תנ"ך - בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּחַבְלֵ֨י אָדָ֤ם אֶמְשְׁכֵם֙ בַּעֲבֹת֣וֹת אַהֲבָ֔ה וָאֶהְיֶ֥ה לָהֶ֛ם כִּמְרִ֥ימֵי עֹ֖ל עַ֣ל לְחֵיהֶ֑ם וְאַ֥ט אֵלָ֖יו אוֹכִֽיל: (הושע פרק יא פסוק ד)

טקסט וניקוד:

בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל: (הושע פרק יא פסוק ד)

טקסט בלבד:

בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל: (הושע פרק יא פסוק ד)

תיקון קוראים:

בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל: (הושע פרק יא פסוק ד)

תרגום יונתן:
בְּמֶגדַּת בְּנִין רְחִימִין נְגַדתִּנוּן בִּתקוֹף רַחֲמָא וַהֲוָה מֵימְרִי לְהוֹן כְּאִכָּרָא טָבָא דִּמקִיל בִּכתַף תּוֹרַיָא וּמוֹרֵיך בִּלחָוָתָא וְאַף כַּד הֲווֹ בְמַדבְּרָא אַסגִּיתִי לְהוֹן טוּבָא לְמֵיכַל :

מסורה קטנה:
אמשכם - ל'; כמרימי - ל'; ואט - ל'; אוכיל - ל'.

רש"י:
בחבלי אדם - הייתי מושכם תמיד , חבלים רכים אשר ימשוך בהם אדם את בנו , כלומר: במשיכת רחמים; וכן תירגם יונתן. ואהי (לפנינו: ואהיה) להם כמרימי עול על לחיהם - כאיכרים הטובים המרימים עול בידיהם על ידי לווחים , להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה , להקל מעליהם. לשון אחר: כמרימי עול על לחיהם - כאכרים המרימים עול מעל צואר השור , על ידי שמאריכין את הכלונס שהעול נתון בראשו; כן תירגמו יונתן: "הא כאיכריא טבא דמוריך בלחייתא" (ראה שם). ועל לחיהם - לשון 'לחי של מבוי' (ראה עירובין יד , ב). ואט אליו אוכיל - הטיתי לו כח להכיל עול ייסורין. ויונתן תירגמו על שם מזונות שסיפק להם במדבר.

ר' יוסף קרא:
בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה - כשהבאתי יעקב ובניו מצרימה , משכתים שם בחבלים ובעבותות של אהבה; שהמשכתי את יוסף בנו , שהיה מושל בכל ארץ מצרים (ראה בר' מה , כו) , שנתן להם עגלות (ראה שם , כא) להביאם שם והושיבם במיטב הארץ (ראה בר' מז , יא) ועל טוב ארץ מצרים (ראה בר' מה , יח). למה? מפני הגזירה שנגזרה כבר לאברהם אבינו בין הבתרים , שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בר' טו , יג; ראה שבת פט , ב). ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם - כאיכר זה שמרחם על בהמתו , מרים העול וסומכו בידו כדי שלא יכבד על צוארו; כמו כן אני הייתי מרחם עליהם במצרים , כמה דאמר "ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים" (שמ' ג , ז). ואט אליו אוכיל - הטיתי עליו עבודת מצרים לפי כוחם להכיל ולסבול , עד שגאלתים משם.

ראב"ע:
ובעבור שדמה ישראל ל"עגלה מלומדה" (הו' י , יא) , אמר: בחבלי אדם [אמשכם]. בעבותות אהבה - לא כמו' העבותות המושמות בצואר העגלה החורשת. ואהיה להם... - כאנשים המרחמים על העגלה , להשים העול על לחיה רגע אחרי רגע. ואט - כמו "אטה" (יר' ו , יב). ומלה אוכיל - שם דבר , כמו "אוכל בכסף" (דב' ב , כח); והייתי מטה אליו אוכל. ורבי מרינוס (? ראה 'רקמה' ע' 136 ) אמר , כי אוכיל - ראוי להיותו 'אאכיל' , כמו "ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל" (ש"ב ו , א). ופרש ואט - כמשמעו , שהייתי מאכילו אט.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
בחבלי אדם אמשכם - שהם קטנים , ולא בחבלי בהמה. ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם - כלומר: כך הייתי להם , כמו השור שישימו העול על צוארו כנגד לחייו כדי שלא יזיק לו העול , לפי שיש לשם בשר הרבה; כך אני לא הזקתי להם. ואט אליו אוכיל - כלומר: מעט מעט האכלתיו. אט - דמיונו: "לאט לי לנער" (ש"ב יח , ה).

ר' אליעזר מבלגנצי:
בחבלי אדם - בנחת וכבוד משכתים אלי , ולא בחבלי בהמה , הנמשכת בקושי ובזיון ומוסר. ואהי (לפנינו: ואהיה) להם כאדם המסיר ומגביה עול על לחיי פרתו כשהיא רכה וקטנה שלא משכה בעול (ע"פ דב' כא , ג) , שלא יכבד עליה. ואט - ובנחת אני מכלכל וסובל עמו בעול , שלא יכבד עליו , וכדי שלא ישוב אל ארץ מצרים , וידבקו בי. ובכל זה לא ידעו ולא הכירו; ולפיכך , הואיל ומאסו בעולִי הנוח להם , אשור הוא יהי מלכו ורודה בו , ועולו הקשה אשים על צוארו , כי מאנו לשוב אלי כשקראו להם נביאי.

רד"ק:
בחבלי אדם אמשכם - לפי שהמשיל אפרים לעֶגלה (ראה הו' י , יא) , והעגלה - מושכין אותה בחבלים , אמר: אני משכתי את ישראל בחבלי אדם , לא בחבלי עגלה שמושכין אותה על כרחה. אלא כמו אם ימשוך אדם חבירו לאטו , שלא יכריחנו ללכת על כרחו , כן משכתים לאטם; זהו בעבותות אהבה שאמר אחר כן. ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם - הייתי להם כאותם שמרחמים על העגלה שלא תהיה חורשת יותר מדאי , ומרימים העול מעל צוארה ותולין אותו על לחיה כדי שלא תמשוך ותנוח מיגיעה שעה או שעות ביום; כן אני לא הוגעתי ישראל בחרישתם. וכבר פירשנו משל החרישה והעול (ראה שם). ואט אליו אוכיל - ועם כל זה , אע"פ שהיא נחה מיגיעה , מטים לה מאכל במקומה; כן אני לישראל: לא הכבדתי עולם , ונתתי להם במדבר ספוקם בלי טורח , לחם ובשר. ויונתן תרגם: "בנגידת בנין רחימין נגדתינון בתקוף רחמי והוה מימרי להון כאיכרא טבא דמקל בכתף תוריא ומוריך בלחוותא ואף כד הוו במדברא אסגיתי להון טובא למיכל". לחיהם - בשקל "כליהם" (בר' מב , כה). אוכיל - שם בשקל "אופיר" (יש' יג , יב).

ר' יוסף כספי:
בחבלי אדם אמשכם - כטעם "ימשני ממים רבים" (תה' יח , יז). כמרימי עול על לחיהם - זה יֵעשה לבהמה כשירצו שתאכל בנחת וענג. אוכיל - שם דמיון ראשון בעברי , כמו "אוכל" (יואל א , טז).

ר' ישעיה מטראני:
בחבלי אדם אמשכם - אותם , ממצרים משכתים אחריי , בדברים טובים אני משכתים , שנמשכים בהם בני אדם. ובעבותות אהבה - שהראיתי להם חיבה יתירה , והם היו העבותות והחבלים שמשכתים בהם , וקירבתים בסיני ונתתי להם תורתי. ואהיה להם - ונדמיתי להם כאותם שמרימים להם עול על לחיהם - שלא קיבלו תורתי באהבה , אלא נראה להם כעול כבד. ואני אט אליו אוכיל - שלא צויתים כי אם דברים שיוכל להכיל לאט ולנחת. ואוכיל הוא לקוח מן 'יכל' , והוא פועל 'כבד' , כאשר תאמר 'אוריד' , 'אושיב'; ומן 'יכל' ה'קל' אתה אומר: 'אוכל' , 'יוכל' , 'תוכל'; ומן 'הוכיל' ה'כבד' אתה אומר: אוכיל , תוכיל; וה'קל' 'עומד בעצמו' וה'כבד' 'יוצא באחר': שהייתי מעמיסו עד שיוכל שאת (ע"פ בר' מד , א) , לאט.
ריכוז קישורים