תנ"ך - ואמרתם
זבח־פסח
הוא
לה'
אשר
פסח
על־בתי
בני־ישראל
במצרים
בנגפו
את־מצרים
ואת־בתינו
הציל
ויקד
העם
וישתחוו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַאֲמַרְתֶּ֡ם
זֶבַח־פֶּ֨סַח
ה֜וּא
לַיהוָ֗ה
אֲשֶׁ֣ר
פָּ֠סַח
עַל־בָּתֵּ֤י
בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙
בְּמִצְרַ֔יִם
בְּנָגְפּ֥וֹ
אֶת־מִצְרַ֖יִם
וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ
הִצִּ֑יל
וַיִּקֹּ֥ד
הָעָ֖ם
וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
(שמות פרק יב פסוק כז)
וַאֲמַרְתֶּם
זֶבַח־פֶּסַח
הוּא
לַיהוָה
אֲשֶׁר
פָּסַח
עַל־בָּתֵּי
בְנֵי־יִשְׂרָאֵל
בְּמִצְרַיִם
בְּנָגְפּוֹ
אֶת־מִצְרַיִם
וְאֶת־בָּתֵּינוּ
הִצִּיל
וַיִּקֹּד
הָעָם
וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
(שמות פרק יב פסוק כז)
ואמרתם
זבח־פסח
הוא
לה'
אשר
פסח
על־בתי
בני־ישראל
במצרים
בנגפו
את־מצרים
ואת־בתינו
הציל
ויקד
העם
וישתחוו:
(שמות פרק יב פסוק כז)
ואמרתם
זבח־פסח
הוא
ליהוה
אשר
פסח
על־בתי
בני־ישראל
במצרים
בנגפו
את־מצרים
ואת־בתינו
הציל
ויקד
העם
וישתחוו:
(שמות פרק יב פסוק כז)
תרגום אונקלוס:
וְתֵימְרוּן
דֵּיבַח
חֲיָס
הוּא
קֳדָם
יְיָ
דְּחָס
עַל
בָּתֵּי
בְנֵי
יִשׂרָאֵל
בְּמִצרַיִם
כַּד
מְחָא
יָת
מִצרָאֵי
וְיָת
בָּתַּנָא
שֵׁיזֵיב
וּכרַע
עַמָא
וּסגִידוּ
:
רש"י:
ויקד
העם
-
על
בשורת
הגאולה
וביאת
הארץ
ובשורת
הבנים
שיהיו
להם.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ואמרתם.
מצאנו
"פסוח
והמליט"
(יש'
לא
,
ה)
,
וטעמו
כמו
'חמלה'.
ובעבור
שהשם
חמל
על
בכוריהם
,
בעבור
דם
השה
,
נקרא
השה
פסח
,
כמו
"ושחטו
הפסח"
(לעיל
,
כא).
והגאון
אמר
,
שהוא
מגזרת
"פִּסֵּחַ"
(ש"ב
יט
,
כז);
כי
הפִּסח
ישען
על
רגלו
התמימה
,
והמשחית
כן
עשה
,
שהשחית
בכורי
בית
,
ופסח
על
בית
שכנו
העברי
ולא
השחית;
וכמוהו
"עד
מתי
אתם
פוסחים"
(מ"א
יח
,
כא).
ר' יוסף בכור שור:
ויקוד
העם
וישתחוו
-
וקבלו
המצוה
בשמחה
ובטוב
לב
(ע"פ
דב'
כח
,
מז)
,
כמו
"וילכו
ויעשו"
(להלן
,
כח).
רלב"ג - ביאור המילות:
ושמרתם
את
הדבר
הזה
לחק
לך
ולבניך
עד
עולם
-
רוצה
לומר:
שחיטת
הפסח
,
כי
היא
היתה
לדורות.
והיא
אמנם
תעשה
בארץ
ישראל
לבד
,
כמו
שבאר
ואמר:
והיה
כי
תבאו
אל
הארץ
אשר
יתן
יי'
לכם
כאשר
דבר
ושמרתם
את
העבודה
הזאת.
וכבר
יורה
שזה
המאמר
שב
לשחיטת
הפסח
,
שכבר
באר
אחר
זה
,
שזאת
העבודה
אשר
תהיה
לדורות
,
היא
זבח
פסח
ליי';
וזה
לראיה
,
שההזאה
על
המשקוף
ועל
המזוזות
לא
היתה
אלא
בפסח
מצרים.
והנה
השכל
יחייב
זה;
וזה
,
כי
המצוה
הזאת
לא
תהיה
נוהגת
אלא
בפני
הבית
,
כמו
שהתבאר
בזה
המקום
(פס'
כה)
ובפרשת
'ראה
אנכי'
(דב'
טז
,
ב).
ושם
היו
ההזאות
בכללם
במזבח
(ראה
וי'
א
,
ה
ועוד)
או
בקדשי
הקדשים
ולפני
הכפרת
או
נכח
קדשי
הקדשים
(ראה
וי'
טז
,
יד
-
טו)
,
ולא
היתה
ההזאה
במקום
אחר
,
כמו
שיתבאר
בענין
הקרבנות;
אבל
חוייב
בפסח
מצרים
שתהיה
ההזאה
בו
בזה
האופן
,
כי
לא
היה
להם
אז
בית
מיוחד
לשם
יתעלה.
ויקוד
העם
וישתחוו
-
רוצה
לומר:
לשם
יתעלה
,
לתת
לו
תודה
על
הטובה
אשר
אמר
להטיב
להם.