תנ"ך - ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת: (בראשית פרק ב פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית פרק ב פסוק יז)

טקסט בלבד:

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות: (בראשית פרק ב פסוק יז)

תיקון קוראים:

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות: (בראשית פרק ב פסוק יז)

תרגום אונקלוס:
וּמֵאִילָן דְּאָכְלֵי פֵירוֹהִי חָכְמִין בֵּין טָב לְבִישׁ לָא תֵיכוֹל מִנֵיהּ אֲרֵי בְּיוֹמָא דְּתֵיכוֹל מִנֵיהּ מְמָת תְּמוּת :

מסורה קטנה:
אכלך - ל' וחד אכלך.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויצו - מלת 'צווי' עם על - מצות 'לא תעשה' , וכן "ועל העבים אצוה" (יש' ה , ו); אע"פ שהתרתי לך פרי עץ הגן , לא תאכל מפרי עץ הדעת. ואחר שאמר ומעץ הדעת... לא תאכל , מה צורך למלת ממנו? רק הוסיף לבאר; וכן "ותפתח ותראהו את הילד" (שמ' ב , ו). או טעמו: אפילו מעט ממנו. ודקדוק ממנו - בספר היסוד (יס"ד ע' 93 ) תמצאנו. ודע , כי אדם מלא דעת היה , כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת , רק דעת טוב ורע בדבר אחד לבדו לא ידע; הלא תראה , שקרא שמות לכל הבהמה והעוף (ראה להלן , כ) כפי תולדת כל אחד , והנה חכם גדול היה. ולולי שהיה כן , לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם , והוא יודע ממנו שהוא בער. גם השם הראה לו עץ הדעת , כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן (ראה בר' ג , ג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
ואחר שאמר ומעץ הדעת , הוסיף ממנו , לחזק הדבר; והטעם: לא פרי ולא עץ ועלה וסעיף.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ובעבור שמצאו רבים תמות , אמרו: לולי שאכל מעץ הדעת , לא היה מת. וזה איננו נכון , כי לא נברא על מתכונת שיהיה חי לעולם , והעד , שהיה צריך לאכילה רק מפרי העץ לבדו; והנה היו חייו בלא טורח. ואחרים אמרו: פירוש ביום: אלף שנים , כי לא השלים אלף עד שמת. ואחרים אמרו , כי תמות - ענש. ולפי דעתי: שמאותו היום תחול למות; כי כאשר יגיע האדם אל רב כחו , אז יחל שיחסר ויחלש וימותו איבריו יום יום. או יהיה פשוטו , שימות ביום שיאכל הפרי , והוא עשה תשובה שלמה ― כאשר העתיקו קדמונינו (פסחים נד , א) , שהוא ראש לשבעה ― על כן בטלה הגזרה שנגזרה עליו , כדרך "עוד ארבעים יום" (יונה ג , ד); והנה הדבר מפורש: "רגע אדבר" (יר' יח , ז).

ר' יוסף בכור שור:
כי ביום אכלך ממנו מות תמות - כלומר: דע כי סופך למות; מות תמות - שלא תנצל מן המיתה לעת קץ , ולא אמר שבאותו יום ימות.

רמב"ן:
לא תאכל ממנו - מן הפרי יזהירנו , כי העץ אינו נאכל , וכן אמר למטה "מפרי העץ אשר בתוך הגן" (בר' ג , ג); וכמהו "ואכלו איש את גפנו ואיש את תאנתו" (מ"ב יח , לא) , וכן "בעצבון תאכלנה" (בר' ג , יז) - תאכל פריה. ביום אכלך ממנו מות תמות - בעת שתאכל ממנה תהיה בן מות; וכמוהו "ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידוע תדע כי מות תמות" (מ"א ב , מב) , שאין הכונה שימות מיד בו ביום; ואין הכונה לידיעה בלבד , שידע שימות , כי החיים יודעים שימותו כולם (ע"פ קה' ט , ה) , אבל הכונה , כי בעת שיצא יהיה חייב מיתה למלך , והוא ימית אותו כאשר ירצה; וכן "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו" (במ' ד , כ); "ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו" (וי' כב , ט) - אין ענינם אלא שיהיו חייבים מיתה וימותו בחטאם זה. ועל דעת אנשי הטבע , היה האדם מעותד למיתה מתחלת היצירה מפני היותו מורכב , אבל גזר עתה , שאם יחטא ימות בחטאו , כדרך חייבי מיתה בידי שמים בעבֵרות: האוכל תרומה , ושתויי יין , ומחוסר בגדים ששמשו , וזולתם , שהכונה בהם שימות בחטאו טרם בא יומו. ולכך אמר בעונש "עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בר' ג , יט) - בטבעך; וגם מתחלה היה אוכל מפרי העץ ומזרע הארץ , אם כן היתה בו התכה וסבת הויה והפסד. ועל דעת רבותינו (ראה שבת נה , ב): אלמלא שחטא לא מת לעולם , כי הנשמה העליונית נותנת לו חיים לעד , והחפץ האלהי אשר בו בעת היצירה יהיה דבק בו תמיד והוא יקיים אותו לעד , כמו שפירשתי במלת "וירא אלהים... כי טוב" (בר' א , ד). ודע כי אין ההרכבה מורה על ההפסד אלא לדעת קטני אמנה החושבים כי הבריאה בחיוב; אבל לדעת אנשי אמונה האומרים כי העולם מחודש בחפץ אלוהי פשוט , גם הקיום יהיה בו לעד כל ימי החפץ; וזה אמת ברור; אם כן ביום אכלך ממנו מות תמות - שאז תהיה בן מות , לא תתקיים לעד בחפצי. והאכילה היתה לו מתחלה לענג , ויתכן שפירות גן עדן נבלעים באיברים כמן , ומקימים את אוכליהם , וכאשר גזר עליו "ואכלת את עשב השדה" (בר' ג , יח) , ובזעת אפיו - לחם האדמה , היה זה סבה להפסד , כי עפר הוא ועפר יאכל ואל עפר ישוב (ע"פ בר' ג , יט).

רד"ק:
ומעץ הדעת טוב ורע - אמר ממנו אחר שאמר ומעץ - לתוספת באור ולחזק ההזהרה. או פרוש ממנו - ממה שיוצא ממנו , והוא הפרי. והנה לא מנעהו מעץ החיים שהיה גם כן "בתוך הגן" (ראה לעיל , ט) , אבל צוהו לאכלו , כי הוא בכלל "מכל עץ הגן אכל תאכל" (לעיל , טז). ועוד יתבאר זה בנסתר. מות תמות - תהיה נגזרת עליך מיתה יותר קרוב ממה שהיה ראוי לך. ודרשו רבותינו ז"ל (ב"ר יט , ח) , כי פירוש ביום - יומו של הקדוש ברוך הוא , והוא אלף שנים; ואדם חי אלף שנים פחות שבעים , והשבעים הניח לזרעו , לדורות הבאים אחריו , שנאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תה' צ , י). ויש לפרש , כי המיתה היא הקללה שקללהו; כי הרע הוא המות , והטוב הוא החיים. וידיעת הטוב והרע - פירשו המפרשים (ראה ראב"ע , בר' ג , ז): ידיעת המשגל , כי פרי העץ ההוא הוליד באדם תאות המשגל; וטוב הוא המותר , ורע הוא האסור. ואדם הראשון מלא דעת היה להבחין בין טוב לרע , אלא שלא היתה בו תאות המשגל. והראיה , כי אחר שאכלו , אמר "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם" (בר' ג , ז). וטעם "והייתם כאלהים" (שם , ה) שפירושו: המלאכים , והמלאכים אין להם ידיעה זו!? אמת , כי אין להם ידיעה זו לעצמם , אבל יש להם ידיעה , כי בבני אדם ובשאר החיים היא ידיעה זו בטבע , להוליד כמותם. או נאמר , כי הנחש לא היה מבין , ידיעת טוב ורע מה היא , אלא ששמע זה הלשון מהאשה. ואע"פ שלא נזכר בפרוש , שהיא אמרה לו 'דעת טוב ורע' , אלא "ומפרי העץ אשר בתוך הגן" (בר' ג , ג) , אי אפשר שלא קדמום דברים אחרים , שהיתה אומרת האשה לנחש , והנחש לאשה; כי איך ידע הנחש , שאסר להם האל דבר? אלא ששמע מהאשה. ועוד , שאמר "אף כי אמר אלהים" (שם , א) , ואין מלת 'אף' תחלת דברים.

רלב"ג - ביאור המילות:
מות תמות - רוצה לומר: תפסק השגתך; והפך זה: "ותחי רוח יעקב אביהם" (בר' מה , כז).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ולהיות כוונת השם יתעלה שיהיה השתדלותו בהשלמת השכל האנושי לבד , צוה האדם שישתדל בהשגות המיוחסות אל השכל האנושי , והם המושכלות אשר ישוב בהם נצחי , ויעזוב השגת הטוב והרע , כי בעת השתדלותו בו יבצר ממנו שלמוּתו האמתי , אשר בו יקנה החיים הנצחיים. ולזה גם כן ברא השם יתעלה את האשה , להיות לעזר לאדם בעשותה המלאכות הצריכות לאדם לתקון גופו , ובזה יהיה לו פנאי להשתדל במושכלות. ואם כבר נבראת האשה גם כן לתכלית אחר , והוא לקיום המין , הנה זכר בכאן זה התכלית , להיותו יותר נכבד. ולהעיר על זה העניין , ספר , דרך משל , שכבר אמר השם שאיננו טוב באדם שיהיה לבדו , אחר שכבר נברא לזה התכלית שזכר , כי הוא לבדו לא יוכל על זה , בשכבר יצטרך לו חלק גדול מזמנו בתיקון מזונותיו ושאר המלאכות ההכרחיות לו להעמדת גופו; ולזה הסכים השם יתעלה שיעשה לו עזר כנגדו , והוא האשה.
ריכוז קישורים