תנ"ך - וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר־חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה שנה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַאֲר֣וּ חֵיוָה֩ אָחֳרִ֨י תִנְיָנָ֜ה דָּמְיָ֣ה לְדֹ֗ב וְלִשְׂטַר־חַד֙ הֳקִמַ֔ת וּתְלָ֥ת עִלְעִ֛ין בְּפֻמַּ֖הּ בֵּ֣ין שִׁנַּ֑יהּ שִׁנַּ֑הּ וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לַ֔הּ ק֥וּמִֽי אֲכֻ֖לִי בְּשַׂ֥ר שַׂגִּֽיא: (דניאל פרק ז פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר־חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּיהּ שִׁנַּהּ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא: (דניאל פרק ז פסוק ה)

טקסט בלבד:

וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר־חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה שנה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא: (דניאל פרק ז פסוק ה)

תיקון קוראים:

וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר־חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה שנה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא: (דניאל פרק ז פסוק ה)

עין המסורה:
וארו - ה': ראה לעיל , ב.

מסורה קטנה:
לדב - ל' חס'; ולשטר - ל'; הקמת - ל'; עלעין - ל'; בפמה - ל'; שניה - שנה ק'; אכלי - ל' וחס'.

רש"י:
אחרי - אחרת. תנינה - שעלתה שניה מן הים. דמיה לדוב - זה רמז למלכות פרס שתמלך אחר בבל , שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בבשר כדוב ומגדלין שיער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. דמיה לדוב - 'לדב' כתיב , כמו "דיבא" - תרגום של "זאב" (בר' מט , כז; ת"י) , שאף 'זאב' נקראת מלכות פרס , שנאמר "על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם" (יר' ה , ו). ולשטר חד הקימת - ולצד אחד עמדה; רמז לשיפסוק מלכות בבל , תמתין פרס שנה אחת שתמלך מדי. ותלת עלעין בפומיה - שלש צלעות. רבותינו פירשו: שלש מדינות היו תמיד מורדות בה ומשלימות עמה , פעמים בולעתן ופעמים פולטתן; זהו בפומה בין שניה - פעמים חוץ לשניה פעמים לתוכן. ואני אומר: תלת עלעין - שלשה מלכים שיעמדו לפרס: כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית. בשר שגיא - בשר הרבה.

ראב"ע דניאל פירוש ב:
אמר הגאון , שפירוש ולבב אינש יהיב ליה (בנוסחנו: לה) - על נבוכדנצר ששב לדעתו , כענין "ומנדעי עלי יתוב" (דנ' ד , לא); ופירוש ולבב אינש - שׂכל האדם , כי החכמה תקרא 'לב'. ואע"פ שכבר הוקרה לו טרם זה החלום , אבל רצה דניאל לזכור המלכיות על תיקונם. כמו "ויאמר לו אלהים שמך יעקב" (בר' לה , י) , כדי שידבק אחריו "לא יקרא שמך עוד יעקב" (שם). וכן "הנה נא את עקרה" (שו' יג , ג) , כדי שידבק עמו "והרית ויולדת (בנוסחנו: וילדת) בן" (שם). ואמר כי תלת עילעין הן שלש ארצות , לא כבשן לא זה ולא זה , ושמותן: חראן ונציבין ושהרזור. ואמר כי פירוש בשר שגיא - על ישראל רמז לאחשורוש; וישראל נקרא 'שגיא' , שנאמר: "ויהי שם לגוי גדול" (דב' כו , ה). ואלה דברי דרש ואגדה. והפירוש הנכון - שמרטו כנפי הנשר שהיו לאריה , שלא תעוף ותימלט; והקימוה על רגליה והעמידוה , שלא תלך כשאר הבהמות ותברח ותימלט. וענין ולבב אינש - הפחד , כי לב הארי יותר גיבור מלב האדם. וענין ולשטר חד הקימת - שהוקמה זאת החיה הנמשלת לדוב לשטר חד עם האריה , ושמו שלש צלעות מצלעות האריה בפי הדוב , בין שיניו , ואמרו לדוב: קומי אכולי בשר שגיא , כנבואת ישעיה "לכן יפלו בחוריה ברחובותיה [וכל אנשי מלחמתה ידמו]" (יר' נ , ל). ויתכן ששלש מדינות השחיתה מלכות פרס.

ראב"ע דניאל פירוש א:
וארו... - והנה חיה אחרת , שנייה , דומה לדוב , ולצד אחד הוקמה , ושלש צלעות בפיה בין שיניה , וכן אמר לה: קומי אכולי בשר רב.

רלב"ג:
והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב , ולצד אחד הוקמה , ושלשה צלעות בפיה בין שיניה. וכן אומרים לה: קומי אכלי בשר הרבה!. הנה זה המלכות השני היה מלכות מדי ופרס. ודמהו לדוב , שאינו נלחם כל כך כמו האריה. ואמר שכבר הורמה לצד אחד , לפי שלא נצרכו לה כנפים לכבוש כל העמים , אך נלחמו עם כשדים לבד ונצחום בקלות , עד שבן לילה היה (ע"פ יונה ג , י); ובזולת מלחמות אחרות נכנעו להם כל העמים , ונתנו צוארם תחת עולם. ואמר כי שלש צלעות בפיה בין שיניה , להעיר על רוב אכלה הבשר; והיה זה משל לשלשה מלכים מפרס , שקמו אחר דריוש המדי שכבש המלכות תחילה , ונתנו אחריו לכרש חתנו; והם כרש , ארתחשסתא , דריוש. ומה שאמר שם , שכן אמר לה: קומי ואכלי בשר שגיא - אחשוב שהוא משל לצלע הראשונה , והוא הרג רבים , ואמרה לו מלכת המין , כשהרגה אותו והשליכה אותו אל הבור אשר מלאה חללים: שתה כרש ורוה מן הדם אשר שפכת זה שלשים שנה! כמו שכתוב בסיפורי יוסיפון בן גוריון (ע' 47 ). ובכלל כל אלו השלשה מלכים אשר זכרנו , יהיו מצליחין מאד ולא יקום איש בפניהם. ולכל אחד מהם יתכן שיאמר: קומי אכלי בשר רב! ולזה לא מנה עמהם ארתחששתא השני , כי הוא היה בהפך זה , כי אלכסנדר נצחו במלחמה.

רלב"ג - ביאור המילות:
ותלת עילעין בפומא - רצה לומר שלש צלעות כאלו נשארו בין שיניה ואכלה הבשר.

ר' ישעיה מטראני:
וארו חיוא אוחרי תיניינא דמיא לדוב - זו היא מלכות פרס. ולשטר חד הקימת - היתה עומדת לצד אחד. ותלתא עילעין בפומה - שלש צלעות מבשר היתה תופסת בפיה , והיתה אוכלת ממנה הבשר; כלומר: בענין זה ראיתם. ואלו שלוש צלעות אינם סימן לשום דבר. או יש לומר: אלו הן שלש מלכי פרס שקמו אחריו: כורש הפרסי ואשורוש ודריוש הגדול הפרסי. וכן אמרין לה - מן השמים: קומי אכולי בשר שגיא - שבא וכבש בלשצר ומלך על בבל.
ריכוז קישורים