רלב"ג:
בלשצר
מלכא
-
בלשצר
המלך
עשה
משתה
רב
לגדוליו
אלף.
ונגד
שהם
אלף
היה
שותה
יין.
דע
כי
אויל
מרודך
היה
בן
נבוכדנצאר
,
כמו
שנתבאר
בסוף
ספר
מלכים
(מ"ב
כה
,
כז)
,
ובסוף
ספר
ירמיה
(נב
,
לא).
ובלשצר
היה
בן
בנו
של
נבוכדנצאר
,
ובזה
נתקיים
מה
שאמר
ירמיה
"ועבדו
אותו
ואת
בנו
ואת
בן
בנו"
(כז
,
ז).
ומה
שאמר
בזה
המקום
"ואנת
בריה
בלשצר"
(להלן
,
כב);
"אבוך"
(להלן
,
יא)
-
איננה
ראיה
שיהיה
בלשצר
בן
נבוכדנצאר
,
כי
אבי
האב
יקרא
אב
,
כאמרו
"ותבאנה
אל
רעואל
אביהן"
(שמ'
ב
,
יח);
ובכמו
זה
יקרא
בן
הבן
-
'בן'.
והנה
הרצון
בזה
הפסוק
,
שאלף
שרים
היו
אוכלים
ושותים
עמו
על
שלחן
אחד
,
ונגד
האלף
היה
שותה
יין;
רוצה
לומר
,
שלא
היה
לו
שולחן
לבדו
ולהם
לבדם
(ע"פ
בר'
מג
,
לב)
,
אבל
היה
שותה
יין
עם
האלף
על
שולחן
אחד
,
הפך
העניין
משאר
מלכים.
תועלות לרלב"ג:
(תשע
תועלות
לדנ'
ה
,
א
-
ו
,
כט)
ואולם
התועלות
המגיעות
ממנו
הם
רבים.
התועלת
הראשון
הוא
,
לפרסם
נפלאות
השם
אשר
עשה
למען
לא
יחולל
שמו
,
כי
השם
ירצה
שיעבדוהו
בכל
מקום
,
ויגיעו
כלם
אל
השלימות.
ולזה
סיפר
,
כי
כאשר
נגלה
לשם
מה
שהיה
מתפאר
בו
בלשצר
במה
שהחריבו
אבותיו
בית
המקדש
,
ולזה
הביא
כלי
השם
והיו
שותין
בהם
הוא
ושריו
נשיו
ופילגשיו
,
והיו
משבחין
ומודים
לאלהיהם
אשר
חשבו
שהתגברו
בהם
על
האלוה
הגדול
,
שנבנה
לשמו
בית
המקדש
והושם
לכבודו
-
ולמען
יכירו
כל
הגוים
כי
הוא
האלהים
,
שלח
על
דרך
המופת
כמו
כף
שהיתה
כותבת
בכותל
הדברים
הקשים
ההם
כנגד
בלשצר.
וידמה
כי
בלשצר
עשה
זה
,
לפי
שכבר
נתפרסו
להם
דברי
ירמיה
(כט
,
י)
,
כי
בעת
מלאת
לבבל
שבעים
שנה
יפקוד
יי'
את
עמו.
וכאשר
נשלמו
שבעים
שנה
מעת
צמיחת
מלכות
נבוכדנצאר
,
ולא
פקד
יי'
את
עמו
,
ולא
הושבו
כליו
,
חשב
שלא
יפקוד
עוד;
ולזה
נשתמש
בכלי
בית
המקדש.
והנה
טעה
בזה
,
כי
המספר
היה
מעת
התחלת
הגלות
לבבל
,
כמו
שזכרנו.
ולזה
נשלם
זה
המספר
בשנה
אחת
לכורש
,
והושבו
אז
כלי
בית
יי'
,
כמו
שנזכר
בראש
ספר
עזרא
(א
,
יא).
התועלת
השני
הוא
,
להודיע
שראוי
לאדם
שיראה
למלך
שהוא
מוכן
לעשות
רצונו
,
אף
שלא
יקבל
שכר
ממנו;
כי
בזה
מהכבוד
וההידור
למלך
כמו
שראוי.
ולזה
תמצא
שכאשר
אמר
בלשצר
לדניאל
שאם
יקרא
הכתב
ההוא
ויגיד
לו
פתרונו
,
יתן
לו
אותם
המתנות
והשררה
שזכר
,
אמר
לו
דניאל
שאינו
צריך
בעבור
זה
שיהיה
משועבד
לתת
לו
אלו
המתנות
,
אך
יתנם
למי
שירצה;
כי
בזולת
זה
הוא
מזומן
ומוכן
לעשות
שאלתו.
התועלת
השלישי
הוא
,
להודיע
עוצם
הגבורה
וכח
הלב
אשר
ליריאים
ולשלימים.
וזה
שכבר
תמצא
שהוכיח
דניאל
בלשצר
זה
התוכחת
הנפלא
בעבור
כבוד
יי'
,
ולא
ירא
להגיד
הרע
אשר
הכתב
מורה
עליו.
התועלת
הרביעי
הוא
,
לבאר
קיום
יעודי
הנביאים
ופתרון
דניאל.
ולזה
תמצא
שסיפר
כי
בלילה
ההוא
נהרג
בלשצר
המלך
,
כי
אז
נשלמו
לנבוכדנצאר
שבעים
שנה
,
ובא
עד
קצו
שהגביל
ירמיה.
ובזה
גם
נתאמת
מה
שפתר
דניאל:
מנה
מנה
אלהא
מלכותך
,
והשלמה
(ראה
דנ'
ה
,
כה).
התועלת
החמישי
הוא
,
להודיע
שאין
ראוי
לאדם
שיקח
מהשררה
לעצמו
,
מה
שיתכן
שיקנאו
בו
אחרים.
הלא
תראה
מה
שקרה
לדניאל
מפני
היותו
מתחזק
בשררה
על
שאר
השוטרים;
כי
לולא
יי'
שהיה
לו
(ע"פ
תה'
קכד
,
א)
,
כבר
המיתוהו
בקנאם
בו
,
שהתחכמו
להפיל
אותו
לבור
אריות
(פס'
יז).
וראוי
שלא
יעלם
ממנו
,
שלא
עשה
זה
דניאל
אלא
כדי
שיוכל
להטיב
לישראל
,
כי
כל
שתהיה
ידו
תקיפה
יותר
,
יוכל
להיטיב
להם
עם
המלך.
התועלת
השישי
הוא
,
להודיע
עוצם
בטחון
דניאל
בשם
יתברך
,
עד
שלא
הסכים
לבטל
מתפלתו
כלל
בעבור
הדת
שנתן
דריוש
,
שכל
מי
שיבקש
לזולתו
עד
שלשים
יום
,
יושלך
לגוב
אריות
(ח);
ולא
סמך
גם
כן
על
הנס
מכל
וכל
,
כי
כבר
השתדל
לעשות
זה
בסתר
ולא
עשה
בפרסום
,
כי
אין
ראוי
גם
לנביאים
שיסמכו
על
הנס
,
כמו
שזכרנו
פעמים
רבות
התועלות
דברי
התורה
והנביאים.
התועלת
השביעי
הוא
,
להודיע
שראוי
שיתפלל
האדם
ליי'
,
ושראוי
גם
כן
להודות
השם
אחר
התפלה.
וראוי
גם
כן
לכוין
ולהתפלל
כנגד
בית
המקדש
,
כי
בהתפללו
נגד
ירושלם
הוא
מתפלל
כנגד
בית
המקדש.
וכל
זה
למדנו
באמרו
"וכוין
פתיחן
ליה
בעליתיה
נגד
ירושלם"
-
שהוא
מתפלל
נגד
המקדש
,
"וזמנין
תלתא
ביומא
הוה
ברך
על
ברכוהי
ומצלי
ומודה
קדם
אלהה"
(דנ'
ו
,
יא);
למדנו
שאחר
התפלה
היה
אומר
דברי
הודאה.
ואולם
קודם
התפלה
ראוי
לומר
דברי
שבח
כמו
שביארנוהו
במקומות
רבים.
ולזה
תקנו
חכמים
להתפלל
שלש
פעמים
ביום
,
ואף
על
פי
שמן
התורה
יספיק
בפעם
אחת;
ותקנו
שתהיה
התפלה
כנגד
ירושלם.
ותקנו
דברי
התפלה
שיש
בהתחלתם
דברי
שבח
,
ובסופם
דברי
הודאה.
התועלת
השמיני
הוא
,
להודיע
שראוי
לכל
בעל
פקידות
,
שידקדק
מאד
בדברים
שהוא
ממונה
עליהם
מהשליט
,
שיהיו
מסודרים
בנאמנות
,
ובאופן
שלא
יקרה
נזק
למלך
מפני
היותו
בלתי
זריז
בדברים
ההם
,
ולא
יבטח
בזה
מפני
עוצם
אהבת
השליט
אותו.
הלא
תראה
,
כי
דניאל
,
עם
רוב
אהבת
המלך
אותו
,
עד
שכבר
הפליג
להצטער
כשהוכרח
להפילו
בגוב
האריות
,
והיה
משתדל
בהצלתו
בחזקת
היד
אף
על
פי
שלא
עשה
את
דת
המלך
ומרד
בו
מן
הצד
-
הנה
היה
מדקדק
מאד
בפקידותו
,
עד
שלא
היו
יכולין
המקנאים
בו
למצוא
על
דניאל
בזה
שום
עלה
ושגגה
(ו).
ולזה
טרחו
שימצאוה
בו
במה
שהוא
בדת
אלהי
,
כי
היו
משערים
שדניאל
היה
נאמן
לשם
,
ולא
יחטא
לו
בעבור
מצות
המלך.
התועלת
התשיעי
הוא
,
לפרסם
עוצם
הנס
שעשה
השם
לדניאל
,
כאשר
הפילוהו
לגוב
האריות.
כי
בזה
תתקיימנה
פינות
הנפלאות
וההשגחה
,
אשר
הם
מהגדולות
שבהפנות
התורייות.
ולזה
גם
כן
זכר
שכבר
נקם
השם
נקמתו
,
והוא
שנפלו
כל
המקנאים
בו
בגוב
האריות
,
ואז
נשלמה
לדניאל
ההצלה
מהם.
וזה
היה
סיבה
לפרסם
כי
יי'
הוא
האלהים
לכל
האומות
,
מפני
מה
ששלח
דריוש
לכל
האומות
שיהיו
כלם
יראים
את
אלהי
דניאל
,
כי
הוא
אלהים
חיים
ומלך
עולם
,
והוא
משגיח
ביראיו
להצילם
,
ועושה
נפלאות
בשמים
ובארץ
,
אשר
הציל
דניאל
מיד
האריות.
ולזה
אין
לחשוב
שיהיה
השם
בלתי
משגיח
בענינים
השפלים
לחסרונם
,
כמו
שחשב
הפילוסוף.