תנ"ך - ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: (בראשית פרק טו פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: (בראשית פרק טו פסוק יז)

טקסט בלבד:

ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה: (בראשית פרק טו פסוק יז)

תיקון קוראים:

ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה: (בראשית פרק טו פסוק יז)

תרגום אונקלוס:
וַהֲוָת שִׁמשָׁא עַלַת וְקַבלָא הֲוָה וְהָא תַנוּר דְּתָנַן וּבָעוֹר דְּאִישָׁא עֲדָא בֵּין פַּלגַיָא הָאִלֵין :

מסורה קטנה:
ועלטה - ל'; ולפיד - ל'; הגזרים - ל'.

רש"י:
ויהי השמש באה - כמו: "ויהי הם מריקים שקיהם" (בר' מב , לה); "ויהי הם קוברים איש" (מ"ב יג , כא); כלומר: ויהי דבר זה: השמש באה - שקעה , ועלטה היה - חָשַך היום , והנה תנור עשן וגו' - רמז לו , שיפלו המלכויות בגיהנם. השמש באה - טעמו למעלה , לכך הוא מבואר שבאה כבר; ואם היה טעמו באל"ף היה מבואר: כשהיא שוקעת , ואי איפשר כן , שהרי כבר כתב: "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה" וגו' (לעיל , יב) , וַעֲבָרַת תנור העשן - לאחר מכאן היתה; נמצא שכבר שקעה. זה חילוק בכל תיבה נקבה שיסודה שתי אותיות , [כמו: בא , קם , שב , ] כשהטעם למעלה לשון שעבר הוא כמו זה , וכגון: "ורחל באה" (בר' כט , ט) , וכגון "קמה אלמתי" (בר' לז , ז) , וכגון "הנה שבה יבמתך" (רות א , טו); וכשהטעם למטה , הוא לשון הווה , דבר שנעשה עכשיו והולך , כגון: "באה עם הצאן" (בר' כט , ו) , "[בערב היא באה] ובבקר היא שבה" (אס' ב , יד).

רשב"ם:
[[אשר עבר בין הגזרים האלה. ביום ההוא וגו' - (ראה בפירושו לשמ' כד , יא).]]

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויהי השמש באה - כי בתחלה עודנה לא באה , וכן כתוב "לבוא" (לעיל , יב). ועלטה - חשך , וריעו ביחזקאל (יב , ו). והטעם: כי היה הלילה מעונן. או פירושו: אחר בֹא האור הנראה בעבים. והנה תנור עשן - כדמות תנור העולה עשן ממנו , ובתוכו לפיד אש. בין הגזרים - הם הבתרים (ראה לעיל , י). וזאת היא שבועה , וכן "העגל אשר כרתו לשנים" (יר' לד , יח) , על כן כתוב אחרי זאת "ביום ההוא כרת יי' את אברם" (להלן , יח).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
תנור עשן - כדמות תנור.

ר' יוסף בכור שור:
הנה תנור עשן ולפיד אש - זהו השכינה שבאה לכרות ברית , וגלה לו הזמן והדור , והעמים שיירש (ראה לעיל , יג ואי').

רמב"ן:
והנה תנור עשן ולפיד אש - ראה כאלו תנור עשן כולו , ובתוכו לפיד אש בוערה , כענין "עשן (לפנינו: ענן) גדול ואש מתלקחת" (יח' א , ד). והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן התורה (דב' ד , יא) , ולפיד האש בתוכו הוא האש האמור שם "ודבריו שמעת מתוך האש" (דב' ד , לו) , וכתוב "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת" וגו' (שמ' כד , יז). והנה השכינה עברה בין הבתרים , והוא הברית אשר היתה אתו מעולם; וזה טעם "כרת יי' את אברם ברית" (להלן , יח) , כי הקדוש ברוך הוא בעצמו העביר ברית בין הבתרים; והמשכיל יבין.

רד"ק:
ויהי השמש באה - מלעיל , לפי שהוא פועל עבר. ועלטה - הוא החשך החזק. ורמז בזה לשאר הגליות שנצרפו בהם ישראל צרוף אחר צרוף. זהו שבאה השמש , ואין לה אור כלל , ואף אור הכוכבים לא נראה , זהו העלטה - רמז לצרות הגליות שיהיו כפולות. והנה תנור עשן ולפיד אש. עשן - שם תואר בשקל "חכם"; "סכל" (קה' ב , יט). אמר , שראה עוד תנור שהיה עשן , כלומר: שהיה מעלה עשנו בתוך העלטה. זהו רמז לאף יי' שיעשן בישראל (ע"פ דב' כט , יט) באורך הגלות הזה האחרון עם צרות גדולות; וכן אמר דוד לאורך זה הגלות: "עד מתי עשנת בתפלת עמך" (תה' פ , ה). ולפיד אש - רוצה לומר: וראה לפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה; והוא אותם בתרים שבתר (לעיל , י). ורמז בו לשני דברים: רמז בו לכריתת הברית , כמו שעוברים בעלי הברית בין הגזרים והבתרים לקיים הברית , כמו שאומר "העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו" (יר' לד , יח); כן שלח האל במקום כבודו לפיד אש שיעבר בין הבתרים , לקיים הברית עם אברם. זהו שאמר אחריו "ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית" (להלן , יח); רמז לו בזה , כי כל עוד שיהיו הצרות תקיפות ותכופות , יזכור להם האל ברית אברהם שלא לכלותם. ורמז גם כן בלפיד אש , שיכלה האומות האלה שישראל גולים ביניהם , שהיו הבהמות השלשה למשל להם. אמר , שיעבר אש יי' ביניהם ויכלה אותם , כמו שאומר בגוג ומגוג לעתיד: "אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו" (יח' לח , כב).

רלב"ג - ביאור המילות:
עלטה - חשך. והנה תנור עשן ולפיד אש - משל לעבוֹר כבוד השם בין הבתרים לכרות ברית עם אברהם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה כששקע השמש , היה חשך גדול לאברם במראה הנבואה , וראה מתוך החשך , שכבר עבר בין הבתרים האלה כבוד השם יתעלה בדמיון תנור עשן שיהיה בתוכו לפיד אש; וזהו משל לכריתת הברית. או ראה כבוד השם יתעלה מתוך תנור עשן ולפיד אש עובר בין הגזרים האלה , כטעם "וירא מלאך יי'... בלבת אש" (שמ' ג , ב).
ריכוז קישורים