רמב"ן:
ולטוטפות
בין
עיניך
-
אין
למלה
הזאת
משפחה
ידועה
,
אבל
בעלי
הלשון
(מחברת:
'טף';
ראב"ע)
יחשבו
ליחס
אותה
אל
לשון
"הַטֵּף
אל
דרום"
(יח'
כא
,
ב);
"ועלימו
תטף
מלתי"
(איוב
כט
,
כב);
ענין
מושאל
מן
"והטיפו
ההרים
עסיס"
(עמ'
ט
,
יג)
-
יאמר
שתעשה
מיציאת
מצרים
על
ידך
אות
ובין
עיניך
דבור
,
יזל
כטל
על
שומעיו
(ע"פ
דב'
לב
,
ב).
אבל
רבותינו
יקראו
הדבר
המונח
בראש
'טוטפות'
,
כמו
שאמרו
(שבת
נז
,
ב):
לא
בטוטפת
ולא
בסנבוטין
,
ואמר
רבי
אבהו:
טוטפת
המקפת
מאזן
לאזן;
והם
בעלי
הלשון
שמדברים
בו
ויודעים
אותו
,
ומהם
ראוי
לקבלו.
ואמר
טוטפות
ולא
'טוטפת'
,
בעבור
שהם
בתים
רבים
,
כאשר
קבלנו
צורתם
מן
האבות
הקדושים
,
שראו
הנביאים
והקדמונים
עושים
כן
עד
משה
רבנו.
והנה
שורש
המצוה
הזאת
,
שנניח
כתב
יציאת
מצרים
על
היד
ועל
הראש
כנגד
הלב
והמוח
שהם
משכנות
המחשבה
,
והנה
נכתוב
פרשת
'קדש'
(לעיל
,
א
-
י)
,
'והיה
כי
יביאך'
(לעיל
,
יא
-
טז)
בטוטפות
,
מפני
המצוה
הזאת
שנצטוינו
בהם
,
לעשות
יציאת
מצרים
טוטפות
בין
עינינו
,
ובפרשת
'שמע'
(דב'
ו
,
ד
-
ט)
,
'והיה
אם
שמוע'
(דב'
יא
,
יג
-
כא)
,
נצטוינו
שנעשה
המצות
גם
כן
טוטפות
,
דכתיב
"והיו
הדברים
האלה
אשר
אנכי
מצוך
היום
על
לבבך"
(דב'
ו
,
ו)
,
"והיו
לטוטפות
בין
עיניך"
(שם
,
ח)
,
ולכך
אנו
כותבים
גם
שתי
הפרשיות
ההם
לטוטפות
,
ששם
מצות
היחוד
וזכרון
כל
המצות
ועונשן
ושכרן
וכל
השרש
באמונה.
ואמר
בשל
יד:
והיה
לך
(בנוסחנו
ללא
'לך')
לאות
על
ידכה
,
ודרשו
בו
(מנחות
לו
,
ב)
שהוא
שמאל
,
שהלב
נוטה
לו.
ועל
דרך
האמת:
מה
שאמר
הכתוב
"בעבור
זה
עשה
יי'
לי"
(לעיל
,
ח)
-
כמו
"זה
אלי
ואנוהו"
(שמ'
טו
,
ב)
,
יאמר
כי
בעבור
שמו
וכבודו
עשה
עמנו
והוציאנו
ממצרים;
והיה
זה
לך
לאות
על
זרוע
עזך
-
כטעם
"כי
תפארת
עוזמו
אתה"
(תה'
פט
,
יח);
והנה
האות
-
כאות
המילה
והשבת.
ובעבור
שהכל
בכל
הוא
האות
על
היד
,
העתיקו
אבותינו
מפי
הגבורה
שיהיה
בית
אחד
,
כענין
שאמר
הכתוב
"אחותי
כלה"
(שה"ש
ה
,
א)
,
בעבור
שהיא
מתאחדת
וכלולה
משלשים
ושתים
נתיבות
,
וכתיב
"שמאלו
תחת
לראשי"
(שה"ש
ב
,
ו);
ואמר
"ולזכרון
בין
עיניך"
(לעיל
,
ט)
-
שיונחו
במקום
הזכרון
,
בין
העינים
שהוא
ראשית
המוח
,
והוא
תחלת
הזכרון
מעמד
הצורות
אחרי
הפרדן
מלפניו
,
והם
מקיפים
את
כל
הראש
ברצועותיהם
,
והקשר
שהוא
על
אחרית
המוח
המשמר
לזכירה.
ולשון
"בין
עיניך"
-
שיהיו
באמצע
הראש
,
לא
מצד
אחד;
או
ששם
שרשי
העינים
ומשם
יהיה
הָרְאוּת;
וכן
"לא
תשימו
קרחה
בין
עיניכם"
(דב'
יד
,
א).
ולפרש
זה
חזר
ואמר:
ולטוטפות
,
לבאר
שאין
המצוה
"בין
העינים"
למטה
,
אבל
בגובה
הראש
,
מונחים
שם
כטוטפות;
ואמר
לשון
רבים
,
שהם
בתים
,
כאשר
קבלנו.
ועתה
אומר
לך
כלל
בטעם
מצות
רבות:
הנה
מעת
היות
עבודה
זרה
בעולם
,
מימי
אנוש
,
החלו
הדעות
להשתבש
באמונה
,
מהם
כופרים
בעיקר
ואומרים
כי
העולם
קדמון
,
"כחשו
ביי'
ויאמרו
לא
הוא"
(יר'
ה
,
יב)
,
ומהם
מכחשים
בידיעתו
הפרטית
,
"אמרו
איכה
ידע
אל
ויש
דעה
בעליון"
(תה'
עג
,
יא)
,
ומהם
שיודו
בידיעה
ומכחישים
בהשגחה
,
ויעשו
אדם
כדגי
הים
(ע"פ
חב'
א
,
יד)
,
שלא
ישגיח
האל
בהם
ואין
עמם
עונש
או
שכר
,
"עזב
יי'
את
הארץ"
(יח'
ח
,
יב);
וכאשר
ירצה
האלהים
בעדה
או
ביחיד
,
ויעשה
עמם
מופת
בשנוי
מנהגו
של
עולם
וטבעו
,
יתברר
לכל
בטול
הדעות
האלה
כולם
,
כי
המופת
הנפלא
מורה
שיש
לעולם
אלוה
מחדשו
,
יודע
ומשגיח
ויכול.
וכאשר
יהיה
המופת
ההוא
נגזר
תחלה
מפי
נביא
,
יתברר
ממנו
עוד
אמתת
הנבואה
,
"כי
ידבר
אלהים
את
האדם"
(דב'
ה
,
כא)
ויגלה
סודו
אל
עבדיו
הנביאים
(ע"פ
עמ'
ג
,
ז)
,
ותתקיים
עם
זה
התורה
כולה.
ולכן
יאמר
הכתוב
במופתים
"למען
תדע
כי
אני
יי'
בקרב
הארץ"
(שמ'
ח
,
יח)
,
להורות
על
ההשגחה
,
כי
לא
עזב
אותה
למקרים
כדעתם;
ויאמר
"למען
תדע
כי
ליי'
הארץ"
(שמ'
ט
,
כט)
,
להורות
על
החדוש
,
כי
הם
שלו
,
שבראם
מאין;
ואמר
"בעבור
תדע
כי
אין
כמני
בכל
הארץ"
(שם
,
יד)
,
להורות
על
היכולת
,
שהוא
שליט
בכל
,
אין
מעכב
בידו;
כי
בכל
זה
היו
המצרים
מכחישים
או
מסתפקים;
אם
כן
האותות
והמופתים
הגדולים
עדים
נאמנים
(ע"פ
יש'
ח
,
ב)
באמונת
הבורא
ובתורה
כולה.
ובעבור
כי
הקדוש
ברוך
הוא
לא
יעשה
אות
ומופת
בכל
דור
לעיני
כל
רשע
או
כופר
,
יצוה
אותנו
שנעשה
תמיד
זכרון
ואות
לאשר
ראו
עינינו
,
ונעתיק
הדבר
אל
בנינו
,
ובניהם
לבניהם
,
ובניהם
לדור
אחרון
(ע"פ
יואל
א
,
ג).
והחמיר
מאד
בענין
הזה
,
כמו
שחייב
כרת
באכילת
החמץ
ובעזיבת
הפסח
(ראה
במ'
ט
,
יג)
,
והצריך
שנכתוב
כל
מה
שנראה
אלינו
באותות
ובמופתים
על
ידינו
ועל
בין
עינינו
,
ונכתוב
אותו
עוד
על
פתחי
הבתים
במזוזות
,
ושנזכיר
זה
בפנינו
בקר
וערב
―
כמו
שאמרו
(ברכות
כא
,
א):
'אמת
ויציב'
-
דאוריתא
,
ממה
שכתוב
"למען
תזכור
את
יום
צאתך
מארץ
מצרים
כל
ימי
חייך"
(דב'
טז
,
ג)
―
ושנעשה
סוכה
בכל
שנה
,
וכן
כיוצא
בהן
מצות
רבות
זכר
ליציאת
מצרים.
והכל
-
להיות
לנו
בכל
הדורות
עדות
במופתים
שלא
ישָכְחו
,
ולא
יהיה
פתחון
פה
לכופר
להכחיש
אמונת
אלהים
,
כי
הקונה
מזוזה
בזוז
אחד
וקבעה
בפתחו
ונתכון
בענינה
,
כבר
הודה
שנברא
העולם
,
ובידיעת
הבורא
והשגחתו
,
וגם
בנבואה
,
והאמין
בכל
פנות
התורה
,
מלבד
שהודה
שחסד
הבורא
גדול
מאד
על
עושי
רצונו
,
שהוציאנו
מאותו
עבדות
לחירות
וכבוד
גדול
,
לזכות
אבותינו
החפצים
ביראת
שמו
(ע"פ
נחמ'
א
,
יא);
ולפיכך
אמרו
(משנה
אבות
ב
,
א):
הוי
זהיר
במצוה
קלה
כמצוה
חמורה
-
שכולן
חמודות
וחביבות
מאד
,
שבכל
שעה
אדם
מודה
לאלהיו.
וכונת
כל
המצות
-
שנאמין
באלהינו
ונודה
אליו
שהוא
בראנו;
והיא
כונת
היצירה
,
שאין
לנו
טעם
אחר
ביצירה
הראשונה
,
ואין
לעליון
חפץ
בתחתונים
,
מלבד
זה
שידע
האדם
ויודה
לאלהיו
שבראו.
וכונת
רוממות
הקול
בתפלות
וכונת
בתי
כנסיות
וזכות
תפלת
הרבים
זה
הוא
,
שיהיה
לבני
אדם
מקום
שיתקבצו
ויודו
לאל
שבראם
והמציאם
,
ויפרסמו
זה
ויאמרו
לפניו:
בריותיך
אנחנו;
וזו
כונתם
במה
שאמרו
ז"ל
(פר"כ
כד
,
יא):
"ויקראו
אל
אלהים
בחזקה"
(יונה
ג
,
ח)
-
מכאן
את
למד
שתפלה
צריכה
קול
,
חציפא
נצח
לבישה.
ומן
הנסים
הגדולים
המפורסמים
אדם
מודה
בנסים
הנסתרים
,
שהם
יסוד
התורה
כולה
,
שאין
לאדם
חלק
בתורת
משה
רבנו
עד
שיאמין
שכל
דברינו
ומקרינו
כולם
נסים
,
אין
בהם
טבע
ומנהגו
של
עולם
,
בין
ברבים
בין
ביחיד;
אלא
אם
יעשה
המצות
-
יצליחנו
שכרו
,
ואם
יעבר
עליהן
-
יכריתנו
ענשו
,
הכל
בגזרת
עליון
,
כאשר
הזכרתי
כבר
(בר'
יז
,
א;
שמ'
ו
,
ב).
ויתפרסמו
הנסים
הנסתרים
בענין
הרבים
,
כאשר
יבא
ביעדי
התורה
בענין
הברכות
והקללות
,
כמו
שכתוב
"ואמרו
כל
הגוים
על
מה
עשה
יי'
ככה
לארץ
הזאת"
,
"ואמרו
על
אשר
עזבו
את
ברית
יי'
אלהי
אבותם"
(דב'
כט
,
כג
-
כד)
,
שיתפרסם
הדבר
לכל
האומות
שהוא
מאת
יי'
בענשם;
ואמר
בקיום:
"וראו
כל
עמי
הארץ
כי
שם
יי'
נקרא
עליך
ויראו
ממך"
(דב'
כח
,
י).
ועוד
אפרש
זה
בעזרת
האל
(ראה
וי'
כו
,
יא).