תנ"ך - הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַגֶּ֣פֶן הוֹבִ֔ישָׁה וְהַתְּאֵנָ֖ה אֻמְלָ֑לָה רִמּ֞וֹן גַּם־תָּמָ֣ר וְתַפּ֗וּחַ כָּל־עֲצֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ יָבֵ֔שׁוּ כִּי־הֹבִ֥ישׁ שָׂשׂ֖וֹן מִן־בְּנֵ֥י אָדָֽם: ס (יואל פרק א פסוק יב)

טקסט וניקוד:

הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה רִמּוֹן גַּם־תָּמָר וְתַפּוּחַ כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ כִּי־הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן־בְּנֵי אָדָם: ס (יואל פרק א פסוק יב)

טקסט בלבד:

הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם: ס (יואל פרק א פסוק יב)

תיקון קוראים:

הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם: ס (יואל פרק א פסוק יב)

תרגום יונתן:
גֻּפנַיָא יְבִישׁוּ וְתֵינַיָא נְתַרָא רִמוֹנִין אַף דִּקלִין וְחַזוּרִין כָּל אִילָנֵי חַקלָא יְבִישׁוּ אֲרֵי פְסַקַת חֶדוְתָא מִבְּנֵי אֱנָשָׁא :

עין המסורה:
הובישה - ט' מלא (בלישנא): ראה הו' י , ו. והתאנה - ב': יואל א , יב; חגי ב , יט. אמללה - ב' בקמץ: ש"א ב , ה; יואל א , יב. ותפוח - ג' (ב' מלא; בשלושה לשונות): יהו' יז , ח; יואל א , יב; דה"א ב , מג. מן - בני - ד' (בלישנא): *וי' א , יד; יד , ל; שו' י , יא; יואל א , יב. וכל דברי הימים בר מן ז' (ראה בהערה שלהלן) וכל לשון ארמית. מן - בני - ה' (בלישנא): וי' א , יד; יד , ל; שו' י , יא; יואל א , יב; וכל ארמית (נחשב כמקרה אחד במניין זה) ודברי הימים דכותהון בר מן ז' ('מבני' , 'ומבני'): דה"א ו , יח; ח , מ; יב , טו , לג; יח , יא; כד , ה; כו , ח. בני אדם - ו': דב' לב , ח; ש"ב ז , יד; יר' לב , יט; יח' לא , יד; יואל א , יב; דנ' י , טז. וכל תהלים ומשלי בר מן א' ('ובני אדם'): תה' לו , ח.

מסורה קטנה:
הובישה - ל' מל'; והתאנה - ב'; אמללה - ב'; ותפוח - ג'; מן - בני - ד'.

רש"י:
בשו (לפנינו: הבישו; ראה יר' יד , ד) - "הכלמו" (שם , ג). איכרים - מנהיגי המחרישה. על חטה ועל שעורה - מוסב על האיכרים; ועל הכורמים אומר: הגפן הובישה. אומללה - נכרתה; פסק פריה. הוביש - כמו 'יבש'.

ראב"ע:
הגפן הובישה - דרך משל , וכן הוביש ששון.

ר' אליעזר מבלגנצי:
כי הוביש - המקום. ולפי שרצה להוביש ששון מבני אדם , יבשו הכל.

רד"ק:
הגפן הובישה - יבשה. וכן תרגם יונתן: "יבישו גופניא". או עניין 'בשת' , כמו שפירשנו "הוביש תירוש" (לעיל , י). כי הוביש ששון - יבש; כלומר: נפסק. כי התבואות והפירות הם ששון בני אדם. וכן תרגם יונתן: "ארי פסקת חדותא". או יהיה עניין 'בשת' , על דרך משל (ראה שם).

ר' יוסף כספי:
על חטה - זה רומז לאכרים; ואמרוֹ הגפן הובישה - רמז לכורמים.
ריכוז קישורים