תנ"ך - ויבן ה' אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָאָדָֽם: (בראשית פרק ב פסוק כב)

וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים ׀ אֶת־הַצֵּלָע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל־הָאָדָם: (בראשית פרק ב פסוק כב)

ויבן ה' אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם: (בראשית פרק ב פסוק כב)

ויבן יהוה אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם: (בראשית פרק ב פסוק כב)

תרגום אונקלוס:

וּבנָא יְיָ אֱלֹהִים יָת עִלעָא דִּנסֵיב מִן אָדָם לְאִתְּתָא וְאַיתְיַהּ לְוָת אָדָם :

עין המסורה:

ויבאה - ד' , ב' מלא וב' חסר: בר' ב , כב; כד , סז; מ"א ג , א; *דנ' ט , יד. ויבאה - ב' חסר: בר' ב , כב; כד , סז.

מסורה קטנה:

ויבאה - ד' ב' מל' וב' חס'.

רש"י:

ויבן - כבניין , רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד , כאוצר זה של חיטין שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה , שלא יכביד משאו על קירותיו (ראה ברכות סא , א). ויבן את הצלע לאשה - להיות אשה , כמו: "ויעש אותו גדעון לאפוד" (שו' ח , כז) - להיות אפוד.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויבן - מ'בניין' , גם מהבניין הקל , כמו "ויפן" (שמ' ז , כג). ויביאה - חשב בהקיצו בראותו אותה , כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות , והכתוב דבר על מחשבתו; וכן "והאנשים רדפו אחריהם" (יהו' ב , ז). או נבנתה חוץ לגן , ואחר כן הובאה אליו; וכאשר הסתכל , ידע שנגזרה ממנו , כי צלעו האחת עם בשרה איננה , והרגיש שבשר אחר הובא בו. אז אמר: זאת הפעם מצאתי עזר כנגדי (ראה לעיל , כ) כמוני , כי ממני היה. ודבר לילית (ראה או"מ ע' 47 ) - דְרָש. לזאת - בעבור זאת , וכן "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג). ודגשות שי"ן אשה - תמורת היו"ד הנח הנעלם שהוא ב'איש'. ויתכן , שסיבת דבור אשה דגוש ולא רפה - שלא יתערב עם "אישה" (ש"א א , ח) שהוא 'בעלה'; כי פעם יחסרו הֵרָאוֹת הה"א. ו"נשים" (בר' ד , יט) - מן "אנוש" (יש' יג , ז) ו"אנשים" (בר' יב , כ). וטעם יקרא - על 'שֵם'. ולא נדגש קו"ף לֻקֳחָה זאת , להקל על הלשון; והוא מהבניין הכבד , ואם לא נמצא.

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:

ויביאה אל האדם - דבר הכתוב כנגד מחשבת האדם כי ממקום אחר הובאה , כי היא היתה בשרו; וכמוהו "והאנשים רדפו אחריהם" (יהו' ב , ז).

רד"ק:

ויבן יי' אלהים את הצלע. צלע - מלרע. אמר שבנה הצלע - לאשה , כלומר , שנסתבבה הצלע לשאר עצמות וגידים , ובשר עלה (ע"פ יח' לז , ח)בגזרת האל , ונבנתה בתבנית האדם; אלא שהיא נקבה והוא זכר. ויביאה אל האדם - אחר שהקיץ , הביאה אליו להיותה לו לבת זוג , כלומר: ראה אותה נצבת לפניו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

והנה הפיל השם יתעלה תרדמה על האדם בדרך שהגיע לו השינה , ובאחת מצדדיו ברא השם חתיכת בשר מכוסת בקרום , כמו שיהיה בעת הבריאה אשר תהיה ברחם. ומהחתיכה ההיא ברא השם יתעלה את האשה כדרך שתִשְלַם הבריאה ברחם , רוצה לומר , שיתהוו מהשפיר האיברים הפנימיים והחיצונים , באופן אשר התבאר ב'ספר בעלי חיים ' , כן בנה מהחתיכה ההיא האשה , בשצייר איבריה הפנימים והחיצונים; אלא שזאת ההוייה היתה כרגע , וההויה אשר תהיה ברחם לא תשלם אלא בזמן ארוך. וזאת ההויה גם כן היתה בלתי חסרה אל הצמיחה , אבל נבראו אדם וחוה בקומתן; ולזה אמרו בבראשית רבה (יד , ז) , שהם היו בעת שנבראו כבן עשרים שנה. והנה כשהקיץ אדם מצא האשה הנבראת אצלו , כי שם היתה בריאתה.