תנ"ך - ויקרא
האדם
שם
אשתו
חוה
כי
הוא
היתה
אם
כל־חי:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיִּקְרָ֧א
הָאָדָ֛ם
שֵׁ֥ם
אִשְׁתּ֖וֹ
חַוָּ֑ה
כִּ֛י
הִ֥וא
הָיְתָ֖ה
אֵ֥ם
כָּל־חָֽי:
(בראשית פרק ג פסוק כ)
וַיִּקְרָא
הָאָדָם
שֵׁם
אִשְׁתּוֹ
חַוָּה
כִּי
הִוא
הָיְתָה
אֵם
כָּל־חָי:
(בראשית פרק ג פסוק כ)
ויקרא
האדם
שם
אשתו
חוה
כי
הוא
היתה
אם
כל־חי:
(בראשית פרק ג פסוק כ)
ויקרא
האדם
שם
אשתו
חוה
כי
הוא
היתה
אם
כל־חי:
(בראשית פרק ג פסוק כ)
תרגום אונקלוס:
וּקרָא
אָדָם
שׁוֹם
אִתְּתֵיהּ
חַוָה
אֲרֵי
הִיא
הֲוָת
אִימָא
דְכָל
בְּנֵי
אֱנָשָׁא
:
עין המסורה:
ויקרא
האדם
-
ב':
בר'
ב
,
כ;
ג
,
כ.
אם
-
ז'
בתורה
(בצירה
,
בלישנא):
בר'
ג
,
כ;
כח
,
ה;
לב
,
יב;
*שמ'
ב
,
ח;
דב'
כב
,
ו
(פעמיים)
,
ז.
רש"י:
ויקרא
האדם
-
חזר
הכתוב
לעניינו
הראשון:
"ויקרא
האדם
שמות"
(בר'
ב
,
כ)
,
ולא
הפסיק
אלא
ללמד
,
שעל
ידי
קריאת
שמות
נזדוגה
לו
חוה
,
כמו
שכתוב
"ולאדם
לא
מצא
עזר"
(בר'
ב
,
כ)
,
לפיכך
"ויפל
תרדמה"
(שם
,
כא).
ועל
ידי
שכתב
"ויהיו
שניהם
ערומים"
(שם
,
כה)
,
סמך
לו
פרשת
הנחש
(לעיל
,
א
ואילך)
,
להודיעך
שמתוך
שראה
ערותה
,
וראה
אותם
עסוקים
בתשמיש
,
נתאוה
לה
ובא
עליהם
במחשבה.
וחוה
-
נופל
על
לשון
'חיה'
,
שמחיה
את
ולדותיה
,
כאשר
תאמר
"מה
הוה
לאדם"
(קה'
ב
,
כב)
-
בלשון
'היה'.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
חוה
-
הו"ו
והיו"ד
מתחלפים;
וכן
"הנה
יד
יי'
הויה"
(שמ'
ט
,
ג);
"ואתה
הוה
להם
למלך"
(נחמ'
ו
,
ו).
ולא
קראה
ביו"ד
,
כי
מה
הפרש
בין
שמה
ובין
החיות?
אם
כל
חי
מבני
אדם.
ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
ויקרא
האדם
שם
אשתו
חוה
-
בעבור
שהוא
צריך
להזכיר
"והאדם
ידע
את
חוה
אשתו"
(בר'
ד
,
א).
והוסיף
הגאון
בתרגום:
אם
כל
חי
מְדַבֵּר.
ואין
צריך
,
כי
פירוש
כל
חי:
שהוא
נכון
לצאת
ממנה
,
כי
הכללים
שמורים.
ר' יוסף בכור שור:
כי
היא
היתה
אם
כל
חי
-
אעפ"י
שלא
היתה
אם
לחיות
ולבהמות
,
אם
משמע
לשון
'גבירה'
,
כמו
"שקמתי
אם
בישראל"
(שו'
ה
,
ז)
,
וכן
'אב'
-
לשון
'אדנות'
ו'רבנות'
,
כמו
"אבי
כל
תופש
כינור"
(בר'
ד
,
כא).
רד"ק:
ויקרא
האדם
-
כשהובאה
לפניו
קרא
לה
שם
,
כמו
שקרא
לבהמה
ולחיה
ולעוף
(ראה
בר'
ב
,
כ)
השם
שקרא
לה
,
הוא
השם
המיוחד
לה
,
כי
השם
הכללי
כבר
זכרו
,
באמרו
"לזאת
יקרא
אשה"
(שם
,
כג).
ויתכן
לפרש
,
כי
אחר
שאכלו
מעץ
הדעת
קרא
לה
זה
השם
,
לפי
שבאכילת
הפרי
ההוא
נתחדשה
להם
תאות
המשגל
,
וידעו
שיולידו;
לפיכך
אמר:
אם
כל
חי.
ופירוש
חי
-
מדבר
,
מת;
וכן
"ויברך
כל
בשר"
(תה'
קמה
,
כא);
"יבא
כל
בשר"
(יש'
סו
,
כג).
ואינו
אלא
על
בני
אדם.
ואמרו
(ראה
ראב"ע)
כי
קראה
חוה
ולא
'חיה'
,
ביו"ד
,
להפריד
בינה
ובין
חיות
השדה.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
קרא
האדם
שם
אשתו
חוה
,
כאשר
השיג
בחולשת
שכלה
,
רוצה
לומר
,
שלא
עלתה
מדרגתה
על
שאר
הבעלי
חיים
עלוי
רב
,
ואם
היא
בעלת
שכל;
כי
רוב
השתמשותה
אמנם
הוכן
לה
בדברים
הגופיים
,
לחולשת
שכלה
ולהיותה
לעבודת
האדם
,
ולזה
הוא
רחוק
שיגיע
לה
שלמוּת
השכל;
אלא
שעל
כל
פנים
היא
יותר
נכבדת
מהם
,
וכולם
הם
לעבודתה
,
ולזה
תארה
בשהיא
אם
כל
חי.
ולזאת
הסבה
בא
בכאן
ספור
קריאת
זה
השם.
ואפשר
שנאמר
,
שהרצון
במה
שאמרה
התורה
אם
כל
חי:
מְדַבֵּר
,
בְּדרך
"יבא
כל
בשר"
(יש'
סו
,
כג)
,
שהוא
שב
אל
האדם
לבד
,
ולזה
קראה
חוה.
ואולם
זכר
זה
בזה
המקום
,
כי
הם
,
כשנטו
אל
השגת
הֶעָרֵב
,
נמשכו
בפועל
המשגל;
והתבונן
האדם
בתועלת
המגיע
מזה
הפועַל
,
ואז
נתבאר
לו
שממנו
יצא
הזרע
אשר
יהיה
ממנו
המין
האנושי.