תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה נטה ידך על־השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ: (שמות פרק י פסוק כא)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ: (שמות פרק י פסוק כא)

ויאמר ה' אל־משה נטה ידך על־השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך: (שמות פרק י פסוק כא)

ויאמר יהוה אל־משה נטה ידך על־השמים ויהי חשך על־ארץ מצרים וימש חשך: (שמות פרק י פסוק כא)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֲרֵים יְדָך עַל צֵית שְׁמַיָא וִיהֵי חֲשׁוֹכָא עַל אַרעָא דְמִצרָיִם בָּתַר דְּיִעדֵּי קְבַל לֵיליָא :

עין המסורה:

אל - י"ט פסוקים 'אל על על': ראה לעיל , יב. ויאמר יי' - י"ב בטעמא (אזלא גריש) בסיפרא: ראה שמ' ד , יא. ויהי - ל"ב (ו"ו בחיריק): ראה שמ' ט , כב.

מסורה קטנה:

ויאמר יי' - י"ב בטע' בסיפ'; ויהי - ל"ב; וימש - ל'.

רש"י:

וימש חשך - ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה; חשך של לילה יאמש ויחשיך עוד. וימש - כמו 'ויאמש'. יש לנו תיבות הרבה חסרות אל"ף , אלא לפי שאין הברת האל"ף נִכֶּרֶת כל כך , אין הכתוב מקפיד על חסרונה; כגון "לא יהל שם ערבי" (יש' יג , כ) - כמו 'לא יאהל' - לא יטה אהלו; וכן "ותזרני חיל" (ש"ב כב , מ) - כמו 'ותאזרני'. ואונקלוס תרגמו לשון 'הסרה' , כמו "לא ימוש" (יש' נד , י): "בתר דיעדי קבל ליליא" - כשיגיע סמוך לאור היום; אבל אין הדיבור מיושב על הוי"ו של וימש , לפי שהוא כתוב אחר ויהי חשך. ומדרש אגדה (תנח' וארא יד) פותרו לשון "ממשש בצהרים" (דב' כח , כט) - שהיה כפול ומכופל ועב , עד שהיה בו ממש.

רשב"ם:

וימש חשך - 'ויאמש חשך'; כמו "ולא יהל שם ערבי" (יש' יג , כ) - כמו 'לא יאהל'. כלומר: החשך של לילה יאמש ויאפיל זמן מרובה , שלא האירה הלילה עד שלשת ימים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ויהי חשך - ולא הודיע משה את פרעה; ומשה כועס , בעבור שגורשו בתחלה (ראה לעיל , יא) , ואחר שקראוֹ ובקש ממנו להסיר הארבה , לא שלח את בני ישראל. וימש חשך - פירושו כמו "ידיהם ולא ימישון" (תה' קטו , ז); והטעם , שיהיה אד עב שיוכל אדם להמיש אותו. ומלת וימש - על מצרים; כי ימצא לשון יחיד , כמו "ויאמר מצרים אנוסה" (שמ' יד , כה). ויש אומרים , שהוא חסר כפל - כמו "ויסב אלהים את העם" (שמ' יג , יח) - מגזרת "כאשר ימשש העור" (דב' כח , כט). גם יתכן להיותו כמו "לא ימיש עמוד הענן" (שמ' יג , כב) , ויהי פירושו: 'ויהי חשך על ארץ מצרים , ויסור אפל וחשך הלילה ממקום ישראל'; כטעם "ויאר את הלילה" (שמ' יד , כ).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. מדרך הסברא , כי המטה היה בידו , אע"פ שאיננו כתוב. אמר יפת , כי וימש חשך - כמו "לא ימיש" (שמ' יג , כב); והטעם , כי ימוש החשך שהיה להם ידוע , ויבא אחר , עב ממנו. ויש אומרים (ראה רש"י) , כי הוא חסר אל"ף. ומלת 'אמש' בלשון הקדש - לילה שעבר , כמו "אמש" (בר' לא , כט); בלשון ערבי 'אמס' , כי הסי"ן יתחלף בשי"ן ברוב המלות , כמו 'שמש' - 'שמס'. והנה אין טעם לפירוש. ולפי דעתי , כי וימש - מגזרת "ימשש" (דב' כח , כט). ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל , כי כמוהו מזה העניין: "ידיהם ולא ימישון" (תה' קטו , ז). הפּוֹעֵל הוא מצרים הנזכר; כמו "ויאמר מצרים אנוסה" (שמ' יד , כה). והנה הטעם , שימישו בידם החשך , שכל כך יהיה עב , כי האש לא ידלק ולא הנר; והעד: "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו" (להלן , כג).

ר' יוסף בכור שור:

ויהי חושך - בזו לא היתה התראה , כי שלישית היא (ראה פירושו לשמ' ח , יב). וימש - לשון 'אמש' ו'לילה' , כמו שפירש רבנו שלמה; כלומר: ויעריב ויחשיך החושך.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וימש חשך - פירשו בבראשית רבה (? וראה שמ"ר יד , א) , שנתחדש עובי נפלא באויר , עד שהיה האדם יכול למשש אותו; ונכון הוא. והנה לזאת הסבה לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש ממקומו; אבל היו מוכרחים שיסתמו נקבי האף והפה , בדרך שלא יכנס זה האויר העב הקיטורי , שחדשוֹ אז השם יתעלה על דרך פלא , תוך גופם וימיתם; והנה הצער שהגיע להם בזאת המכה היה נפלא מאד. ולכל בני ישראל היה אור במושבותם - רוצה לומר , שבמקומות שהיו יושבים היה אור , ולא היה נכנס בו זה האיד העב הקיטורי; וזה תכלית הפלא , כי המצרי שהיה שכן לישראל , היה החשך בביתו , ובבית ישראל היה האור.