תנ"ך - ומת
כל־בכור
בארץ
מצרים
מבכור
פרעה
הישב
על־כסאו
עד
בכור
השפחה
אשר
אחר
הרחים
וכל
בכור
בהמה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּמֵ֣ת
כָּל־בְּכוֹר֘
בְּאֶ֣רֶץ
מִצְרַיִם֒
מִבְּכ֤וֹר
פַּרְעֹה֙
הַיֹּשֵׁ֣ב
עַל־כִּסְא֔וֹ
עַ֚ד
בְּכ֣וֹר
הַשִּׁפְחָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
אַחַ֣ר
הָרֵחָ֑יִם
וְכֹ֖ל
בְּכ֥וֹר
בְּהֵמָֽה:
(שמות פרק יא פסוק ה)
וּמֵת
כָּל־בְּכוֹר
בְּאֶרֶץ
מִצְרַיִם
מִבְּכוֹר
פַּרְעֹה
הַיֹּשֵׁב
עַל־כִּסְאוֹ
עַד
בְּכוֹר
הַשִּׁפְחָה
אֲשֶׁר
אַחַר
הָרֵחָיִם
וְכֹל
בְּכוֹר
בְּהֵמָה:
(שמות פרק יא פסוק ה)
ומת
כל־בכור
בארץ
מצרים
מבכור
פרעה
הישב
על־כסאו
עד
בכור
השפחה
אשר
אחר
הרחים
וכל
בכור
בהמה:
(שמות פרק יא פסוק ה)
ומת
כל־בכור
בארץ
מצרים
מבכור
פרעה
הישב
על־כסאו
עד
בכור
השפחה
אשר
אחר
הרחים
וכל
בכור
בהמה:
(שמות פרק יא פסוק ה)
תרגום אונקלוס:
וִימוּת
כָּל
בֻּכרָא
בְּאַרעָא
דְמִצרַיִם
מִבֻּכרָא
דְפַרעֹה
דַּעֲתִיד
לְמִתַּב
עַל
כֻּרסֵי
מַלכוּתֵיהּ
עַד
בֻּכרָא
דְאַמתָּא
דִּבבֵית
רִחיָא
וְכֹל
בֻּכרָא
דִבעִירָא
:
עין המסורה:
מבכור
-
ב'
מלא:
שמ'
יא
,
ה;
במ'
ג
,
מו.
וכל
בכור
-
ד':
שמ'
יא
,
ה;
יב
,
כט;
יג
,
יג
,
טו.
רש"י:
"עד
בכור
השבי"
(שמ'
יב
,
כט)
-
למה
לקו
השבויים?
כדי
שלא
יאמרו:
יראתם
תבעה
עלבונם
והביאה
פורענות
על
מצרים
(ראה
מכיל'
בא
פסחא
יג).
מבכור
פרעה...
עד
בכור
השפחה
-
כל
הפחותים
מבכור
פרעה
וחשובים
מבכור
השפחה
היו
בכלל.
ולמה
לקו
השפחות?
שאף
הם
היו
משתעבדין
בהם
ושמחים
בצרתם
(ראה
מכיל'
שם).
וכל
בכור
בהמה
-
לפי
שהיו
עובדין
לה.
שכשהקדוש
ברוך
הוא
נפרע
מן
האומה
,
נפרע
מאלהיה.
רשב"ם:
אשר
אחר
הרחיים
-
ולהלן
הוא
אומר
"עד
בכור
השבי
אשר
בבית
הבור"
(שם)
!?
שני
הפסוקים
אחד
הם
,
כי
"בכור
השבי"
הוא
אחר
הרחיים
,
שהיו
מטחינים
אותם
,
כמה
שנאמר
"ויהי
טוחן
בבית
האסורים"
(שו'
טז
,
כא).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ומת.
היושב
על
כסאו
-
הראוי
לשבת
על
כסאו
אחריו.
והוא
הזכיר
הנכבד
מכל
מצרים
,
שהוא
בן
אדוניהם
שהכל
עבדים
לו
,
והנבזה
מהכל
,
בכור
השפחה
,
שהוא
עבד.
וטעם
אשר
אחר
הריחים
-
שהוא
טוחן;
כמו
"ויהי
טוחן
בבית
האסורים"
(שו'
טז
,
כא).
וכבר
אמרתי
לך
(ראה
בר'
ה
,
כט)
,
כי
הנביאים
אינם
שומרים
המלות
,
רק
הטעמים;
כי
מלת
"הגמאיני"
(בנוסחנו:
הגמיאיני;
בר'
כד
,
יז)
ו"השקיני"
(שם
,
מה)
,
ו"זכור"
(שמ'
כ
,
ח)
ו"שמור"
(דב'
ה
,
יב)
,
ו"שוא"
(שם
,
יז)
ו"שקר"
(שמ'
כ
,
יג)
,
"לא
תחמוד"
(שם
,
יד)
ו"לא
תתאוה"
(דב'
ה
,
יח)
-
שוים
בטעם;
ועוד
אדבר
על
זה
בתפלת
משה
(שמ'
לב
,
ט).
והנה
בכור
השפחה
-
כמו
"בכור
השבי"
(שמ'
יב
,
כט)
,
כי
השבויה
-
שפחה
היא.
ו"אשר
בבית
הבור"
(שם)
-
בלילה
,
כמנהג
האסורים
,
כאשר
הזכיר
יוסף:
"כי
שמו
אותי
בבור"
(בר'
מ
,
טו).
ובמקומו
אפרשנו
(שמ'
יב
,
כט).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
היושב
על
כסאו
-
הראוי
להיות
יושב
על
כסאו
,
כי
בנו
הבכור
היה
ראוי
שימלוך
תחתיו
אחריו.
עד
בכור
השפחה
אשר
אחר
הרחים
-
הוא
"בכור
השבי
אשר
בבית
הבור"
(שמ'
יב
,
כט);
והנה
השפחה
היא
שבויה
,
והיא
אחר
הרחים
לטחון
שם
,
והיא
עומדת
שם
בבית
הבור
,
כדי
שלא
תברח.
והנה
הרצון
בזה
,
כי
ימותו
אז
כל
הבכורות
,
מהבכור
היותר
נכבד
עד
הבכור
היותר
פחוּת.