תנ"ך - והעברת כל־פטר־רחם לה' וכל־פטר׀ שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְהַעֲבַרְתָּ֥ כָל־פֶּֽטֶר־רֶ֖חֶם לַֽיהוָ֑ה וְכָל־פֶּ֣טֶר׀ שֶׁ֣גֶר בְּהֵמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ הַזְּכָרִ֖ים לַיהוָֽה: (שמות פרק יג פסוק יב)

וְהַעֲבַרְתָּ כָל־פֶּטֶר־רֶחֶם לַיהוָה וְכָל־פֶּטֶר׀ שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה: (שמות פרק יג פסוק יב)

והעברת כל־פטר־רחם לה' וכל־פטר׀ שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה': (שמות פרק יג פסוק יב)

והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר׀ שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה: (שמות פרק יג פסוק יב)

תרגום אונקלוס:

וְתַעבַּר כָּל פָּתַח וַלדָּא קֳדָם יְיָ וְכָל פָּתַח וְלַד בְּעִירָא דִּיהוֹן לָך דִּכרִין תַּקדֵּישׁ קֳדָם יְיָ :

רש"י:

והעברת - אין והעברת אלא לשון 'הפרשה' , וכן הוא אומר: "והעברתם את נחלתו לבתו" (במ' כז , ח; ראה מכיל' בא פסחא יח). שגר בהמה - נֵפֶל , ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו; ולימדך הכתוב , שהוא קדוש בבכורה לפטור את הבא אחריו. ואף מי שאינו נפל קרוי 'שגר' , כמו "שגר אלפיך" (דב' ז , יג) , אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל (ראה מכיל' שם) , שהרי כבר כתב: כל פטר רחם. ואם תאמר: אף בכור בהמה טמאה במשמע!? בא ופירש במקום אחר "בבקרך ובצאנך" (דב' טו , יט). לשון אחר יש לפרש (מכיל' בא פסחא יח): והעברת כל פטר רחם - בבכור אדם הכתוב מדבר.

רשב"ם:

והעברת - הסירהו מבהמותיך , ותנהו לכהן ויקריבנו. שגר - לשון שילוח מן הבטן.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וטעם פטר - פֶּתַח , והטעם: הוא תחלת שפתח הרחם ויצא; והוא מטעם "כי לא פָטַר" (דה"ב כג , ח). שֶגר - ומצאנו "שְגר אלפיך" (דב' ז , יג); כמו "חדר בחדר" (מ"א כ , ל) - "ובחֲדר משכבך" (שמ' ז , כח). וטעם שגר - כמו "עדר" (בר' לב , יז). והנה פירושו , שכל פטר רחם הוא לשם; ואם הפטר בעדר צאן ובקר - הוא לשם , ואם פטר רחם בבהמה טמאה , כמו "חמור - תפדה בשה" (להלן , יג); גם "בכור אדם תפדה" (שם). והנה אנחנו צריכין לדעת פדיון הבן כמה הוא; ולא נוכל לעולם לדעתו מהכתוב , כי אם מדברי הקבלה (ראה בכורות י , ב - יא , א).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

והעברת - תעבירנו לַשם , שלא יתערב עם אחר. והנה אלה שתי מצות צוו ביום חמשה עשר. שגר - על משקל 'ארץ' , שלא ישתנה בסמיכה. רק נמצאו מלות זרות , ואלה הם: "שְגַר אלפיך" (דב' ז , יג); "ובחֲדַר משכבך" (שמ' ז , כח); "הֲבֵל הבלים" (קה' א , ב); "מספח חֲמָתְךָ" (חב' ב , טו); "וסגור דְּלָתְךָ בעדך" (יש' כו , כ); ולא מצאתי יותר.

ר' יוסף בכור שור:

פטר - לשון 'פתיחה' , שפותח הרחם תחילה , וכן תירגם אונקלוס. (והעברת - ) כמו "והעברתם את נחלתו לבתו" (במ' כז , ח) , שיעביר את הנחלה מן הקרובים זכרים לבתו , כמו כן והעברת את הבכור מתורת שאר בנים , לתתו ליי'. שגר - לשון 'שילוח' , כמו (משנה ב"ב ב , ה): כמלא שגר היונה.

רמב"ן:

והעברת כל פטר רחם ליי' - לשון 'הַפְרָשָה' , שתעבירנו מן העדר להיות ליי'; וחזר ופירש מה היא העברה זו , שכל פטר שגר בהמה הזכרים , ו"פטר חמור" ו"בכור אדם" בבניו , יהיו ליי' (להלן , יג). ורבנו שלמה כתב: והעברת כל פטר רחם ליי' - בבכור אדם הכתוב מדבר.

רלב"ג - ביאור המילות:

והיה כי יביאך וגו' והעברת כל פטר רחם ליי' - מגיד לך הכתוב , שאין מצות בכור בהמה טהורה נוהגת אלא בארץ , לפי שיש לו קדושת הגוף (ראה תמורה כא , א - ב); ואמנם פדיון פטר חמור ועריפתו ופדיון בכור אדם , יתבאר שהוא נוהג גם כן בחוצה לארץ (ראה קידושין לז , א). ולזה זכר תחלה בכור הבהמה הטהורה , קודם שיזכור בכור אדם , להורות כי בכור הבהמה הטהורה הוא לבדו תלוי בארץ. וזה , שאם היה בכור אדם גם כן בלתי נוהג בחוצה לארץ , היה ראוי שיקדים בזאת המצוה בכור האדם , כמו שהקדימו במה שקדם , באמרו "באדם ובבהמה לי הוא" (לעיל , ב). וכבר יראה גם כן שבכור אדם נוהג בחוצה לארץ , לפי שכבר תמצא בפרשת 'במדבר סיני' שנמנו כל בכורות ישראל , והעודפים על מניין הלויים נתנו "חמשת חמשת שקלים" (ראה במ' ג , מ - נא). ואם אמר אומר , שהם היו לשם יתעלה , מפני שהצילם במצרים ביום הכותו כל בכור , ולזה יחוייב שיהיו נפדים הבכורות שיצאו ממצרים , ואעפ"י שלא יהיה בכור אדם נוהג בחוצה לארץ - אמרנו לו , כי כבר היו נמנין עמם הבכורות שנולדו אחר יציאת מצרים , כי זה המניין היה בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים , כמו שהתבאר בפרשת 'במדבר סיני' (במ' ג , מא); וזה לאות כי פדיון בכור אדם נוהג בחוצה לארץ. ואם אמר אומר , שכבר יתבאר גם כן שבכור בהמה טהורה נוהג בחוצה לארץ , לפי שכבר היתה בהמת הלויים תחת כל בכור בבהמת ישראל בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים , לפי מה שהתבאר בפרשת 'במדבר סיני' (במ' ג , מא) , וזה ראיה שבכור בהמה טהורה נוהג בחוצה לארץ - אמרנו לו , שאי אפשר שיונח הענין כן , כי כבר התבאר בכאן כי קצת ענין הבכורה תלוי בארץ , ולזה אמר: והיה כי יביאך וגו' והעברת כל פטר רחם ליי'; וזה ממה שהורה שבכור הבהמה הטהורה אינו נוהג אלא בארץ , כי הוא סמוך אל התנאי שזכר תחלה. ובכלל , הנה אם לא תהיה תלוייה בארץ לא בכורת האדם ולא בכורת הבהמה , לא יתאמת מה שנזכר בכאן מהִתָלות קצת ענין הבכורה בארץ. ובכלל , הנה כשהיה מחוייב שיהיה קצת הבכורה תלוי בארץ , הוא מבואר שהוא ראוי שיהיה תלוי בארץ ענין בכורת הבהמה שיש לה קדושת הגוף. ועוד , כי הבהמות אשר ללויים לא נמנו ולא בכור הבהמה אשר לישראל , כמו הענין בבכור האדם; ולזה יראה , שלא הקפידה התורה בבהמה כהקפדתה בבכור האדם. ועוד , כי בהמת הלויים לא היתה קדושה באופן קדושת הבכור , שנוכל לומר שתחול קדושת בכורות הבהמות על בהמות הלויים; שאם היה הענין כן , תהיינה בהמות הלויים כלם לאהרן ולבניו , כי הבכורות הם לו , כמו שנזכר בפרשת 'קרח' (במ' יח , טו). ואולם היות בהמות הלויים תחת בכורות הבהמות אשר לישראל היה , לפי שכבר היה ראוי שיהיו בכורות בהמתם לשם יתעלה מפני הצילו בכוריהם מבין בכורי מצרים; ולפי שהלויים היו לשם יתעלה , היה רצון השם יתעלה שתהיה בהמת הלויים פדיון לבכורות בהמת ישראל , כי לא היתה בהם קדושה , לפי שאין בכור הבהמה נוהג בחוצה לארץ. ובכלל , הנה מפני שקצת המצות הנזכרות בזאת הפרשה נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ - כמו הענין בתפילין של ראש ותפילין של יד , כי הם נזכרו בפרשיות 'שמע' , 'והיה אם שמוע' בלא תנאי ביאת הארץ (ראה דב' ו , ד - ט; יא , יג - כא) - הוא מבואר , שאין בכאן מצוה נתלית בביאת הארץ זולת הראשונה , והיא בכור הבהמה הטהורה , אשר היא סמוכה לזה התנאי. וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליי' - למדנו מזה , שבכור בהמה טהורה אינו נוהג אלא בזכרים; ולזה הוא מבואר , שאם היה הנולד ראשון נקבה , אינו קדוש , ולא הבא אחריו , לפי שאינו בכור ולא פטר רחם (ראה בכורות יט , א; מכיל' בא פסחא טז).