תנ"ך - ויצו
פרעה
לכל־עמו
לאמר
כל־הבן
הילוד
היארה
תשליכהו
וכל־הבת
תחיון:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְצַ֣ו
פַּרְעֹ֔ה
לְכָל־עַמּ֖וֹ
לֵאמֹ֑ר
כָּל־הַבֵּ֣ן
הַיִּלּ֗וֹד
הַיְאֹ֙רָה֙
תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ
וְכָל־הַבַּ֖ת
תְּחַיּֽוּן:
פ
(שמות פרק א פסוק כב)
וַיְצַו
פַּרְעֹה
לְכָל־עַמּוֹ
לֵאמֹר
כָּל־הַבֵּן
הַיִּלּוֹד
הַיְאֹרָה
תַּשְׁלִיכֻהוּ
וְכָל־הַבַּת
תְּחַיּוּן:
פ
(שמות פרק א פסוק כב)
ויצו
פרעה
לכל־עמו
לאמר
כל־הבן
הילוד
היארה
תשליכהו
וכל־הבת
תחיון:
פ
(שמות פרק א פסוק כב)
ויצו
פרעה
לכל־עמו
לאמר
כל־הבן
הילוד
היארה
תשליכהו
וכל־הבת
תחיון:
פ
(שמות פרק א פסוק כב)
תרגום אונקלוס:
וּפַקֵיד
פַּרעֹה
לְכָל
עַמֵיהּ
לְמֵימַר
כָּל
בְּרָא
דְיִתיְלֵיד
לִיהוּדָאֵי
בְּנַהרָא
תִּרמוֹנֵיהּ
וְכָל
בְּרַתָּא
תְּקַיְמוּן
:
עין המסורה:
ויצו
פרעה
-
ב':
שמ'
א
,
כב;
ה
,
ו.
הילוד
-
ב':
*שמ'
א
,
כב;
ש"ב
יב
,
יד.
הבת
-
ד'
בפתח:
שמ'
א
,
כב;
יר'
לא
,
כא;
מט
,
ד;
איכה
ב
,
יג.
(מנין
זה
אינו
כולל
'הבת'
כשם
מדה).
מסורה קטנה:
ויצו
פרעה
-
ב';
הילוד
-
ב';
הבת
-
ד'
פת';
תחיון
-
ל'.
רש"י:
לכל
עמו
-
אף
עליהם
גזר
(ראה
סוטה
יב
,
א);
יום
שנולד
משה
אמרו
לו
איצטגניניו:
היום
נולד
,
אין
אנו
יודעין
אם
ממצרים
אם
מישראל
,
ורואין
אנו
שסופו
ללקות
במים.
לפיכך
גזר
אותו
היום
אף
על
המצריים
,
שנאמר
כל
הבן
הילד
(בנוסחנו:
הילוד)
,
ולא
נאמר
'הילד
לעברים';
והן
לא
היו
יודעין
,
שסופו
ללקות
על
מי
מריבה
(ראה
סנה'
קא
,
ב).
רשב"ם:
ויעש
להם
בתים
-
לשמרם
פן
ילכו
לעבריות
היולדות;
וגם
ויצו
פרעה
לכל
עמו.
לאמר
-
וכן
אמר
להם;
שכן
כל
'לאמר'
שבתורה
-
כפל
לשון
של
'ויצו'
,
או
של
'ויקרא'
,
או
של
'וידבר'
,
או
של
'ויאמר'
,
כמו
שפירשתי
ב'אלה
תולדות
נח'
(לא
נמצא
בידינו).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויצו.
כל
יושב
על
כסא
מלכות
מצרים
יקרא
בלשון
מצרים
פרעה;
והנה
הכתוב
לא
הגיד
שמו
,
כי
"פרעה
נכה"
(מ"ב
כג
,
כט)
-
ככה
שמו
בלשון
עמו;
"פרעה
הפרע"
(בנוסחנו:
חפרע;
יר'
מד
,
ל).
הילוד
-
שם
התאר;
כמו
"שכוֹר"
(ש"א
כה
,
לו);
"גבור"
(בר'
י
,
ח).
ר' יוסף בכור שור:
וכיון
שראה
שאינו
יכול
בצינעה
-
פירסם
הכל
,
וצוה
לכל
עמו
ועשאם
כולם
ממונים
על
כן
,
שלא
יוכלו
ישראל
להשתמר
מהם.
וראיתי
בדברי
החכם
צח
,
כי
ראו
איצטגניני
פרעה
כי
עַם
מצרים
עתידים
לטבוע
,
כמו
שעשו
בים
,
וסברו
להפוך
על
ישראל
[הגה"ה].
רלב"ג - ביאור הפרשה:
כל
הבן
הילוד
היאורה
תשליכוהו
-
הרצון
בזה
,
שצוה
לעמו
שכל
בן
שיולד
לישראל
ישליכוהו
היאורה;
ולא
הקפיד
על
הבנות
,
כי
תהיינה
להם
לנשים
ויהיו
לעם
אחד.
והנה
היה
ענין
פרעה
בְּעַנּותו
ישראל
הולך
בהדרגה;
כי
בראשונה
שׂם
עליהם
מסים
הוא
לבדו
,
ואחר
כן
התיר
גם
לשריו
שיעבידום
,
וכאשר
ראה
שכל
זה
לא
הועיל
לו
,
צוה
למילדות
העבריות
להמית
הזכרים
בהסתר
ובהעלם
,
וכאשר
ראה
כי
לא
הועיל
לו
,
צוה
להמית
הזכרים
בפרהסיא.
ונכון
הוא
מה
שאמרו
רבותינו
ז"ל
(סוטה
יב
,
א)
,
שכבר
ראו
אצטגניני
פרעה
שכבר
היה
עתיד
להִוָּלֵיד
בן
מישראל
שינצח
פרעה
ועמו
,
ולזה
צוה
פרעה
זאת
הצוָאה.
ולפי
זאת
ההנחה
,
הנה
לא
היתה
זאת
הגזֵירה
כי
אם
סביב
הזמן
שנולד
בו
משה
,
כאלו
תאמר:
בשנה
ההיא
או
בחדש
ההוא
או
ביום
ההוא;
וזה
,
שאם
היתה
זאת
הגזֵירה
מעת
הִוָּלד
משה
עד
צאת
בני
ישראל
ממצרים
,
לא
היו
נשארים
בישראל
כי
אם
מתי
מעט
,
והיה
לכל
אחד
מהם
יותר
משמונים
שנה
,
כי
משה
היה
בן
שמונים
שנה
בעמדו
לפני
פרעה.
והנה
דברי
זה
הספור
מבוארים
מאד
עם
מה
שקדם
מהדברים.
(התועלות
לשמ'
א
,
א
-
כב
,
בקובץ
תועלות
לרלב"ג).