תנ"ך - ואתפלל
אל־ה'
ואמר
אדני
ה'
אל־תשחת
עמך
ונחלתך
אשר
פדית
בגדלך
אשר־הוצאת
ממצרים
ביד
חזקה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וָאֶתְפַּלֵּ֣ל
אֶל־יְהוָה֘
וָאֹמַר֒
אֲדנָ֣י
יְהֹוִ֗ה
אַל־תַּשְׁחֵ֤ת
עַמְּךָ֙
וְנַחֲלָ֣תְךָ֔
אֲשֶׁ֥ר
פָּדִ֖יתָ
בְּגָדְלֶ֑ךָ
אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ
מִמִּצְרַ֖יִם
בְּיָ֥ד
חֲזָקָֽה:
(דברים פרק ט פסוק כו)
וָאֶתְפַּלֵּל
אֶל־יְהוָה
וָאֹמַר
אֲדנָי
יְהֹוִה
אַל־תַּשְׁחֵת
עַמְּךָ
וְנַחֲלָתְךָ
אֲשֶׁר
פָּדִיתָ
בְּגָדְלֶךָ
אֲשֶׁר־הוֹצֵאתָ
מִמִּצְרַיִם
בְּיָד
חֲזָקָה:
(דברים פרק ט פסוק כו)
ואתפלל
אל־ה'
ואמר
אדני
ה'
אל־תשחת
עמך
ונחלתך
אשר
פדית
בגדלך
אשר־הוצאת
ממצרים
ביד
חזקה:
(דברים פרק ט פסוק כו)
ואתפלל
אל־יהוה
ואמר
אדני
יהוה
אל־תשחת
עמך
ונחלתך
אשר
פדית
בגדלך
אשר־הוצאת
ממצרים
ביד
חזקה:
(דברים פרק ט פסוק כו)
תרגום אונקלוס:
וְצַלִיתִי
קֳדָם
יְיָ
וַאֲמַרִית
יְיָ
אֱלֹהִים
לָא
תְחַבֵּיל
עַמָך
וְאַחסָנְתָך
דִּפרַקתָּא
בְּתֻקפָך
דְּאַפֵּיקתָּא
מִמִצרַיִם
בְּיַד
תַּקִיפָא
:
עין המסורה:
ואתפלל
אל
-
יי'
-
ב':
דב'
ט
,
כו;
יר'
לב
,
טז.
אדני
יי'
-
ח'
כתיב
באורייתא
ובכתיבייא
(בלישנא):
ראה
דב'
ג
,
כד.
אדני
יי'
-
ד'
כתיב
בתורה:
בר'
טו
,
ב
,
ח;
דב'
ג
,
כד;
ט
,
כו.
בגדלך
-
ב':
דב'
ט
,
כו;
יח'
לא
,
ב.
מסורה גדולה:
אדני
יי'
ח'
כת'
בת'
ובכתיב'
ואנכי
הולך
ערירי
ובן
משק
במה
אדע
כי
אירשנה
אתה
החלות
ואתפלל
אל
יי'
אל
יבשו
בי
כי
אתה
תקותי
אבוא
בגברות
ואני
קרבת
אלהים.
רשב"ם:
ואתנפל
לפני
יי'
את
ארבעים
היום
וגו'
ואתפלל
אל
יי'
ואומר
וגו'
-
מי
האיש
החכם
יתן
לב
ויבן
(ע"פ
יר'
ט
,
יא)
,
למה
הוצרך
לכפול
כאן
נפילת
ארבעים
יום?
וכי
דרך
המקרא
לחזור
ולכפול
דבר
,
לומר:
כשנפלתי
לפני
יי'
ארבעים
יום
,
כך
וכך
נתפללתי?
למעלה
היה
לו
לומר
,
ולא
היה
צריך
לחזור
ולכפול
כדי
להודיע
לישראל:
בלשון
זה
התפללתי!
אפס
חכמה
גדולה
יש
כאן
,
ולהוכיח
ישראל
בא;
שמא
תאמרו:
והלא
חטא
גדול
כמעשה
העגל
הועילה
תפילתו
של
משה
וניצלנו
,
אף
בארץ
ישראל
,
אם
נחטא
-
יועילו
לנו
תפלות
הנביאים!
אמר
להם
משה:
לא
תועיל
לכם
תפלה
בארץ
ישראל.
כי
עתה
לא
נתכפר
לכם
אלא
כדי
שלא
יתחלל
שמו
,
שהרי
כך
התפללתי:
"זכור
לעבדיך"
וגו'
,
"פן
יאמרו
הארץ
אשר
הוצאתנו
משם
מבלתי
(בנוסחנו:
מבלי)
יכולת
יי'
להביאם"
(להלן
,
כז
-
כח)
,
ולכך
לא
נתחייבתם
מיתה
במדבר;
אבל
לאחר
שיהרוג
לפניכם
שלשים
ואחד
מלכים
וינחילכם
את
הארץ
,
אז
יוציאכם
ויגרש
אתכם
מן
הארץ
,
שאין
כאן
חילול
השם
,
לאמר
האומות:
'מבלתי
יכולת
יי''
,
אלא
יאמרו
הגוים:
'ישראל
חטאו
לו';
כמו
שמפורש
ב'אתם
נצבים':
"ואמרו
כל
הגוים
על
מה
עשה
יי'
ככה
לארץ
הזאת
מה
חרי
האף"
וגו';
"ואמרו
על
אשר
עזבו
את
ברית
יי'
אלהי
אבותם"
וגו'
,
"ויתשם
יי'
מעל
אדמתם
באף
ובחימה
ובקצף
גדול
וישליכם
אל
ארץ
אחרת
כיום
הזה"
(דב'
כט
,
כג
-
כז).
רמב"ן:
ואתנפל
לפני
יי'
-
יאמר:
הוצרכתי
להתנפל
עליכם
ארבעים
יום
וארבעים
לילה
על
החטא
הגדול
הזה
,
כי
מתחלה
אמר
יי'
להשמיד
אתכם
,
עד
שאתפלל
אל
יי'
וְאֹמר:
אל
תשחת
עמך
ונחלתך;
כי
זאת
היתה
תפלתו
קֹדם
רדתו
מן
ההר
(ראה
שמ'
לב
,
יא
-
יג)
,
וממנה
נענה
ב"וינחם
יי'
על
הרעה
אשר
דבר
לעשות
לעמו"
(שם
,
יד).
ולא
הזכיר
תפלת
הארבעים
יום
והארבעים
לילה
,
כי
ארוכה
מארץ
מדה
ורחבה
מני
ים
(ע"פ
איוב
יא
,
ט).
וטעם
השמות
הכתובים
באל"ף
דל"ת
ויו"ד
ה"א
-
פירשתיו
(דב'
ג
,
כד).
רלב"ג:
והנה
להשלים
הספור
,
לבאר
להם
שהם
היו
תמיד
ממרים
עם
השם
,
זכר
להם
עניין
מה
שהקציפו
את
השם
יתעלה
בתבערה
ובמסה
ובדבר
המרגלים
,
קודם
שיבאר
עניין
התפלה
שהתפלל
לשם
יתעלה
בהר
(ראה
דב'
י
,
י)
להשיב
חרון
אפו
על
כל
החטא
שהיה
במעשה
העגל.
וכבר
בארנו
עניין
התפלה
הזאת
בפרשת
'כי
תשא'
(שמ'
לב
,
יא
-
יג).
וממה
שאמרנו
שם
התבאר
הכונה
במה
שנזכר
מזאת
התפילה
בזה
המקום
,
כי
הכונה
אחת
,
ואם
הומר
הלשון
והסידור
בדברים.