תנ"ך - ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיוֹסֵף֙ בֶּן־שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעָמְד֕וֹ לִפְנֵ֖י פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ־מִצְרָ֑יִם וַיֵּצֵ֤א יוֹסֵף֙ מִלִּפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַֽיַּעֲבֹ֖ר בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (בראשית פרק מא פסוק מו)

טקסט וניקוד:

וְיוֹסֵף בֶּן־שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם: (בראשית פרק מא פסוק מו)

טקסט בלבד:

ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים: (בראשית פרק מא פסוק מו)

תיקון קוראים:

ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים: (בראשית פרק מא פסוק מו)

תרגום אונקלוס:
וְיוֹסֵף בַּר תְּלָתִין שְׁנִין כַּד קָם קֳדָם פַּרעֹה מַלכָּא דְמִצרָיִם וּנפַק יוֹסֵף מִן קֳדָם פַּרעֹה וַעֲבַר בְּכָל אַרעָא דְמִצרָיִם :

עין המסורה:
ויוסף - ג' ראשי פסוקים: *בר' לט , א; מא , מו; מב , ו. ויוסף - י': ראה בר' לט , א. בכל - ארץ מצרים - י"ח בתורה: ראה לעיל , יט.

מסורה גדולה:
ויוסף ג' ראש' פסוק' ויוסף הורד ויוסף בן שלשים שנה ויוסף הוא.

מסורה קטנה:
ויוסף - ג' ראש פסוק'.

רשב"ם:
בן שלשים - וראוי לשררה.

רד"ק:
ויוסף. ויצא יוסף - יצא מלעמוד לפניו תמיד , כשאר השרים. ויעבר בכל ארץ מצרים - על ענייני המלכות , לפקוד ולחקור עליהם; לפי שפרעה שמהו אדון על הכל.

רלב"ג - ביאור המילות:
ויעבור בכל ארץ מצרים - להשגיח בענייני הארץ , כי אליו נתן פרעה זה הפקידות.

תועלות לרלב"ג:
(עשרים תועלות לפרשת 'מקץ' , חלק שני: בר' מא , מו - בר' מד , יז) ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים: התועלת הראשון הוא במדות , והוא שראוי לאדם , בעשותו פועל אחד , שיעשהו באופן יאות אל המקבלים , ואע"פ שהוא שליט בפועל ההוא , כי בזה יתפייס לבבם ויפותו יותר לעשות רצונו. הלא תראה כי יוסף , ברצותו לאסוף כל הבר שיוכל בארץ מצרים בשני השבע , עשה זה בתחבולות , יתפייס בהם לב האנשים. וזה , שהוא שם כל תבואת העיר בתוך העיר ההיא , באופן שיהיו מתפייסים בזה אנשי העיר , לחשבם ששם יִמָּצֵא להם זאת התבואה בעת הצורך , ולא ימותו ברעב; עם שהם היו אוהבים יותר תבואת העיר ההיא מתבואת עיר אחרת. התועלת השני הוא במדות ומשפטי התורה , והוא , שאין ראוי לאדם להמשך אחר ההנאות בעת היות שכניו בצער. ולזה תמצא שספרה התורה , שיולדו ליוסף שני בנים בטרם תבא שנת הרעב , להורות כי בשנת הרעב לא שמש מטתו. ומזה המקום למדו ז"ל (תענית יא , א) , שאסור לשמש מטתו בשנת רעבון. ואמרו עם זה , שחשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנת רעבון , וזה גם כן אפשר שילָמֵד מזה הפסוק; וזה , כי אם לא היו לו בנים קודם בא הרעב , אולי לא היה נמנע מלשמש מטתו בשני רעבון , כי ראוי לאדם להשתדל לקיים המין. התועלת השלישי הוא בדעות , והוא: להודיע שכל הטובות השופעות בזה העולם , הם שופעות מהשם יתעלה. ולזה יחס יוסף כל הטובות השופעות לו לשם יתעלה , ומפני זה אמר בקריאת השמות לבניו: "כי נשני אלהים" (בר' מא , נא); "כי הפרני אלהים" (שם , נב). התועלת הרביעי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיברח ממה שיש בו חשש סכנה , ואפילו באפשר רחוק. ולזה מנע יעקב בניו מההתראות בארץ כנען לשוט בה לקנות בר - ואע"פ שכבר היו מוציאים אותו שם קרוב להם - ובחר שילכו לארץ מצרים לקנותו , ואע"פ שהדרך רחוק , פן יכירום אנשי כנען וימיתום על דבר שכם. התועלת החמישי הוא במדות , והוא , שכאשר קרה לשנים מבית אחד , או מחבורה אחת , מקרה מה בדבר מה , ראוי שיתרחק השלישי מהדבר ההוא , פן יקרהו נזק כמו המקרה ההוא. וזה , כי מפני שמתה רחל בדרך , ובנה יוסף גם כן - לפי מחשבתו - הנה ירא יעקב שימות בנימן בדרך , אם ישלחהו שם. התועלת הששי הוא במדות , והוא , שראוי למי שהוא נכון שיגיעו אליו רעות , שימעט בעסקיו ויעמד בביתו עד יעבור זעם , כי בזה אולי ינצל מהרעות; ואולם בהרבות עסקיו ולכתו בדרך הוא כמו מבקש הרעות ומתנועע אליהם. ולזה ירא יעקב שיקרה לבנימן אסון בדרך , אבל בבית לא היה צריך להיות ירא מזה. התועלת השביעי הוא במדות , והוא , שאין ראוי שיקל האדם בשמירת מה שהֻפקד לו , ויעזוב ההנהגה והשמירה ההיא לזולתו מפני עוצם מדרגתו שנתן לו המפקיד בשולטנות ובשררה , כי כבר יגמלהו רע תחת טוב; אבל ראוי שיפליג בשמירת הדבר ההוא כפי מה שאפשר , כי בזה מהיושר ומגמילות טוב למי שגמלהו טוב מה שלא יעלם. ולזה תמצא שיוסף , עם היותו שליט בכל הארץ , היה הוא בעצמו משביר לכל עם הארץ , בדרך שישלם לו שמירתו באופן היותר שלם שיהיה אפשר , ולא מנעתהו שררתו ושולטנותו מהשגיח בזה. התועלת השמיני הוא במדות , והוא , שאין ראוי לַשלם שיגמול רע למי שגמלהו רע , בהיות לאל ידו לעשות. ולזה תמצא , שבנפול אחי יוסף לפניו , ובידו כח להרע להם , לא שלם להם רעה תחת הרע אשר גמלוהו , אבל השגיח בהם וכלכל אותם , כמו שיתבאר אחר זה (בר' מז , יא - יב). ואמנם הכאיב לבם מעט בראשית העניין , כדי שתשלם לו הידיעה בשלום אביו ואחיו בנימן , ושיתבאר לו איך מנהגם עם אחיו בנימן , שאם היו שונאים אותו ומתנכלים להמיתו כמו שנהגו עמו , היה לוקח בזה עצה להפרידו מהם ולהצילו מידם. וזה , שאם לא היה חושד אותם כמרגלים או בדבר מהדברים הרעים והמגונים , לא היה לו דרך לחקור היש להם אב או אח , כי לא היו מבקשים להתחתן עמו. וכאשר ידע שאחיו חי , השתדל על כל פנים שיביאוהו אליו. והכביד עניינם בתחלה והקל בסוף , ואמר להם שהשם הוא ירא , כי בזה היה להם מהפיוס והסרת הפחד מה שלא יעלם; וזה גם כן יהיה סבה , שלא יכאב לב יעקב מאד אם ישלח בנימן מצרים , כי כבר נתפרסם לו שאדני הארץ הוא ירא אלהים. והנה אסר שמעון לעיניהם , כדי שיוכרחו להביא בנימן אליו; וזה , שאם יהרגוהו בדרך לשנאתם אותו , ישאר שמעון כל ימיו תחת יד יוסף , ולא יהיה לו דרך לברוח משם. ולזה הוציא שמעון ממאסרו תכף שבא בנימן , והכניסם כלם בביתו לאכול לחם עמו , לפייס לבם יותר , וכדי שיוכל להעליל בנימן מגביע הכסף. והראה להם עם זה רב חמלתו על בנימן וחנינתו אותו , כשבירך אותו ורִבה משאתו ממשאת כולם , לפייס לבם , שלא יחרדו מאד כשיעלילום מזאת הגנבה , להשענם כי השליט על הארץ הוא איש חסד , ושהם נקיים מזה; ולולי זה כבר היה לו לירוא שמא ימיתו עצמם כשתתגלגל עליהם זאת העלילה , מרוב הדאגה והפחד והבושת. והנה השתדל יוסף להעליל אחיו בנימן , לבחון איך היה מנהג אֶחיו עמו , רוצה לומר: אם הם שונאים אותו ויעזבוהו וילכו , או אם יאהבוהו וישתדלו בהצלתו כפי היכולת. ולזה תמצא , שכאשר נתברר לו שאחיו הם נוהגים עם בנימן כמנהג האחים , אז גלה להם שהוא יוסף , והשתדל שיבואו אליו ויכלכלם , כדי שלא יִוָּרשו. התועלת התשיעי הוא בדעות , והוא: להודיע שהשם יתעלה יענֹש הטובים על מה שיעשוהו מהפעולות המגונות. ולזה תמצא , שכבר יחסו בני יעקב הצרה שבאה עליהם על מה שחטאו בעניין יוסף. התועלת העשירי הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שיצדיק עליו את הדין בבא עליו הרעה , ויפשפש במעשיו וייחס אותה לרוע מעשיו , ולא יתרעם מהשם יתעלה בהביאו עליו מה שיביא מן הרע. ולזה תמצא , שייחסו בני יעקב מה שפגשם מהרע לרוע מעשיהם בעניין יוסף. התועלת האחד עשר הוא במדות , והוא , שראוי לַשלם שיתפעל בראותו אֶחָיו בצרה , ואף אם גמלוהו רע בתכלית מה שאפשר. הלא תראה כי יוסף הצדיק , בראותו אחיו בצרה נכמרו רחמיו עליהם , ויסוב מעליהם לבכות; ואמנם הוכרח להשאירם בכאב לב מעט , לבחון מה שרצה לבחון אותו מבנימן. התועלת השנים עשר: להודיע יושר יוסף. וזה , שכבר תמצא , שלא רצה , לשלוח יד בכסף הבא אליו לשלחו אל אביו , לפי שכבר זכה בו פרעה , ואע"פ שכבר בא כל זה הטוב לפרעה בסבתו. ואמנם השיב לאביו הכסף אשר שלח אליו לבדו , ושלח אליו מלא כליו בר וצדה לדרך , לפי שכבר השליטו פרעה לעשות מהדבר ההוא כל מה שירצה , ולתת למי שירצה; הלא תראה שכבר אמר פרעה לבאים אליו: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו" (בר' מא , נה). התועלת השלשה עשר הוא במדות , והוא , שראוי לכל אדם שיתרחק מהמשגלים המגונים , כי לא יתגאל בהם כי אם מי שהוא חסר דעת , כאמרו "נואף אשה חסר לב" (מש' ו , לב). ולזה בארה לנו התורה , כי ראובן , שנתגאל עם פלגש אביו , היה חסר דעת בתכלית החסרון; וזה יתברר במה שאמר: "את שני בני תמית" (בר' מב , לז) , כי זה המאמר היה בתכלית הפתיוּת , וזה מבואר בנפשו. ואולם יהודה השתדל בזה בחכמה , ולזה המתין שכִּלה השבר אשר הביאו ממצרים , ואמר לאביו עם זה דברים נכוחים , עד שנתרצה ושלחו עמו. התועלת הארבעה עשר הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשתעלה עליו חמת אחר , שיכין עצמו לפייסו בדורון מהיותר משובח שימצא , כי בזה יכפה אפו (ע"פ מש' כא , יד). ולזה צוה יעקב לשלוח לאיש מנחה מזמרת הארץ; והכין עצמו עם זה להתפלל לשם יתעלה , שיתן להם רחמים לפני האיש. התועלת החמישה עשר הוא במדות , והוא , שאין ראוי למי שיחשדהו האדון בדבר רע , שיפליג ברבוי המנחה , כי זה ממה שיביא להאמין , שהחשד ההוא הוא אמת. ולזה תמצא ביעקב , שלא רצה בזה המקום ברבוי הדורון - עם מה שתראה שהפליג ברבוי הדורון לעשו - אבל היה מעט מה ששלח לו מכל מין: "מעט צרי ומעט דבש נכאת ולוט בטנים ושקדים" (בר' מג , יא). ויהיה אמרו "מעט דבש" מושך עצמו ואחר עמו , כאִלו אמר: 'מעט דבש ומעט נכאת ומעט לוט'. התועלת הששה עשר הוא בדעות , והוא , שאין ראוי לאדם , כשיירא מדבר רע , שישען על התפלה לשם יתעלה לבד; אבל ראוי שישתדל בכל הסבות שאפשר בהצלתו , ויחבר אל זה התפלה לשם יתעלה , כי השם יתעלה , כשיעזור לדבקים בו וישגיח בהם , ירצה שיחברו אליו הסבות הנאותות. ולזה אמר לשמואל , כשיירא שיהרגהו שאול: "עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח ליי' באתי" (ש"א טז , ב). ולזאת הסבה תמצא בזה המקום , שאחר שלקח יעקב עצה לפייס האדון כפי מה שראוי , התפלל לשם יתעלה , שיתן להם רחמים לפני האיש. ובכלל , אם ישען השלם על התפלה לשם יתעלה לבד , יקרה בזה מההפסד מה שלא יעלם; עם שכבר יביא זה למיעוט האמונה בשם יתעלה , כשלא יבואו לשלם ההוא מבוקשיו , אשר הוא סבת העדר הגעתם; כאמרם ז"ל (ספ"ד קכג): "למען יברכך יי' אלהיך" (לשון זה בדב' יד , כט ובפסוקנו "וברכך יי' אלהיך") - יכול בטל? תלמוד לומר: "בכל אשר תעשה" (דב' טו , יח). התועלת השבעה עשר הוא במדות , והוא , שראוי למי שיירא שיֵחָשֵד מדבר , שיקדים מה שיתבאר ממנו שאין לו פשע ולא חטאת על זה קודם שהשיגהו החשד; שאם ימתין עד שישיגהו החשד , הנה לא יועיל לו התנצלותו כמו שיועיל לו קודם זה. והמשל , שמי שבא בידו ממון שלא כדין , אם ימתין להשיבו עד שיבקשוהו ממנו , הנה יחשבו שהוא עיכבו לעצמו בכונה; אבל אם יתעורר להשיבו קודם שיבקשוהו ממנו , הנה זה יורה על היותו בלי פשע על זה. ולזה הקדימו אחי יוסף להודיע , כי כבר הושב כספיהם בפי אמתחותיהם ושהם משיבים אותו , קודם שיעוררו על זה. התועלת השמונה עשר הוא במשפטים התוריים , והוא , שמי שלקח תבואה מאנשים רבים , ואחַר מכר ממנה לאחֵר , ומצא במה שהגיע לו ממנה מטמון , הרי הוא שלו , כי זה יורה שלא היה המטמון מהסוחר , כי הוא קנה זה מאנשים רבים. ואולם כשלא היה זה בזה האופן , לא זכה בו הקונה. כבר נתבאר זה השרש בפרק שני ממציעא (ב"מ כו , ב). התועלת התשעה עשר הוא במדות , והוא , שראוי שיושיבו האנשים במסבה לפי השָנִים , רוצה לומר , שגדול השנים ישב ראשון וצעיר השנים אחרון. ולזה הושיבם יוסף לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו. וכזה אמרו ז"ל (ב"ב קכ , א): במסבה - הלך אחר הזקנה , בישיבה - אחר החכמה. התועלת העשרים הוא במדות , והוא , שראוי לאדם לשמור ביתו כשיכנס שום אדם בביתו , ויהיו בעיניו כלם כלסטים וכגנבים. ואם ירבו הבאים לביתו בדרך שלא יוכל להשמר מכל אחד ואחד , הנה ראוי לו שינסה מי הוא בלתי נאמן ויזהר ממנו לבד. ולזה אמר יוסף: "הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני" (בר' מד , טו) , כמו שביארנו (בה"מ בר' מד , ה).
ריכוז קישורים