
עיקר
שרשיו
הניחו.
ובאסור
די
פרזל
ונחש
-
כלומר:
תנו
רגליו
בכבלי
ברזל
,
כשם
שעושין
לסוס
שמניחין
אותו
באפר
כך
כבלוהו
בכבלים.
בדתאא
-
בעשב
השדה
,
כלומר:
באחו
,
שלא
יזוז
משם.
יצטבע
-
יהא
שרוי
תמיד
,
לשון
טבילה.
חלקה
-
חלקו.
ראב"ע דניאל פירוש א:
ברם...
-
אך
עקר
שרשו
בארץ
עִזבוּ
,
ויעמד
בין
העשבים
ובין
הדשאים
כמו
אסור
בנחשתים
(ע"פ
שו'
טז
,
כא).
ובטל...
יצטבע
-
ירוה.
רלב"ג:
אך
עקר
שרשיו
עזבו
בארץ
,
ובאסור
ברזל
ונחשת
בדשא
השדה
ובטל
השמים
ירחץ
ועם
החיות
חלקו
בעשב
בארץ.
והרצון
בזה
,
שמפני
סור
דעתו
,
יצטרכו
להנהיגו
במאסר
ברזל
ונחשת
כמו
החיות
,
ולא
יתפייס
בשום
מאכל
כי
אם
בעשב
הארץ
,
כמו
החיות.
וירצה
לעמוד
שם
יומם
ולילה
,
יתלחלח
בטל
השמים.
ר' ישעיה מטראני:
ברם
עקר
שרשוהי
בארעא
שבוקו
-
לפנים
מפרש
מה
סימן
היה
זה
להניח
שרשיו
בארץ
,
ומה
היה
מבשר
(פס'
כג
-
כד).
ובאסור
די
פרזל
-
באיסורי
ברזל
ונחשת
יהיה
,
אסור
על
דשא
השדה;
כלומר
,
שלא
יוכל
לזוז
משם
כאילו
היה
אסור
בנחושתיים.
ובטל
השמים
יתכבס
ככל
חיות
השדה.