תנ"ך - וענו ואמרו ידינו לא שפכה שפכו את־הדם הזה ועינינו לא ראו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעָנ֖וּ וְאָמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכֻה֙ שָֽׁפְכוּ֙ אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ: (דברים פרק כא פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה שָׁפְכוּ אֶת־הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ: (דברים פרק כא פסוק ז)

טקסט בלבד:

וענו ואמרו ידינו לא שפכה שפכו את־הדם הזה ועינינו לא ראו: (דברים פרק כא פסוק ז)

תיקון קוראים:

וענו ואמרו ידינו לא שפכה שפכו את־הדם הזה ועינינו לא ראו: (דברים פרק כא פסוק ז)

תרגום אונקלוס:
וְיָתִיבוּן וְיֵימְרוּן יְדַנָא לָא אֲשַׁדָא יָת דְּמָא הָדֵין וְעֵינַנָא לָא חֲזַאָה :

עין המסורה:
ידינו - ו' מלא: בר' ה , כט; דב' כא , ז; יר' ו , כד; הו' יד , ד; תה' צ , יז (פעמיים). שפכה - י"ד כתיב ה"א וקרין ו"ו (אינו כולל צורות עם ו"ו החיבור): *וי' כא , ה; *דב' כא , ז; מ"א כב , מט; מ"ב כד , י; יר' ב , טו; כב , ו; נ , ו; יח' כג , מג; לה , יב; לז , כב; תה' עג , ב; איוב טז , טז; *איכה ד , יז; דנ' ג , כט.

מסורה גדולה:
י"ד כת' ה' וקר' ו"ו לא יקרחה קרחה לא שפכה כי נשברה בעת ההיא עלה עריו נצתה לא נושבה כצאן אבדות היה עתה יזנה ולא יהיה עוד שממה שפכה חמרמרה עודינה שלה.

מסורה קטנה:
ידינו - ו' מל'; שפכה - פכו ק'.

רש"י:
ידינו לא שפכה - וכי עלת על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?! אלא: לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה (ראה ספ"ד רי).

רשב"ם:
ונגשו הכהנים בני לוי - וענו ואמרו: כפר לעמך ישראל.

ראב"ע:
ה"א שפכה - תחת ו"ו סימן הרבים , כמו "שפכה אשורי" (תה' עג , ב). ועל דרך דרש: שישוב לאחת , כי היד לשון נקבה ברוב. ועינינו לא ראו - ויתכן שהשם צוה לעשות כן העיר הקרובה , כי לולי שעשו עבירה כדומה לה , לא נזדמן שיֵהרג אדם קרוב מהם. ומחשבות השם עמקו וגבהו לאין קץ אצלינו. וענו ואמרו - כמו "וענית ואמרת" (דב' כו , ה); ושם אפרשנו.

ר' יוסף בכור שור:
וענו ואמרו - אזקנים (ראה לעיל , ו) דסליק מיניה. ידינו לא שפכה - לא גרמנו לשפוך , לפוטרו בלא צידה ולא לווייה (ראה משנה סוטה ט , ו).

רמב"ן:
וטעם ונגשו הכהנים בני לוי - לאמר: "כפר לעמך ישראל אשר פדית" (להלן , ח). ושיעור הכתובים: ונגשו הכהנים בני לוי , וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל , וירחצו את ידיהם , וענו ואמרו. והרחיצה - במקצת מן הנזכרים , והעניה - במקצתם , כדרך "ואכלת לפני יי' אלהיך מעשר דגנך ותירושך (בנוסחנו: תירושך) ויצהרך" וגו' (דב' יד , כג). וענין העריפה - אמר רבי אברהם , שהשם צוה לעשות כן על העיר הקרובה , כי לולי שעשו עברה כדומה לה לא נזדמן שיֵהרג אדם קרוב מהם; ומחשבות השם עמקו לאין קץ אצלנו. אבל הרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ג , מ) , כי הטעם: לגלות על הרוצח ולבער דמו; בעבור שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל , וכשיצאו הזקנים ויתעסקו במדידה ההיא (ראה לעיל , ב) , וזקני העיר יעידו לפני הבורא שלא התרשלו בתקון הדרכים ושמירתם ושאינם יודעים מי הרג את זה , וכשיחקר הענין ויאספו הזקנים ויביאו העגלה (ראה לעיל , ג) - ירבו בני אדם לדבר בו , ויגלה הדבר. וכבר אמרו (ראה ירוש' סוטה ט , א [כג , ב]) , שאפילו תבא שפחה ותאמר: פלוני הוא הרוצח , לא תערוף; ואם יוָדע הרוצח ויחרישו ממנו ויעידו הבורא על נפשותם כי לא ידעוהו , יהיה בזה זדון גדול , וכל השומע שמץ דבר בענין יבא ויגיד ויתפרסם הדבר , ויֵהָרג או על ידי בית דין או המלך או גואל הדם. ויתחזק הענין בהיות המקום אשר תערף העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם (ראה לעיל , ד) , ויכירו בו רואיו וידברו בו. והנה לפי הטעם הזה יש בתחבולה הזאת תועלת , אבל המעשה איננו נרצה בעצמו; והיה ראוי עוד שיֵעשה בשדה טוב , ראוי לזריעה , שיכירו בו רואיו , כי בנחל איתן - לא יוָדע מדוע לא יֵעָבד. ולפי דעתי יש בו טעם כענין בקרבנות הנעשים בחוץ: שעיר המשתלח (ראה פירושו וי' טז , ח) ופרה אדומה (ראה פירושו במ' יט , ב); ולפיכך מנו חכמים עגלה ערופה מכלל החקים (ראה מש"ת מעילה ח , ח).

רלב"ג:
וענו ואמרו ידינו לא שפכו - ראוי שתדע שזה המאמר - לא יאמרו אותו הכהנים , כי לא יצטרך לומר להם זה , אבל יאמרו זה זקני העיר ההיא , אשר ראוי שיהיה הרוצח מעירם. ומגיד שאם ראה זה אחד מהם , אע"פ שלא ידע מי הכהו , אינה נערפת , שהרי איננו יכול לומר ועינינו לא ראו. וידמה שיאמרו זה להתנצלות , וזה , כי החטא הוא עליהם , אם לא הישירו העם לשמירת דרכי התורה בדרך שלא תהיה ביניהם רציחת נפש , ואם לא השגיחו בזה לשמרו לפי מה שראוי , אם בא אליהם. והנה זה המאמר הוא מחוייב לאומרו כן בלשון הקדש , כמו שהגבילה אותו התורה.
ריכוז קישורים