תנ"ך - ומת כל־בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על־כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה: (שמות פרק יא פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וּמֵת כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: (שמות פרק יא פסוק ה)

טקסט בלבד:

ומת כל־בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על־כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה: (שמות פרק יא פסוק ה)

תיקון קוראים:

ומת כל־בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על־כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה: (שמות פרק יא פסוק ה)

תרגום אונקלוס:
וִימוּת כָּל בֻּכרָא בְּאַרעָא דְמִצרַיִם מִבֻּכרָא דְפַרעֹה דַּעֲתִיד לְמִתַּב עַל כֻּרסֵי מַלכוּתֵיהּ עַד בֻּכרָא דְאַמתָּא דִּבבֵית רִחיָא וְכֹל בֻּכרָא דִבעִירָא :

עין המסורה:
מבכור - ב' מלא: שמ' יא , ה; במ' ג , מו. וכל בכור - ד': שמ' יא , ה; יב , כט; יג , יג , טו.

מסורה קטנה:
וכל בכור - ד'.

רש"י:
"עד בכור השבי" (שמ' יב , כט) - למה לקו השבויים? כדי שלא יאמרו: יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים (ראה מכיל' בא פסחא יג). מבכור פרעה... עד בכור השפחה - כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל. ולמה לקו השפחות? שאף הם היו משתעבדין בהם ושמחים בצרתם (ראה מכיל' שם). וכל בכור בהמה - לפי שהיו עובדין לה. שכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה , נפרע מאלהיה.

רשב"ם:
אשר אחר הרחיים - ולהלן הוא אומר "עד בכור השבי אשר בבית הבור" (שם) !? שני הפסוקים אחד הם , כי "בכור השבי" הוא אחר הרחיים , שהיו מטחינים אותם , כמה שנאמר "ויהי טוחן בבית האסורים" (שו' טז , כא).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אשר אחר הרחים - שהוא טוחן. ויש אומרים , שהוא כמו 'תחת רחים' , שישימו על פי הבור.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ומת. היושב על כסאו - הראוי לשבת על כסאו אחריו. והוא הזכיר הנכבד מכל מצרים , שהוא בן אדוניהם שהכל עבדים לו , והנבזה מהכל , בכור השפחה , שהוא עבד. וטעם אשר אחר הריחים - שהוא טוחן; כמו "ויהי טוחן בבית האסורים" (שו' טז , כא). וכבר אמרתי לך (ראה בר' ה , כט) , כי הנביאים אינם שומרים המלות , רק הטעמים; כי מלת "הגמאיני" (בנוסחנו: הגמיאיני; בר' כד , יז) ו"השקיני" (שם , מה) , ו"זכור" (שמ' כ , ח) ו"שמור" (דב' ה , יב) , ו"שוא" (שם , יז) ו"שקר" (שמ' כ , יג) , "לא תחמוד" (שם , יד) ו"לא תתאוה" (דב' ה , יח) - שוים בטעם; ועוד אדבר על זה בתפלת משה (שמ' לב , ט). והנה בכור השפחה - כמו "בכור השבי" (שמ' יב , כט) , כי השבויה - שפחה היא. ו"אשר בבית הבור" (שם) - בלילה , כמנהג האסורים , כאשר הזכיר יוסף: "כי שמו אותי בבור" (בר' מ , טו). ובמקומו אפרשנו (שמ' יב , כט).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
היושב על כסאו - הראוי להיות יושב על כסאו , כי בנו הבכור היה ראוי שימלוך תחתיו אחריו. עד בכור השפחה אשר אחר הרחים - הוא "בכור השבי אשר בבית הבור" (שמ' יב , כט); והנה השפחה היא שבויה , והיא אחר הרחים לטחון שם , והיא עומדת שם בבית הבור , כדי שלא תברח. והנה הרצון בזה , כי ימותו אז כל הבכורות , מהבכור היותר נכבד עד הבכור היותר פחוּת.
ריכוז קישורים