תנ"ך - והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם־לא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַהִצְלִ֧יחַ יְהוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא: (בראשית פרק כד פסוק כא)

וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ אִם־לֹא: (בראשית פרק כד פסוק כא)

והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם־לא: (בראשית פרק כד פסוק כא)

והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא: (בראשית פרק כד פסוק כא)

תרגום אונקלוס:

וְגֻברָא שָׁהֵי בַּהּ מִסתַּכַּל שָׁתֵיק לְמִדַּע הַאַצלַח יְיָ אוֹרחֵיהּ אִם לָא :

עין המסורה:

אם - לא - ז' סופי פסוקים: בר' כד , כא; כז , כא; לז , לב; שמ' טז , ד; במ' יא , כג; דב' ח , ב; שו' ב , כב.

מסורה קטנה:

משתאה - ל'; ההצליח - ל'; אם - לא - ז' סופ' פסוק'.

רש"י:

והאיש משתאה - לשון 'שאייה' , כמו: "שאו ערים" , "תשאה שממה" (יש' ו , יא) - משתומם ומתבהל על שראה דבריו קרוב להצליח , אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא. ואל תתמה בתי"ו של "משתאה" , שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי"ן מדברת בלשון 'מתפעל' , שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד: משתאה; "משתולל" (יש' נט , טו) - מגזרת 'שולל'; "וישתומם" (שם , טז) - מגזרת 'שממה'; "וישתמר חקות" (מי' ו , טז) - מגזרת 'וישמר'; אף כאן משתאה - מגזרת 'תשאה'; וכשם שאתה מוצא לשון 'משומם' באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות , כגון: "על יומו נשמו אחרונים" (איוב יח , כ); "ישומו ישרים" (איוב יז , ח); "אשתומם כשעה חדא" (דנ' ד , טז) , כך תפרש לשון 'שאייה' באדם נבהל ובעל מחשבות. [ואנקלוס תרגם לשון 'שהיה': "וגברא שהי" - שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח יי' דרכו. ואין לתרגם 'שתי' , שהרי אינו לשון 'שתייה' , שאין אלף נופלת בלשון שתייה]. משתאה לה - משתומם עליה , כמו: "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג); "אנשי המקום לאשתו" (בר' כו , ז).

רשב"ם:

והאיש משתאה - מלשון "תשאה שממה" (יש' ו , יא); והתי"ו - כמו תי"ו ב'ישתבח' , מן 'שבח'; "וישתמר חוקות עמרי" (מיכה ו , טז) , מלשון 'שמר'; כלומר: משתומם ומחשב על שאמרה לו זאת הנערה "גם לגמליך אשאב" (לעיל , יט) , הבין שזימן לו הקדוש ברוך הוא מה שביקש. והמפרש (יש נוסחאות של ת"א) לשון 'שתייה' - אי איפשר , מפני שהאל"ף שבו לא תהיה בלשון 'שתייה'; ועוד , שלא אמרה לו רבקה להשקות את גמליו , עד לאחר שתייתו , ואז התחיל להיות מחשב ותוהא.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

והאיש משתאה - כמו 'משתומם' , מגזרת "שאו ערים"; "תשאה שממה" (יש' ו , יא). וטעם לה - כמו 'בשבילה'. וכמו משתאה - "אשתומם כשעה חדא" (דנ' ד , טז). והת"ו מבניין 'התפעל' , כמו "נתראה פנים" (מ"ב יד , ח); ולא יתכן היותו מן 'שתה'.

רד"ק:

והאיש משתאה לה - היה תמה לה , שראה אותה עושה בזריזות; והיה מחריש לה עדין , שלא לשאול אותה בת מי היא , עד אשר יכלו הגמלים לשתות. ההצליח - אם היא בת טובים וממשפחת אברהם , אם לא.

רלב"ג - ביאור המילות:

משתאה לה - משתומם בעבורה. מחריש - רוצה לומר , שהיה שותק ולא היה מדבר לה דבר , לראות אם תתעורר מעצמה לשאב לכל גמליו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

והנה היה העבד משתומם בעבורה , שלא רצה לדבר לה מאומה , לדעת אם תעשה מעצמה זה העניין שרצה לבחון בו הנערה הראויה ליצחק.