תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ: (שמות פרק יב פסוק מג)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל־בֶּן־נֵכָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ: (שמות פרק יב פסוק מג)

ויאמר ה' אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו: (שמות פרק יב פסוק מג)

ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו: (שמות פרק יב פסוק מג)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה וּלאַהֲרֹן דָּא גְּזֵירַת פִּסחָא כָּל בַּר יִשׂרָאֵל דְּיִשׁתַּמַד לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ :

עין המסורה:

משה ואהרן - כ"ח (בתורה): ראה שמ' ד , כט.

מסורה קטנה:

אל - משה ואהרן - ל'.

רש"י:

ויאמר יי' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח - בארבעה עשר בניסן נאמרה להם פרשה זאת. כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים; ואחד הגוי ואחד ישראל משומד במשמע (ראה מכיל' בא פסחא טו).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

כל בן נכר - שהולידוֹ נכר מתורת ישראל ומישראל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר יי' - בעבור שהזכיר "ליל שמורים" (לעיל , מב) שהוא ליל חמשה עשר , שבו יאָכל הפסח , השלים לפרש חוקות פסח דורות. והנה לא הזכיר דבר המשקוף והמזוזות , ולא הזכיר על מצות ומרורים , כי כבר הזכירו בפסח מצרים (ראה לעיל , ז - ח). והנה הטעם: תאכלו הפסח לדורות כפסח מצרים , והוסיף מצות אחרות. אבל מצות המשקוף אינה מעניין אכילת הפסח; הלא תראה תחלת הפרשה. כל בן נכר לא יאכל בו. ובן נכר - שאינו מזרע ישראל; או אם היה מישראל והוא עובד אל נכר. ואמר: לא יאכל בו , והטעם: כמו 'ממנו' , כי נכון הוא בלשון הקודש , גם בלשון ערבית , לומר ככה; וכמוהו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב).

ר' יוסף בכור שור:

כל בן נכר - כל מי שנכרי אצל הפסח: גוי ומשומד (ראה פסחים צו , א) , שאינם מודים במצוות הפסח; ואף מי שלא נמנה עליו , גם הוא נכרי אצלו ואינו אוכל הימנו.

רמב"ן:

ויאמר יי' אל משה זאת חקת הפסח - בארבעה עשר בניסן נאמרה פרשה זו; לשון רבנו שלמה. וכן הדבר , שהרי כתוב בסופה "ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יי'" (להלן , נ) , ללמד עליהם שנמולו הם ועבדיהם; ואם כן היה בדין להקדים הפרשה הזאת קודם "ויהי בחצי הלילה" (לעיל , כט)! אבל הטעם , כי פרשת 'החדש הזה לכם' (לעיל , ב - כ) נאמרה בראש חדש , ובו ביום מיד עשה משה שליחותו: "ויקרא לכל זקני ישראל ויאמר אליהם" (לעיל , כא) - צוה אותם בחקת הפסח והבטיחם שיגאלו בליל חמשה עשר , והם האמינו: "ויקד העם וישתחוו" (לעיל , כז). וסמך הכתוב לזה "ויהי בחצי הלילה" (לעיל , כט) , לומר שקיים להם הבטחתם , וכשהשלים זה , חזר לענין ראשון להשלים חקת הפסח. והוסיפה זאת הפרשה מצות רבות , ואיסור בן נכר וערל (להלן , מד) , והוצאה מן הבית ושבירת עצם (להלן , מו) , ופסח הגר (להלן , מח) - והן מצות מיד ולדורות; והשלים בה כי עשו בני ישראל כל זה , ועשו "כאשר צוה יי'" (להלן , נ). ואמר בכאן "כל בני ישראל" (שם) , לבאר שלא היה בהם אחד עובר את פי יי' בכל אשר צוה בדיני הפסח בכל הפרשיות הנזכרות. רבי אברהם אמר , כי זאת הפרשה בפסח דורות נאמרה אחרי פסח מצרים , ואמר: "ויעשו כל בני ישראל" - על פסח מִדְבָּר שעשו בשנה השנית , ונכתב בכאן עם הצוָאה , כדרך "ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת" (שמ' טז , לד). וזה שבוש , כי לא נצטוו בכל הפרשיות האלו אלא בפסח מצרים ובפסחי הארץ , כמו שנאמר למעלה "והיה כי תבאו אל הארץ" וגו' (לעיל , כה) , אבל פסח מִדְבָּר - מצוה שנצטוו בה באותו הפרק. כל בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים; ואחד גוי ואחד ישראל משמע; לשון רבנו שלמה ממכילתא (בא פסחא טו). והכתוב לא הוצרך אלא לישראל , וכן תרגם אנקלוס כל בן: "כל בר ישראל דאשתמד" - שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים; והוא 'משומד' שהזכירו חכמים בכל מקום , ופירושו: מנוכר. ושיעורו 'משומדע' , מלשון "ואשתמודע יוסף לאחוהי ואנון לא אישתמודעוהי" (ת"א לבר' מב , ח); וחסרו העי"ן , כמו שהבליעוה במלות רבות , ואמרו: 'מדם' במקום 'מדעם'; (כתובות י , ב): 'דור קטי' - 'דור קטוע' (סנה' ה , ב); בקי - 'בקיע'.

רלב"ג - ביאור המילות:

ויאמר יי' אל משה ואל אהרן - רוצה לומר , שכבר אמר זה למשה , שיאמר אותו לאהרן , והוא יהיה לו לפה באלו המצות. כל בן נכר לא יאכל בו - ראוי שתדע , כי אין הרצון בבן נכר מי שהוא מעם אחר; וזה , שכבר התבאר בזה המקום שהגר מותר באכילת הפסח (להלן , מח - מט) , אע"פ שהוא מעם אחר , כיון שהוא מאמין בתורת ישראל. ובהיות הענין כן , הנה יהיה בן נכר מי שהוא מאמונה אחרת , ואע"פ שהיה ישראל; ולזה הוא מבואר , שישראל משומד הוא בכלל בן נכר (ראה יבמות ע , ב; מכיל' בא פסחא טו). והוא מבואר , שזאת המצוה לא צותה התורה אל הבן נכר , כי אינו מקיים מצות השם יתעלה , אבל צותה לנו שלא נאכילהו מבשר הפסח; כי מצות התורה כלם הם לאנשי התורה , וזה מבואר בנפשו. וכבר נתבאר בשרשים הכוללים , כי האכילה תהיה בכזית (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום השביעי); ולזה הוא מבואר , שמי שהאכיל כזית מבשר הפסח לישראל משומד עובר ב'לא תעשה'.