תנ"ך - בלשאצר
אמר׀
בטעם
חמרא
להיתיה
למאני
דהבא
וכספא
די
הנפק
נבוכדנצר
אבוהי
מן־היכלא
די
בירושלם
וישתון
בהון
מלכא
ורברבנוהי
שגלתה
ולחנתה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בֵּלְשַׁאצַּ֞ר
אֲמַ֣ר׀
בִּטְעֵ֣ם
חַמְרָ֗א
לְהַיְתָיָה֙
לְמָאנֵי֙
דַּהֲבָ֣א
וְכַסְפָּ֔א
דִּ֤י
הַנְפֵּק֙
נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר
אֲב֔וּהִי
מִן־הֵיכְלָ֖א
דִּ֣י
בִירוּשְׁלֶ֑ם
וְיִשְׁתּ֣וֹן
בְּה֗וֹן
מַלְכָּא֙
וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי
שֵׁגְלָתֵ֖הּ
וּלְחֵנָתֵֽהּ:
(דניאל פרק ה פסוק ב)
בֵּלְשַׁאצַּר
אֲמַר׀
בִּטְעֵם
חַמְרָא
לְהַיְתָיָה
לְמָאנֵי
דַּהֲבָא
וְכַסְפָּא
דִּי
הַנְפֵּק
נְבוּכַדְנֶצַּר
אֲבוּהִי
מִן־הֵיכְלָא
דִּי
בִירוּשְׁלֶם
וְיִשְׁתּוֹן
בְּהוֹן
מַלְכָּא
וְרַבְרְבָנוֹהִי
שֵׁגְלָתֵהּ
וּלְחֵנָתֵהּ:
(דניאל פרק ה פסוק ב)
בלשאצר
אמר׀
בטעם
חמרא
להיתיה
למאני
דהבא
וכספא
די
הנפק
נבוכדנצר
אבוהי
מן־היכלא
די
בירושלם
וישתון
בהון
מלכא
ורברבנוהי
שגלתה
ולחנתה:
(דניאל פרק ה פסוק ב)
בלשאצר
אמר׀
בטעם
חמרא
להיתיה
למאני
דהבא
וכספא
די
הנפק
נבוכדנצר
אבוהי
מן־היכלא
די
בירושלם
וישתון
בהון
מלכא
ורברבנוהי
שגלתה
ולחנתה:
(דניאל פרק ה פסוק ב)
עין המסורה:
למאני
דהבא
-
י"ד
זוגין
,
קדמאה
נסיב
למ"ד
ותינינא
לא
נסיב:
בר'
יז
,
ד
,
ה.
-
שמ'
כז
,
ג;
לח
,
ג.
-
במ'
טז
,
כד
,
כז.
-
*במ'
כב
,
ד
,
י.
-
דב'
כב
,
יט
,
כט.
-
יהו'
טו
,
ז;
יח
,
יז.
-
ש"ב
יח
,
כח;
כד
,
כ.
-
מש'
י
,
יז;
טו
,
כד.
-
כ
,
טז;
כז
,
יג.
-
כא
,
ט;
כה
,
כד.
-
שה"ש
ב
,
ו;
ח
,
ג.
-
*דנ'
ה
,
ב
,
ג.
-
עז'
ב
,
סג;
נחמ'
ז
,
סה.
-
דה"ב
יח
,
כא
,
כב.
מסורה גדולה:
י"ד
זוגין
מן
ב'
ב'
בעינינ'
קדמיה
נסיב
למד
ותינינ'
לא
נסיב
למד
וסימנהון
לאב
המון
אב
המון
לכל
כליו
כל
כליו
למשכן
קרח
משכן
קרח
מלך
למואב
מלך
מואב
לשלחה
כל
ימיו
שלחה
כל
ימיו
למעלה
אדמים
מעלה
אדמים
לאפיו
ארצה
אפיו
ארצה
ארח
לחיים
ארח
חיים
טוב
לשבת
טוב
שבת
לקח
בגדו
קח
בגדו
לרוח
שקר
רוח
שקר
למאני
דהבא
וכספא
מאני
דהבא
תחת
לראשי
תחת
ראשי
לאורים
ולתמים
לאורים
ותמים.
רש"י:
אמר
בטעם
חמרא
-
אמר
בעצת
היין
,
שנשתכר.
להיתיה
-
להביא.
די
הנפק
-
שהוציא.
שגלתה
-
לשון
'מלכה'
בלשון
ארמי
,
כמו
"והשגל
יושבת
אצלו"
(נחמ'
ב
,
ו).
ראב"ע דניאל פירוש א:
בלשצר
(בנוסחנו:
בלשאצר).
בטעם
חמרא
-
זאת
היתה
עצת
היין
ששתה
והשתכר.
שגלתה
-
כמו
"והשגל
יושבת
אצלו"
(נחמ'
ב
,
ו)
,
והיא
הגברת
המוכנת
למשכב
המלך
,
וככה
"תשגלנה"
(יש'
יג
,
טז)
-
הוא
המעשה.
ולחנתה
-
פילגשיו.
והנה
שתים
רעות
עשה:
ששתו
הכל
בכלי
הקודש
,
ושבחו
לאלהי
זהב
,
עץ
ואבן.
רלב"ג:
בלשצר
אמר
בטוב
לבו
ביין
,
להביא
כלי
הזהב
והכסף
אשר
הוציא
נבוכדנצאר
אביו
מההיכל
אשר
בירושלם
,
וישתו
בהם
המלך
ושריו
ונשיו
ופילגשיו.