תנ"ך - וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְכָכָה֘ תֹּאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהוָֽה: (שמות פרק יב פסוק יא)

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה: (שמות פרק יב פסוק יא)

וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה': (שמות פרק יב פסוק יא)

וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה: (שמות פרק יב פסוק יא)

תרגום אונקלוס:

וּכדֵין תֵּיכְלוּן יָתֵיהּ חַרצֵיכוֹן יְהוֹן אֲסִירִין מְסָנֵיכוֹן בְּרַגלֵיכוֹן וְחֻטרֵיכוֹן בְּיֶדכוֹן וְתֵיכְלוּן יָתֵיהּ בִּבהִילוּ פִּסחָא הוּא קֳדָם יְיָ :

עין המסורה:

וככה - ב': שמ' יב , יא; נחמ' ה , יג. חגרים - ג' (ב' חסר): שמ' יב , יא; שו' יח , טז; דנ' י , ה. בחפזון - ג' ומלא: שמ' יב , יא; דב' טז , ג; יש' נב , יב.

מסורה קטנה:

וככה - ב' יהיה נעור; חגרים - ג'; ומקלכם - ל'; בחפזון - ג' ומל'.

רש"י:

מתניכם חגורים - מזומנים לדרך. בחפזון - לשון בהלת מהירות , כמו "ויהי דוד נחפז ללכת" (ש"א כג , כו); "אשר השליכו ארם בחפזם" (מ"ב ז , טו). פסח הוא ליי' - הקרבן קרוי פסח על שם הפסיחה [שהקדוש ברוך הוא מדלג בתי בני ישראל שבין בתי מצרים , וקופץ ממצרי למצרי , וישראל אמצעי נמלט]; ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים (ראה מכיל' בא פסחא ז) [דרך דלוג וקפיצה , זכר לשמו שקרוי 'פסח'. וגם 'פשקא' (בלעז) - לשון פסיעה].

רשב"ם:

פסח הוא ליי' - שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל , להכות בכורות שבבתי הגוים.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

מתניכם חגורים - בעבור היותם נכונים לצאת. פסח הוא - יש שמות במִצְות , כאשר יקרא הבא על האָשָם 'אָשָם' (ראה וי' ה , יח - יט); וזה המועד נקרא פסח , בעבור שפסח השם על בתי ישראל (ע"פ להלן , כז). ופירוש 'פסח' על דעת רבים (ראה השרשים: 'פסח') - כמו 'חמל'; וכן "פסוח והמליט" (יש' לא , ה). ובעבור היות המשחית נוגף בית מצרי ולא יגוף בית ישראלי , נקרא פסח; והוא מגזרת "אתם פוסחים" (מ"א יח , כא); "והוא פסח" (ש"ב ט , יג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

וככה - פסח מצרים לבדו. והמינין אשר בארגון עושים ככה היום זיכר ליציאת מצרים; ואלה , תועי רוח כלם , ילכו יום חמשה עשר מארצם , זכר ליציאת מצרים. ומקלכם - לנהוג את החמורים; כמו "ויך את האתון במקל" (במ' כב , כז). וטעם בחפזון - שלא יתעכבו , וימהרו לאכלו לפני בא רגע המשחית , שיפסח השם על הפתח; על כן צוה להיותו צלי אש , להתבשל מהרה. וכן אמרו אבות הקדושים (זבחים נו , ב): איננו נאכל אלא עד חצות.

ר' יוסף בכור שור:

וככה תאכלו - כבני אדם שנחפזים ללכת לדרכם. פסח הוא - לשון דילוג ומהירות.

רלב"ג - ביאור המילות:

מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון - כבר יראה מזה , כי ממנהגם היה להתיר חגורם כאשר ירצו לאכול , וכן המנהג היום בקצת המקומות; וכזה אמרו בראשון מ'שבת' (ט , ב) בהתחלת הסעודה , שהיא משיתיר חגורו . וכן היה מנהגם להסיר נעליהם מרגליהם ולרחוץ אותם קודם האכילה , ולזה אמר אברהם "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" (בר' יח , ד). והמקל הוא דבר ישאהו האדם בצאתו לדרך. והנה צוה אותם שיאכלו הפסח בדמות נוסעים: לא יתירו חגורם ולא יסירו נעליהם מרגליהם , ויהיה מקלם בידם , ויאכלו אותו בחפזון ובמהירות , כמנהג האנשים הרוצים ללכת בדרך; להעיר אותם , כי בפעם הזאת ישלחם פרעה בלי ספק , ואעפ"י שכבר הקשה לבו בכל המכות הקודמות. ובזה האופן תהיה נוספת אמונתם בשם יתעלה , בראותם שכבר יתקיים מה שייעד להם; כי הכונה כולה היתה להוציאם מאמונותיהם הנפסדות ולהכניסם באמונה האמתית , כי בזה האופן תשלם להם ההצלחה האנושית ויהיו ראויים לירושת הארץ , כמו שקדם (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' ו , ב - ז , ז , תועלת ג). והנה זה הצווי היה בפסח מצרים לבדו , וזה מבואר בנפשו.