תנ"ך - ויהי
השמש
באה
ועלטה
היה
והנה
תנור
עשן
ולפיד
אש
אשר
עבר
בין
הגזרים
האלה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֤י
הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙
בָּ֔אָה
וַעֲלָטָ֖ה
הָיָ֑ה
וְהִנֵּ֨ה
תַנּ֤וּר
עָשָׁן֙
וְלַפִּ֣יד
אֵ֔שׁ
אֲשֶׁ֣ר
עָבַ֔ר
בֵּ֖ין
הַגְּזָרִ֥ים
הָאֵֽלֶּה:
(בראשית פרק טו פסוק יז)
וַיְהִי
הַשֶּׁמֶשׁ
בָּאָה
וַעֲלָטָה
הָיָה
וְהִנֵּה
תַנּוּר
עָשָׁן
וְלַפִּיד
אֵשׁ
אֲשֶׁר
עָבַר
בֵּין
הַגְּזָרִים
הָאֵלֶּה:
(בראשית פרק טו פסוק יז)
ויהי
השמש
באה
ועלטה
היה
והנה
תנור
עשן
ולפיד
אש
אשר
עבר
בין
הגזרים
האלה:
(בראשית פרק טו פסוק יז)
ויהי
השמש
באה
ועלטה
היה
והנה
תנור
עשן
ולפיד
אש
אשר
עבר
בין
הגזרים
האלה:
(בראשית פרק טו פסוק יז)
תרגום אונקלוס:
וַהֲוָת
שִׁמשָׁא
עַלַת
וְקַבלָא
הֲוָה
וְהָא
תַנוּר
דְּתָנַן
וּבָעוֹר
דְּאִישָׁא
עֲדָא
בֵּין
פַּלגַיָא
הָאִלֵין
:
רש"י:
ויהי
השמש
באה
-
כמו:
"ויהי
הם
מריקים
שקיהם"
(בר'
מב
,
לה);
"ויהי
הם
קוברים
איש"
(מ"ב
יג
,
כא);
כלומר:
ויהי
דבר
זה:
השמש
באה
-
שקעה
,
ועלטה
היה
-
חָשַך
היום
,
והנה
תנור
עשן
וגו'
-
רמז
לו
,
שיפלו
המלכויות
בגיהנם.
השמש
באה
-
טעמו
למעלה
,
לכך
הוא
מבואר
שבאה
כבר;
ואם
היה
טעמו
באל"ף
היה
מבואר:
כשהיא
שוקעת
,
ואי
איפשר
כן
,
שהרי
כבר
כתב:
"ויהי
השמש
לבא
ותרדמה
נפלה"
וגו'
(לעיל
,
יב)
,
וַעֲבָרַת
תנור
העשן
-
לאחר
מכאן
היתה;
נמצא
שכבר
שקעה.
זה
חילוק
בכל
תיבה
נקבה
שיסודה
שתי
אותיות
,
[כמו:
בא
,
קם
,
שב
,
]
כשהטעם
למעלה
לשון
שעבר
הוא
כמו
זה
,
וכגון:
"ורחל
באה"
(בר'
כט
,
ט)
,
וכגון
"קמה
אלמתי"
(בר'
לז
,
ז)
,
וכגון
"הנה
שבה
יבמתך"
(רות
א
,
טו);
וכשהטעם
למטה
,
הוא
לשון
הווה
,
דבר
שנעשה
עכשיו
והולך
,
כגון:
"באה
עם
הצאן"
(בר'
כט
,
ו)
,
"[בערב
היא
באה]
ובבקר
היא
שבה"
(אס'
ב
,
יד).
רשב"ם:
[[אשר
עבר
בין
הגזרים
האלה.
ביום
ההוא
וגו'
-
(ראה
בפירושו
לשמ'
כד
,
יא).]]
ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויהי
השמש
באה
-
כי
בתחלה
עודנה
לא
באה
,
וכן
כתוב
"לבוא"
(לעיל
,
יב).
ועלטה
-
חשך
,
וריעו
ביחזקאל
(יב
,
ו).
והטעם:
כי
היה
הלילה
מעונן.
או
פירושו:
אחר
בֹא
האור
הנראה
בעבים.
והנה
תנור
עשן
-
כדמות
תנור
העולה
עשן
ממנו
,
ובתוכו
לפיד
אש.
בין
הגזרים
-
הם
הבתרים
(ראה
לעיל
,
י).
וזאת
היא
שבועה
,
וכן
"העגל
אשר
כרתו
לשנים"
(יר'
לד
,
יח)
,
על
כן
כתוב
אחרי
זאת
"ביום
ההוא
כרת
יי'
את
אברם"
(להלן
,
יח).
ר' יוסף בכור שור:
הנה
תנור
עשן
ולפיד
אש
-
זהו
השכינה
שבאה
לכרות
ברית
,
וגלה
לו
הזמן
והדור
,
והעמים
שיירש
(ראה
לעיל
,
יג
ואי').
רמב"ן:
והנה
תנור
עשן
ולפיד
אש
-
ראה
כאלו
תנור
עשן
כולו
,
ובתוכו
לפיד
אש
בוערה
,
כענין
"עשן
(לפנינו:
ענן)
גדול
ואש
מתלקחת"
(יח'
א
,
ד).
והעשן
הוא
הענן
והערפל
הנזכר
במתן
התורה
(דב'
ד
,
יא)
,
ולפיד
האש
בתוכו
הוא
האש
האמור
שם
"ודבריו
שמעת
מתוך
האש"
(דב'
ד
,
לו)
,
וכתוב
"ומראה
כבוד
יי'
כאש
אוכלת"
וגו'
(שמ'
כד
,
יז).
והנה
השכינה
עברה
בין
הבתרים
,
והוא
הברית
אשר
היתה
אתו
מעולם;
וזה
טעם
"כרת
יי'
את
אברם
ברית"
(להלן
,
יח)
,
כי
הקדוש
ברוך
הוא
בעצמו
העביר
ברית
בין
הבתרים;
והמשכיל
יבין.
רד"ק:
ויהי
השמש
באה
-
מלעיל
,
לפי
שהוא
פועל
עבר.
ועלטה
-
הוא
החשך
החזק.
ורמז
בזה
לשאר
הגליות
שנצרפו
בהם
ישראל
צרוף
אחר
צרוף.
זהו
שבאה
השמש
,
ואין
לה
אור
כלל
,
ואף
אור
הכוכבים
לא
נראה
,
זהו
העלטה
-
רמז
לצרות
הגליות
שיהיו
כפולות.
והנה
תנור
עשן
ולפיד
אש.
עשן
-
שם
תואר
בשקל
"חכם";
"סכל"
(קה'
ב
,
יט).
אמר
,
שראה
עוד
תנור
שהיה
עשן
,
כלומר:
שהיה
מעלה
עשנו
בתוך
העלטה.
זהו
רמז
לאף
יי'
שיעשן
בישראל
(ע"פ
דב'
כט
,
יט)
באורך
הגלות
הזה
האחרון
עם
צרות
גדולות;
וכן
אמר
דוד
לאורך
זה
הגלות:
"עד
מתי
עשנת
בתפלת
עמך"
(תה'
פ
,
ה).
ולפיד
אש
-
רוצה
לומר:
וראה
לפיד
אש
אשר
עבר
בין
הגזרים
האלה;
והוא
אותם
בתרים
שבתר
(לעיל
,
י).
ורמז
בו
לשני
דברים:
רמז
בו
לכריתת
הברית
,
כמו
שעוברים
בעלי
הברית
בין
הגזרים
והבתרים
לקיים
הברית
,
כמו
שאומר
"העגל
אשר
כרתו
לשנים
ויעברו
בין
בתריו"
(יר'
לד
,
יח);
כן
שלח
האל
במקום
כבודו
לפיד
אש
שיעבר
בין
הבתרים
,
לקיים
הברית
עם
אברם.
זהו
שאמר
אחריו
"ביום
ההוא
כרת
יי'
את
אברם
ברית"
(להלן
,
יח);
רמז
לו
בזה
,
כי
כל
עוד
שיהיו
הצרות
תקיפות
ותכופות
,
יזכור
להם
האל
ברית
אברהם
שלא
לכלותם.
ורמז
גם
כן
בלפיד
אש
,
שיכלה
האומות
האלה
שישראל
גולים
ביניהם
,
שהיו
הבהמות
השלשה
למשל
להם.
אמר
,
שיעבר
אש
יי'
ביניהם
ויכלה
אותם
,
כמו
שאומר
בגוג
ומגוג
לעתיד:
"אש
וגפרית
אמטיר
עליו
ועל
אגפיו"
(יח'
לח
,
כב).
רלב"ג - ביאור המילות:
עלטה
-
חשך.
והנה
תנור
עשן
ולפיד
אש
-
משל
לעבוֹר
כבוד
השם
בין
הבתרים
לכרות
ברית
עם
אברהם.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
כששקע
השמש
,
היה
חשך
גדול
לאברם
במראה
הנבואה
,
וראה
מתוך
החשך
,
שכבר
עבר
בין
הבתרים
האלה
כבוד
השם
יתעלה
בדמיון
תנור
עשן
שיהיה
בתוכו
לפיד
אש;
וזהו
משל
לכריתת
הברית.
או
ראה
כבוד
השם
יתעלה
מתוך
תנור
עשן
ולפיד
אש
עובר
בין
הגזרים
האלה
,
כטעם
"וירא
מלאך
יי'...
בלבת
אש"
(שמ'
ג
,
ב).