תנ"ך - לא־ימצא בך מעביר בנו־ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף: (דברים פרק יח פסוק י)

טקסט וניקוד:

לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (דברים פרק יח פסוק י)

טקסט בלבד:

לא־ימצא בך מעביר בנו־ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף: (דברים פרק יח פסוק י)

תיקון קוראים:

לא־ימצא בך מעביר בנו־ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף: (דברים פרק יח פסוק י)

תרגום אונקלוס:
לָא יִשׁתְּכַח בָּך מַעבַּר בְּרֵיהּ וּברַתֵּיהּ בְּנוּרָא קָסֵים קִסמִין מְעָנֵין וּמנַחֵישׁ וְחָרַשׁ :

עין המסורה:
מעונן - ג' מלא (בלישנא): דב' יח , י; שו' ט , לז; מי' ה , יא.

רש"י:
מעביר בנו ובתו באש - היא עבודת המולך: עושה מדורת אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהן (ראה ספ"ד קעא). [קוסם] - איזהו קוסם? האוחז את מקלו ואומר: אם אלך אם לא אלך; וכן הוא אומר "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו" (הו' ד , יב; ראה ספ"ד קעא). מעונן - רבי עקיבא אומר: אילו נותני עונות , שאומרים: עונה פלונית יפה להתחיל. וחכמים אומרים: אילו אוחזי העינים (ראה ספ"ד קעא). מנחש - פתו נפלה מפיו; צבי הפסיקו בדרך; מקלו נפל מידו (ראה שם).

ראב"ע:
מעביר בנו - עבודה היתה , כי יש גם היום בימינו גוים רבים עובדי אש. קוסם קסמים - יתכן היותו שם כלל , ופירושו: חותכי משפט , האומרים כי כן יהיה בלא ספק; וכן "גזרין" (דנ' ב , כז). וקרוב ממנו "קסם על שפתי מלך" (מש' טז , י). והפרט: מעונן ומנחש ומכשף. גם יתכן להיותו שם פרט להוברי שמים (ראה יש' מז , יג) , וטעם: קסמים שיש במשפטי הכוכבים הנקראים ראשונים ושניים. מעונן ומנחש - פרשתיו (וי' יט , כו). ומכשף - כן (שמ' ז , יא).

ר' יוסף בכור שור:
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש - עתה מפרש על איזה תועבות הוא מזהירם: איכא למאן דאמר (ראה סנה' סד , א): בין למולך בין לשאר עבודה זרה חייב , ד'מולך' משמע: כל שהמליכוהו עליהם. ואיכא למאן דאמר: למולך חייב , שלא למולך פטור; דהוי 'שלא כדרכה' , ואינה עבודת פנים (ראה סנה' ס , ב). ואינם חייבין (ראה סנה' סד , ב) אלא על ידי העברה של אש; דילפינן התם מהכא , והכא כתיב: מעביר באש , והתם כתיב "ומזרעך לא תתן להעביר למולך" (וי' יח , כא): מה כאן באש , אף התם באש; מה להלן למולך , אף כאן למולך. ואיכא למאן דאמר (ראה סנה' סד , א): מולך לאו עבודה זרה , אלא חוק הוא להם , והקפידה עליו תורה. ואינו חייב (ראה שם , ב) אלא דרך העברה: שרגא דליבני בי מצעי , ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא. ורבא אמר (ראה שם): כי משוורתא דפוריא: עושים חפירה וממלאים אותה אש ומדלגים משפתה אל שפתה; ותניא כוותיה דרבא. וכן היו עושים בפורים (ראה רש"י שם). ואיכא למאן דאמר (ראה שם): מעביר עצמו - חייב , דכתיב לא ימצא בך , ובך משמע: עצמו; ואיכא דלא משמע ליה. וקוסם קסמים - שמעתי מיהודי אחד ממשקלכביאה , שבמקומו מנהג , כגון יוצא לדרך ופגע בתחילה באיש ואחר כך באשה , אומר שדרכו מצלחת; באשה ואחר כך באיש - חוזר בו: סבר שדרכו לא תצלח. באיש ואחר כך באיש , באשה ואחר כך באשה - דרכו בינונית. ויש מהם בודקין קודם שיצאו , ולוקחין קֵסמין מעץ ומקלפין אותם מצד אחד ומצד אחר; מניח הקליפה בעץ ה'דלש' , ולוקח הקֵסָם וזורקו מידו: אם הקליפה למעלה , אומר: זהו איש. ואחרכך זורק; אם מחשף הלבן (ע"פ בר' ל , לז) למעלה , אומר: זהו אשה. ואומר: הרי איש ואחר כך אשה; והולך לדרכו. ואם מחשף הלבן נופל תחילה למעלה , הוא אשה ואחר כך איש. ואם הקליפה למעלה בשניהם , או מחשוף הלבן , הרי איש אחר איש או אשה אחר אשה , ודרכו בינונית. ועל שם הקֵסמים נקרא 'קוסם קסמים'. מעונן - איכא למאן דאמר (ראה סנה' סה , ב): אוחז את העינים , ומעונן - לשון 'עין'; ואיכא למאן דאמר: הבודק בשעות , לומר: שעה זו יפה לצאת , ומעונן - לשון 'עוֹנָה'; ואיכא למאן דאמר: המעביר שבעה מיני זכור על העין: שכבת זרע משבעה מיני זכרים , כגון סוס וחמור וגמל ושאר זכרים עד שבעה. מנחש - תנו רבנן (שם): מנחש - האומר: פתו נפלה מפיו , מקלו נפל מידו; וכן המנחש בחולדה (ראה שם סו , א).

רמב"ן:
ואמר מעביר בנו ובתו באש - והוא מין ממיני הכישוף , על דרך הפשט , או המולך על דעת רבותינו (ראה סנה' סד , ב); והוא האמת , כמו שפירשתי במקומו (וי' יח , כא). והזכיר מכשף - שם כלל לכל הכשפים. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני - והם פרטים בכשוף; ואסר אותם גם לשואל. ודורש אל המתים - באוב עצמו , ובכל ענין שידרוש אליהם. והזכיר קוסם קסמים - והוא מחשבה בעתידות בכלל , מלשון "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו" (מש' טז , י); כמו שאמר: "בלעם בן בעור הקוסם" (יהו' יג , כב) , והיה מנחש , כמו שנאמר בו "ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים" (במ' כד , א); וכתוב "קסמי נא לי באוב" (ש"א כח , ח). והזכיר בפרט מעונן - והוא היודע בעננים , ומנחש - המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף , כענין שכתוב "כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר" (קה' י , כ); והוא לשון נגזר מן "חשתי ולא התמהמהתי" (תה' קיט , ס) , שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא 'נחש' , כלומר: נחיש ונקדים לדעת.

רלב"ג:
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש - זו היא העברה למולך. וענייניה היה שיעביר האדם קצת זרעו בין האש , וידמה אז שכבר כרת ברית עם האלוה ההוא שהוא האש , כמו שבארנו "ומזרעך לא תתן להעביר למולך" (וי' יח , כא). קוסם קסמים - הוא העושה קצת פעולות כדי שתתבודד מחשבתו ויגיד העתידות מפאת הקסם; ובו מינים רבים , קצתם יותר מגונים מקצת , ואע"פ שכלם ב'לא תעשה'. והנה הזהירה התורה מזה מפני מה שימשך מזה מההפסד , למה שימצא מהכזב בזה המין מההודעה , עם שיש בו מינים יתקרבו מאד לעניין עבודה זרה. והוא , שיעשו תמונות ויקטרו לפניהם קצת קטורים , וידמו שהצורה תדבר אז להם; ולזה אחשוב שסמכוֹ למעביר בנו ובתו באש. מעונן - אחשוב שהמעונן הוא שיאמר: שעה פלונית טובה לכך או רעה , ויהיה זה המאמר מופשט מכל סבה אחרת מחייבת זה. אך אם יאמר שבתשרי או במרחשון ראוי לזרוע זרעים כך - כאמרו "תן חלק לשבעה וגם לשמנה" (קה' יא , ב); ובאדר זרעים כך - מפני טבע ההויות ההם , או שיאמר שאין ראוי להקיז דם בתקופת תמוז מפני תגבורת החום אז , או שאין ראוי לחתוך אילן אחר חדוש הירח מפני יתרון הלחות בו , או שיפסידהו ויעפשהו , וכיוצא בו - אינו מכלל העוננות. ומנחש - הנה עניין הנחש הוא שינחש האדם ויאמר: אבֹא במקום כך ואם ויקרה לי כך אעשה כך , ואם לא - לא , כמו שעשה אליעזר עבד אברהם (ראה בר' כד , יג - יד) ויהונתן (ראה ש"א יד , ח - י) , או שילך במקום מה וימצא בדרכו שועל וישוב לו מפני זה , להיות מנחש , שכבר ידומה בפעולותיו שהיה משתדל בעשייתם. ואולם בדברים שעברו אינו נחש שיהיה אסור , כמו שאמר: "נחשתי ויברכני יי' בגללך" (בר' ל , כז) , ולזה רצה שישב עוד אצלו; וכן העניין במה שידמה לזה. ומכשף - הוא העושה מעשה כשוף , לא האוחז את העינים ויביא לדמות שהוא עושה ואינו עושה; וכבר נתבאר זה במה שקדם (וי' יט , כו).
ריכוז קישורים