תנ"ך - רק בכל־אות נפשך תזבח׀ ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן־לך בכל־שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

רַק֩ בְּכָל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכָל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכֲלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל: (דברים פרק יב פסוק טו)

רַק בְּכָל־אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח׀ וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל: (דברים פרק יב פסוק טו)

רק בכל־אות נפשך תזבח׀ ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן־לך בכל־שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל: (דברים פרק יב פסוק טו)

רק בכל־אות נפשך תזבח׀ ואכלת בשר כברכת יהוה אלהיך אשר נתן־לך בכל־שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל: (דברים פרק יב פסוק טו)

תרגום אונקלוס:

לְחוֹד בְּכָל רְעוּת נַפשָׁך תִּיכּוֹס וְתֵיכוֹל בִּסרָא כְּבִרכְּתָא דַייָ אֱלָהָך דִּיהַב לָך בְּכָל קִרוָך מְסָאֲבָא וְדַכיָא יֵיכְלִנֵיהּ כִּבסַר טַביָא וְאַילָא :

עין המסורה:

כברכת - ב': *דב' יב , טו; טז , יז. בכל - שעריך - ה': דב' יב , טו; טז , יח; כח , נב (פעמיים) , נה. כצבי וכאיל - ב': *דב' יב , טו; טו , כב.

מסורה גדולה:

כברכת ב' רק בכל אות נפשך איש כמתנת ידו. כצבי וכאיל ב' רק בכל אות נפשך בשעריך תאכלנו.

מסורה קטנה:

כברכת - ב'; כצבי וכאיל - ב'.

רש"י:

רק בכל אות נפשך - במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאוה , להתירה להם בלא הקרבת אימורין , הרי אומר במקום אחר "כי ירחיב [יי' אלהיך] את גבולך" וגו' , "ואמרת אכלה בשר" וגו' (להלן , כ); במה זה מדבר? - בקדשים שנפל בהם מום , שיפָּדו ויֵאָכלו בכל מקום. יכול יפָּדו על מום עובר? תלמוד לומר: רק (ראה ספ"ד עא). תזבח ואכלת - אין לך בהם היתר גיזה וחלב , אלא אכילה על ידי זביחה (ראה שם). הטמא והטהור - לפי שבא מכח קדשים , שנאמר בהם "הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (וי' ז , יט) , הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת , כצבי וכאיל שאין קרבן בא מהם (ראה ספ"ד עא). כצבי וכאיל - לפוטרו מן הזרוע והלחיים והקיבה (ראה שם).

רשב"ם:

בכל אות נפשך - בגבולין , שאין שם מקום להקריב , שם תאכל חולין בכל שעריך.

ראב"ע:

וטעם לאמר פעם שנית בכל מקום אשר תראה - להוציא בשר תאוה. בעבור כי השלמים קדש , ויש כרת על טמא שאכל בשר קדש , אמר על בשר תאוה: הטמא והטהור. כצבי וכאיל - שאיננו קרב על גבי המזבח. וחלב הצבי גם חלב האיל מותר. והנה חיזוק לדברי , רק סמכנו על קבלת אבותינו.

ר' יוסף בכור שור:

רק בכל אות נפשך - כדמפרש בפרשה דלקמן בסמוך , "כי ירחיב יי' אלהיך את גבולך" (פס' כ ואי'). ורבותינו דרשו (ראה ספ"ד עא): מכאן לפסולי המשכן שנפדו שהן כחולין , אלא שאסורין בגיזה ועבודה; ודרשי הכי: תזבח - ולא גיזה; ואכלת - ולא לכלביך; בשר - ולא חלב. כברכת יי' - הכל לפי הברכה המצויה לך , תאכל בשר. הטמא והטהור - כמו הטהור יכול לאכול הטמא , שהם נאכלים בטומאה. ורבותינו דרשו (שם) מכאן , שהטמא והטהור אוכלין בקערה אחת אע"פ שהטמא מטמא מה שאוכל הטהור , וזה אוכל בטומאת הגוף וזה בטומאת בשר , שפיר דמי; מטמאין אותו לכתחילה. ודייקי מדכתיב "יחדיו" (להלן , כב).

רלב"ג:

רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר - ראוי שתדע , שאי אפשר שתהיה הכוונה בזה להתיר בשר תאוה שנאסר במדבר , שהרי זכר אחר זה עניין היתר בשר תאוה בפרשת 'כי ירחיב יי' אלהיך את גבולך' (להלן , כ ואי'); ואי אפשר שיתיר זה בקרבנות , שהרי ביאר שאין לו רשות להביאם כי אם במקום אשר יבחר יי' (ראה לעיל , יא). ובהיות העניין כן , הנה לא ישאר אלא שיהיה זה המאמר בפסולי המקודשין , והם אשר יש בהם מום רע , כמו שנזכר בבכור בפרשת 'כל הבכור' (דב' טו , יט - כב) , שאם יש בו "מום רע" (שם , כא) , והוא מום קבוע , לא יזבחנו ליי'. ואמר שם: "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל. רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים" (שם , כב - כג) , כמו שאמר זה בזה המקום. ולזה הוא מבואר שזה המאמר הוא בפסולי המקודשין , כי כבר נתבאר למעלה שלא יחוייב להביאם שם , כאמרו "וכל מבחר נדריכם" (לעיל , יא) - מגיד שהבעלי מומין לא יחוייב להביא שם. ובהיות העניין כן , כבר יתבאר בפרשת 'אם בחוקותי' , שגם הבהמה הטמאה יחוייב שתפדה בצאתה לחולין (ראה וי' כז , כז); למדנו מזה שהוא יחוייב באלו שיפדו. ואמר תזבח - לפי שלא הותר לו לגדלם אחר שנפדו , כי הם אסורים בגזה ועבודה , כמו שהתבאר בעניין הבכור (דב' טז , יט). ואכלת בשר - הבשר הותר לו לאכול , אך לא יוכל לגדלם ויאכל החֵלב. ואמר ואכלת - שלא הותר לו להאכילו לכלבים , כי עדיין יש לו קצת קדושה. כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך - למדנו בזה דרך ארץ , שיאכל האדם מהבשר לפי עשרו , לא יותר. וכאלו באר בזה , שלא יֵאָסר אם עבר זמנו שהיה ראוי שיאכל בו אם לא היה בו מום , אע"פ שזכר שדינו דין קדש לקצת הדברים. בכל שעריך - מגיד שמותר לשחטו ולאכלו בכל המקומות. הטמא והטהור יחדו... כצבי וכאיל - בעבור שלמדנו ממה שאמר תחלה שיש בו עדיין קצת קדושה , הוצרך לבאר שלא הוזהר הטמא מלאכלו , אך טמא וטהור אוכלין בקערה אחת , כמו העניין בצבי ואיל , שאינם ראויים לקרבן.