תנ"ך - בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב: (בראשית פרק ג פסוק יט)

טקסט וניקוד:

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי־עָפָר אַתָּה וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב: (בראשית פרק ג פסוק יט)

טקסט בלבד:

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב: (בראשית פרק ג פסוק יט)

תיקון קוראים:

בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב: (בראשית פרק ג פסוק יט)

תרגום אונקלוס:
בְּזֵיעֲתָא דְאַפָּך תֵּיכוֹל לַחמָא עַד דְּתִתָּתַב לְאַרעָא דְּמִינַהּ אִתבְּרִיתָא אֲרֵי עַפרָא אַתּ וּלעַפרָא תְּתוּב :

עין המסורה:
אל - האדמה - ו': *בר' ג , יט; כח , טו; דב' לא , כ; מ"א ח , לד; יר' לה , טו; דה"ב ו , כה. אתה - כ"ו מלעל (בפתח; כך נוסח ההערה , אבל למעשה יש כ"ז): בר' ג , יט; כב , יב; כט , טו; לב , יח; מט , ג; שמ' לג , ג; שו' יב , ה; ש"א יז , לג; כ , ח; ל , יג; ש"ב טו , ב , יט; מ"א א , מב; יש' מא , ט; מד , כא; יר' ב , כז; יז , יז; הו' ב , כה; חב' ב , טז; תה' ב , ז; כה , ז; מ , יח; ע , ו; עו , ח; עז' ט , טו; דה"א כח , ג; דה"ב יד , י. (ואחד: ואתה - מ"ב ט , כה). ואל - עפר - ב': בר' ג , יט; איוב י , ט.

מסורה גדולה:
אל האדמה ו' בזעת אפיך והנה אנכי עמך ושמרתיך כי אביאנו אל האדמה תשמע השמים וסלחת וחבירו ואשלח אליכם את כל עבדי.

מסורה קטנה:
בזעת - ל'; שובך - ל'; לקחת - ל'; ואל - עפר - ב'.

רש"י:
בזעת אפיך - לאחר שתטרח בו הרבה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
וטעם בזעת אפך - שהוא צריך לזרות ולטחון וללוש ולבשל , ולא כמאכל הבהמות. ופירוש בזעת ידוע מדברי חכמינו (שבת מ , א); והוא על משקל "שֵנָה" (קה' ח , טז) , ושרשו 'יזע'; וכמוהו "לא יחגרו ביזע" (יח' מד , יח) - עד שיבאו לידי זיע. ואחר שידענו כי האדם נברא מהארבעה השרשים , מה טעם כי ממנה לוקחת? והתשובה , כי העצמות - תולדתם מהעפר , על כן הם כבדות , ואין להם הרגשה , והם מוסדי הגוף; הלא תראה: "ותקרבו עצמות עצם אל עצמו" (יח' לז , ז) - כי הם דמות הבית הבנוי , ואחר: "והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור" (שם , ח); וכן "והעליתם את עצמתי" (בר' נ , כה).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים:
בזעת אפיך - על משקל 'דעת' , כי הוא מגזרת "ביזע" (יח' מד , יח).

ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש:
בזעת אפיך - כי צריך לזרוע ולקצור ולהבר ולטחון וללוש ולאפות. כי עפר אתה - על העצמות , שהם מוסדי הגוף; וככה אמר שלמה "וישוב העפר על הארץ כשהיה" (קה' יב , ז). ואין צריך להזכיר הבשר , כי מיד יבאש , ואין דבר בגוף עומד יותר מהעצמות.

ר' יוסף בכור שור:
ולאדם אמר: מאחר שאכלת מן העץ ונכנס בך יצר הרע כל כך , אין לך שמירה אלא סכין (ע"פ ב"ק מה , ב); שאם לא יתפחד אדם מן המיתה , מתוך יצר הרע יגזול ויחמוס ויעשוק וישחת את העולם , ולפיכך קנס עליו מיתה , וגם יגיעה , שהיא משכחת עון (ראה משנה אבות ב , ב). ואותה ברכה שברכן בששי , לומר "פרו ורבו" (בר' א , כח) , ולאחר שסרחו היתה , שהוצרכו לפריה ורביה; תדע דכתיב "ומלאו את הארץ וכבשוה" (שם) , ואי קודם שסרחו , היה לו לומר: 'ומלאו את הגן' , ששם היה דירתם קודם; אלא לאחר שסרחו היה אותה ברכה , אלא שנכתבה שם עם היצירה.

רד"ק:
בזעת אפך תאכל לחם - ואם תרצה לאכול לחם , תאכלנו ביגיעה רבה , עד שיוציאו אפיך זיעה מרוב היגיעה. ואע"פ שכל הגוף מזיע ביגיעה , זכר האפים , כי בהם תראה הזיעה. ועוד , כי לא יזועו הפנים אלא ברב היגיעה. וזכר האפים מכלל הפנים , כי הזיעה נוטפת מהם כשיזוע האדם. וצריך האדם ליגע במלאכות רבות קודם שיאכל לחם: לחרוש ולזרוע , לעדור ולנכש , לקצור , לדוש , לזרות , להבר , לטחון , לרקוד , ללוש ולאפות. עד שובך אל האדמה - כי אחר שנמשכתָ אל יסוד האדמה אשר לֻקחת ממנה , ולא נמשכת אל יסוד העליון , הֶרְאֵיתָ כי עפר אתה ואל עפר תשוב - במותך; לא ישאר אחריך יסוד העליון. וזכר יסוד העפר משאר היסודות , לפי שרוב יסוד הגוף והעצמות , שהם מעמידי הגוף , הם קרים ויבשים , כמו יסוד העפר.

רלב"ג - ביאור המילות:
בזעת אפך תאכל לחם - רוצה לומר , שבקושי גדול תשיג ההשגה המיוחדת לאדם; והמשילה ללחם , להיותו מזון מתוקן לאדם.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ולאדם אמר , כי לפנותו להשגות אחרות זולת ההשגות המכוונות לו , והם המושכלות , הנה האדמה שיצמחו ממנה אלו ההשגות במה שיושג בה מהדברים המוחשים , כמו שקדם (ראה בה"מ בר' ב , ח) , נתקללה שלא יגיעו ממנה כי אם בקושי ובצער גדול המושכלות בסדר המושכל אשר לדברים הטבעיים , והוא אשר תהיה בו הצלחת הנפש. ויתכן עם זה שתצמיח קוצים , כאשר לא הגיע בחוש כל מה שיצטרך לקנות בו אלו המושכלות , כי הטעות יקרה באלו ההשגות הרבה מצד החומר , כי הוא יַטְעֶה ויביא לחשוב במשיגים המקריים שהם עצמיים , ולזה יִטְעֶה האדם ויחשוב שהשיג הדברים הכוללים המיוחסים לשכל , ולא תעלה השגתו , כי אם להשגות הפרטיות אשר ישותף בהשגתם האדם עם שאר הבעלי חיים. ובזה קולל האדם , שישיג בקושי גדול מושכל אמתי עד יום מותו.
ריכוז קישורים