תנ"ך - ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִישׁ֙ יִגַּ֣ע בָּהֶ֔ם יִמָּלֵ֥א בַרְזֶ֖ל וְעֵ֣ץ חֲנִ֑ית וּבָאֵ֕שׁ שָׂר֥וֹף יִשָּׂרְפ֖וּ בַּשָּֽׁבֶת: פ (שמואל ב פרק כג פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת: פ (שמואל ב פרק כג פסוק ז)

טקסט בלבד:

ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת: פ (שמואל ב פרק כג פסוק ז)

תיקון קוראים:

ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית ובאש שרוף ישרפו בשבת: פ (שמואל ב פרק כג פסוק ז)

תרגום יונתן:
וְאַף כֵּין כָּל אֱנָשׁ דִּמשָׁרֵי לְמִקרַב בְּחוֹבִין אָזְלִין וְתָקְפִין עֲלוֹהִי עַד דְּחָפַן לֵיהּ כִּלבוּשׁ דְּבַרזֶל דְּלָא יָכְלִין לֵיהּ בְּאָעֵי מוֹרָניָן וְרוּמחִין בְּכֵין לֵית פּוֹרעֲנוּתְהוֹן בְּיַד אֱנָשׁ אֱלָהֵין בְּאִישָׁתָא עֲתִידִין לְאִתּוֹקָדָא יִתּוֹקְדוּן בְּאִתגְּלָאָה בֵּית דִּינָא רַבָּא לְמִתַּב עַל כֻּרסֵי דִינָא לִמדָן יָת עָלְמָא :

עין המסורה:
ימלא - ח': ש"ב כג , ז; מ"ב ג , יז; יש' ו , ד; יר' יג , יב (פעמיים); תה' עא , ח; קכו , ב; מש' כ , יז. ישרפו - ב': ש"ב כג , ז; *מי' א , ז.

מסורה גדולה:
ישרפו ב' ובאש וכל פסיליה .

מסורה קטנה:
מלא - ח'; ישרפו - ב'.

רש"י:
כקוץ מונד - 'קרדון' בלעז; מונד - שבקטנותו רך ונע ונד , וסופו מתקשה , עד אשר לא ביד יקחוהו. ואיש אשר יגע בהם , צריך שילבש על בשרו ברזל וימלא ידו כלי זיין לקוצצם. ובאש שרוף ישרפו בשבת - ואין להם תקנה אלא שריפה , ולשבת ולהתחמם כנגדן; כך הרשעים אין להם תקנה אלא שריפה בגיהנם , בשבת הקדוש ברוך הוא על כסא דין (ראה אל"ר ג).

ר' יוסף קרא:
ובליעל כקוץ מונד כולהם - פתרון: הצדיקים דומין לאור בקר בשעה שהשמש יוצא בגבורתו , אבל בני בליעל דומין לקוץ שאין אדם יכול ליגע בו , אלא איש הבא ליגע בהן ימלא ברזל ועץ חנית; ואף לאחר שהם כסוחים , לא יקחו מהם כלי לעשות למלאכה או יתד לתלות עליו כל כלי , שאין בהם הנאה של כלום , אלא לאש ניתנו לאוכלה. כך בני בליעל הם אומות העולם , אין אדם מישראל מתחבר עמהם אלא אם כן ניזק; ומה קוצים הללו אינן ראויין אלא להצית בהן את האש , כמו כן יהיו "עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו" (יש' לג , יב) , וזהו שאומר כאן: ובאש שרוף ישרפו בשבת - ופתרונו: באש שרף ישרפו , בשבת הקדוש ברוך הוא על כסא דין לשפוט אותם. וכן תירגם יונתן: "באישתא עתידין לימתוקדא , יתוקדון באיתגלאה בית דינא רבא למיתב על כורסא דינא למידן ית עלמא".

רד"ק:
ואיש יגע - ואם יגע אדם בהם במקום שצומחים , ימלא ברזל , רוצה לומר: יקח בידו הברזל לכרות אותם. ואמר ימלא - כנגד המשל , שהוא על הרשעים: ולא יקרב אדם להם , אלא אם ימלא כלי ברזל , כלומר: שילבש שריון , שלא יוכלו להרע לו. או פירוש ימלא: יכרת , כמו "בלא יומו תמלא" (איוב טו , לב) , ופירושו: יכרת הקוץ בברזל; כלומר: אם ירצה אדם לגעת בהם , צריך שיכרתנו בברזל , או בעץ חנית מרחוק , או ישרפו אותם במקום שבתם , כלומר: במקום שהם צומחים; כן הרשעים: צריך שישתדל האדם לכלותם בעצמו אם יוכל , או על ידי אחרים , כמו שעושים לקוץ בעץ חנית; או יתפלל עליהם שיכלו ויסופו במקומם , כמו הקוצים שישרפו בשבת. ויונתן תרגם אלה שני הפסוקים כן: "ורשיעיא דמין לכובין דבמפקהון רכיכן למיקטף , וכד איניש חייס עליהון ושביק להון , אזלין ותקפין עד דלית אפשר למקרב להון ביד". ואיש יגע - "ואף כל אינש דמשרי בחובין , אזלין ותקפין עלוהי עד דחפן ליה כלבוש ברזל , דלא יכלין ביה באעי מורנין ורומחין , בכן לית פורענותהון ביד אנש , אלהין עתידין באשתא למתוקדא , יתוקדון באתגלאה בית דינא רבא למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא".

רלב"ג:
כן האיש שיקרב בבני הבליעל , ינקב וימלא גופו ברזל החנית והעץ אשר הוא תקוע בו , כי מרוב השחתתו הקרבים אליו לא יספיק לו הכנס הברזל בגוף , אבל יכניס שם אחריו עץ החנית. ובסוף הענין כשתשבת מלכותם , שרוף ישרפו ולא ישאר מהם שארית.

רלב"ג - ביאור המילות:
ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית - רוצה לומר , כי כאשר יגע ברשעים ויקרב אליהם , ימלא כל גופו ממכות הברזל ועץ החנית , רוצה לומר , שאחר הכנס בגופו ברזל החנית , יכנס העץ. ובאש שרוף ישרפו בשבת - רוצה לומר , כי בהשבת הממלכה מהם יכלו הם וזרעם בכליון חרוץ , כמו שנתבאר מענין ירבעם והדומים לו , כי בעת ששבתה הממלכה מהם לא השאירו להם נין ושאר.

ר' יוסף כספי:
ואיש יגע בהם - להשחיתם. ברזל - על חדוד הקוצים , כי הם כברזל נוקב. בשבת - במקומם. וכל זה משל לענין דוד ממה שקרה לו עם שאול וסיעתו , כמו שקדם לו "מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך" (ש"א כד , יד).

ר' ישעיה מטראני:
ובליעל כקוץ מונד כולהם - הקוץ אין מניחין אותו , כי אין לו תועלת להוציא פירות ולא לגדל עצים , ומיד מנידים אותו ותולשים אותו; כן הרשעים אין להם מעמד. והה"א שלכולהם יתירה. ואותם הקוצים מכאיבים , שלא יתלשו אותם בידים אלא בכלי ברזל , ואין להם תקנה אלא לשורפם בישיבת בני ביתו להתחמם לאורן; כך הם דומים הרשעים , וכן יהיה סופן.
ריכוז קישורים