תנ"ך - ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי׀ אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י׀ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה: (שמות פרק יג פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת־הָעָם וְלֹא־נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי׀ אָמַר אֱלֹהִים פֶּן־יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: (שמות פרק יג פסוק יז)

טקסט בלבד:

ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי׀ אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה: (שמות פרק יג פסוק יז)

תיקון קוראים:

ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי׀ אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה: (שמות פרק יג פסוק יז)

תרגום אונקלוס:
וַהֲוָה כַּד שַׁלַח פַּרעֹה יָת עַמָא וְלָא דַבְּרִנוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִשׁתָּאֵי אֲרֵי קָרִיבָא הִיא אֲרֵי אֲמַר יְיָ דִּלמָא יְזוּעוּן עַמָא בְּמִחזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם :

עין המסורה:
אמר אלהים - ו': *בר' ג , א , ג; לא , טז; שמ' יג , יז; תה' נ , טז; דה"ב לג , ז. ינחם - ד': שמ' יג , יז; שו' ב , יח; ש"א טו , כט; תה' קי , ד. (ואחד: וינחם - יר' כו , יג). בראתם - ג' , ב' חסר וחד מלא: *שמ' יג , יז; ש"א יז , כד; דה"ב טו , ט. מצרימה - כ"ח: ראה שמ' א , א.

מסורה גדולה:
בראתם ג' ב' חס' וחד מל' בראתם מלחמה בראותם את האיש בראתם כי יי'.

מסורה קטנה:
בשלח - ל'; נחם - ל'; אמר אלהים - ו'; ינחם - ד'; בראתם - ג'.

רש"י:
ויהי בשלח פרעה. ולא נחם - נהגם , כמו "לך נחה את העם" (שמ' לב , לד); "בהתהלכך תנחה אותך" (מש' ו , כב). כי קרוב הוא - ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרשי אגדה יש הרבה. בראותם מלחמה - כגון מלחמת "וירד העמלקי והכנעני" וגו' (במ' יד , מב) , אם הלכו דרך ישר היו חוזרים; מה אם כשהקיפן דרך מעוקם אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (שם , ד) , אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה. פן ינחם העם - יחשבו מחשבה על שיצאו , ויתנו לב לשוב.

רשב"ם:
ויהי בשלח פרעה את העם - ונתכוון הקדוש ברוך הוא להביאם לארץ כנען , ולא רצה הקדוש ברוך הוא להנחותם דרך ארץ פלשתים , כי קרוב הוא - דרך הוא ליכנס מיד בארץ כנען; ולכשיבאו לטורח מלחמות ארץ כנען - יתנו ראש וישובו למצרים , כמו שעשו כמה פעמים , כדכתיב "הלא טוב לנו שוב מצרימה" (במ' יד , ג); "נתנה ראש ונשובה מצרימה" וגו' (במ' יד , ד); "זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים" (ראה במ' יא , ה). לפיכך "ויסב... את העם דרך המדבר" (להלן , יח) - ארץ רחוקה , כדכתיב "אחד עשר יום מחורב" וגו' (דב' א , ב). אבל פלשתים לבדם היו מפסיקין בין מצרים ובין ארץ כנען , כמו שמוכיח ביצחק , שהיה יורד מארץ כנען ללכת דרך ארץ פלשתים לארץ מצרים מפני הרעב , עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא "גור בארץ הזאת" (בר' כו , ג) - "וישב יצחק בגרר" (שם , ו).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
אע"פ שהכתוב ידבר על דרך בן אדם: פן ינחם העם , ידע השם שינחם. וטעם כי קרוב הוא - שידוע , כי בין ארץ מצרים על הדרך הישרה ובין ארץ כנען - עשרה ימים. והם לא ראו מלחמה , והיו עבדים תחת יד אחרים; והנה כאשר יצא פרעה אחריהם , אין בהם מרים יד. גם עמלק יצא על ישראל במתי מעט וזינב אחריו , והיה נחלש מפניו (ראה דב' כה , יח) , לולי משה בחירו (ע"פ תה' קו , כג).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויהי. וא"ו ולא נחם - כפ"ה רפה בלשון ישמעאל. וידוע , כי ממצרים עד ירושלם דרך ארץ פלשתים אינו מרחק רב; ולולי זה , איך היו באים השבטים בחמוריהם אל מצרים , אילו היה הדרך רחוק מאד? מה היה מספיק להם שיאכלו הם וחמריהם , וברדתם ובעלותם , ומביאים שבר לביתם? אמר רבי משה: כי קרוב הוא - אע"פ שהוא קרוב; וכמוהו , לפי דעתי , "כי עם קשה עורף הוא" (שמ' לד , ט); "רפאה נפשי כי חטאתי לך" (תה' מא , ה); "כי רכב ברזל לו" (יהו' יז , יח). ולפי דעתי אין צריך , כי טעם למה לא נחם דרך ארץ פלשתים - בעבור שהיה קרוב. והנה נָחָם דרך רחוקה , והם לא ראו מלחמה , ואמרו: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במ' יד , ד)! וידענו , כי השם יודע העתידות בלי ספק , וידע שיִנחמו אם יוליכם דרך ארץ פלשתים , רק דברה תורה כלשון בני אדם , שיבינו הלומדים.

ר' יוסף בכור שור:
ויהי בשלח. נחם - ניהג אותם , כמו "לך נחה את העם" (שמ' לב , לד) , וכמו "ועיש על בניה תנחם" (איוב לח , לב). כי קרוב הוא - כמו שמצינו ביצחק שהיה רוצה לילך למצרים דרך ארץ פלשתים , כדכתיב "ויבא יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה" (ראה בר' כו , א) , ואז אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תרד מצרימה" (שם , ב) - אלמא , שהיה רוצה לילך דרך שם. פן ינחם העם - על שיצא. בראותם מלחמה - מלחמת פרעה; שאם לא היו הולכים דרך ים סוף וטִבְּעם שם , היו רודפים אחריהם דרך שאין שם ים , והוצרכו להלחם עמו ביבשה; ואף פלשתים יֵצאו לקראתם , ותהי להם המלחמה פנים ואחור (ע"פ דה"ב יג , יד) , וְישובו. ואע"פ שיכול להפילם כולם מתים , רוצה היה הקדוש ברוך הוא להרבות נסים ונפלאות: להוביש הים , ולהעבירם בו ישראל , ולהטביע מצרים.

רמב"ן:
כי קרוב הוא - ונוח לשוב באותו הדרך למצרים; ומדרשי אגדה יש הרבה; לשון רבנו שלמה. וגם הוא דעת רבי אברהם , כי טעם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים - בעבור כי קרוב הוא , וְינחמו וישובו אל מצרים מיד. ועל דעתי: אם היה כדבריהם , היה כי אמר אלהים מוקדם , ויאמר הכתוב: ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים , כי אמר אלהים כי קרוב הוא פן ינחם העם; אבל הנכון שיאמר: כי לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים אשר הוא קרוב , וטוב לנחותם בדרך ההוא , כי אמר אלהים: פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. וטעם המלחמה - שיהיה להם לעבור דרך ארץ פלשתים , ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום , וישובו למצרים; אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה , עד היותם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם , ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא; ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה , כי הם לא יעברו עליהם , והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם , ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועילו , כי ילחם בהם בדרך , וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העיקום אשר הלכו בה , ולא ידעו דרך אחרת. ולשון רבנו שלמה: בראותם מלחמה - כגון מלחמת הכנעני והעמלקי , אם הלכו בדרך ישרה היו חוזרין; מה אם כשהיקיפם דרך מעוקם אמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במ' יד , ד) , אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה; מכילתא (בשלח ויהי פתיחתא). והענין הזה שאמר ולא נחם אלהים , "ויסב אלהים את העם דרך המדבר" (להלן , יח) - כי בנסעם מסוכות החל עמוד האש ללכת לפניהם (ראה להלן , כ - כא) , ולא הלך דרך ארץ פלשתים , אבל הלך דרך מדבר איתם , וישראל הלכו אחריו , וישכון הענן "באיתם" ויחנו שם והוא "בקצה המדבר" (שם , כ).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
אמר , שכאשר שלח פרעה את העם , הנה השם יתעלה - שהנחה אותם בדרך בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה (ראה להלן , כא) - לא הסכים להנחות אותם דרך ארץ פלשתים , כי בדרך ההוא ימצא ארץ כנען קרוב לארץ מצרים , ויקל לישראל לשוב למצרים. והנה לזאת הסבה הנחה אותם בדרך ארוכה , כי אמר השם יתעלה: פן ינחם העם בראותם מלחמה - שיצטרכו להלחם עם הכנענים לירש ארצם - וישובו למצרים. הלא תראה , שעם כל זה אמרו ישראל: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במ' יד , ד) כששמעו דברי המרגלים , ליראתם מהמלחמה אשר יצטרכו להלחם עם הכנענים , שהיו חזקים מאד לפי מה שספרו להם המרגלים .

תועלות לרלב"ג:
(שבע תועלות לפרשת 'בשלח' , חלק ראשון: שמ' יג , יז - יד , לא) והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם שבעה: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שראוי למי שישתדל בדבר מה , שישמר מכל מה שימנע מבוקשו , ויכוין אל מה שיגיעהו אל התכלית ההוא. ולזה תראה , כי כאשר רצה השם יתעלה לקחת ישראל לו לגוי , מִשָמְרוֹ את השבועה אשר נשבע לאבות (ע"פ דב' ז , ח) , התחכם בזה בכל הפנים שאפשר; וזה , שהוא חדש שם מופתים עצומים , יתבאר להם שהוא אדון הכל. ובעת שהוציאם ממצרים לא רצה להביאם לארץ כנען בדרך הישרה , כי הדרך ההוא הוא קרוב , וישראל לא היו מלומדי מלחמה , ואולי ייראו מפני זה בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ולזה הנחה אותם בדרך עקלקלות , להאריך הדרך. ולזאת הסבה גם כן הוציא השם יתעלה את בני ישראל חמושים מארץ מצרים , באופן שלא נשאר שם מקניניהם דבר , וגם קנינים רבים הביאו עמם מהמצרים; כי זה כלו יהיה סבה שלא יכספו לשוב למצרים. וזה , שאם היה נשאר שם מקניניהם דבר , אולי יהיה זה סבה אל שידאגו על מה שנשאר מקניניהם שם וישובו למצרים. והנה מה שהביאו עמם מהמצרים , מכלי כסף וכלי זהב ושמלות , היה גם כן סבה להרחיקם מלשוב למצרים , כדי שלא יצטרכו להשיב להם מה שהשאילום; עם שכבר ישיגם בשת מופלג , כשברחו עם מה שהשאילום , והשיבו להם רעה תחת הטובה אשר גמלום המצרים , בהשאילם להם כליהם ושמלותיהם היותר משובחים. וכִוון עם זה , במה שהנחה אותם בדרך ארוכה , להנחות אותם דרך המדבר ים סוף , כדי שיראו מופת קריעת ים סוף ותשלם להם האמונה בשם יתעלה ובמשה עבדו; עם שכבר נשלמה להם ההצלה בזה האופן מיד המצרים , ולא היה להם לירוא שירדפו אחריהם. ולזאת הסבה בעינה חדש השם יתעלה המופתים הגדולים אשר התמידו לישראל כל ימי היותם במדבר , רוצה לומר: עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה , כדי שיתברר להם כח השם יתעלה וגבורתו לעשות כל אשר יחפוץ , ויכנעו מפני זה ללכת בתורתו , באופן שיהיו לו לעם ויהיה הוא להם לאלהים. והנה זכר שנסעו מסוכות וחנו באיתם , ושכבר שבו לחנות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון , להוסיף האמתה בזה הספור הנפלא , אשר הוא גְדול התועלת מאד; ולזה גם כן האריך בו. התועלת השני הוא במדות , והוא , שראוי לקיים מה שקבלו עליהם האבות כאלו קבלוהו עליהם הבנים בעצמם. ולזה ספר , שכבר השתדל משה להביא עצמות יוסף עמו , מפני שהשביע את בני ישראל על זה. ומזה השרש נסתעפו דינים רבים בתלמוד (גיטין יד , ב ועוד). התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שראוי למי שירצה לצאת מתחת יד אחר , שלא יצא כדמות בורח , כי זה ממה שימנע ממנו מבוקשו; אבל ראוי שיעשה זה בתכלית מה שאפשר מההעלם , בדרך שלא ירגיש האחר בהיותו בורח , עד שתשלם לו ההצלה ממנו. ולזה ספר , שבני ישראל היו יוצאים ביד רמה , לא כדמות בורחים , ולזה לא היה לפרעה לחשב שיהיה בורח העם; אלא שמאת השם יתעלה היתה נסבה להביא פרעה שירדוף אחריהם , כדי להראות לישראל מופת קריעת ים סוף , כדי שתשלם להם האמונה בשם יתעלה. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא שראוי לאדם , כשיצר לו , שיתפלל לשם יתעלה. ולזה ספר , שכבר צעקו בני ישראל אל יי' , כשהצר להם. התועלת החמישי הוא בדעות , והוא: להודיע שחדוש המופתים מהשם יתעלה יהיו על יד נביאו , כשיתפלל לו ויבקש ממנו שיחדש המופת ההוא; לא שיהיה מוגבל ומסודר מהשם יתעלה שיתחדש המופת ההוא בעת ההוא , כמו שהבינו קצת האנשים במה שאמרו רבותינו ז"ל בכמו אלו הנפלאות (ב"ר ה , ה): תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית. וזה , שאם היה הדבר כן , יתחייבו ספקות עצומות , אין המלט מהם , כמו שיתבאר במעט עיון מדברינו בסוף המאמר הששי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ב פרק י). והנה תמצא לרבותינו ז"ל זה הדעת בבאור: אמרו בשלישי ממגלה (כז , א) על מה שאמר "ספר נא את הגדולות אשר עשה אלישע" (ראה מ"ב ח , ד): ואלישע כי עבד , ברחמי הוא דעבד - רוצה לומר , כי אמנם עשה זה אלישע בתפילתו לשם יתעלה על זה. ולזה ספר , שכבר אמר השם יתעלה למשה: "מה תצעק אלי" (שמ' יד , טו) - להורות שכבר היה מתפלל אליו שיתחדש אז זה המופת. התועלת הששי הוא בדעות , והוא: להודיע שמה שיעד השם יתעלה מחדוש הנפלאות על צד ההשגחה הפרטית , לא יתקיים אם לא היה המקבל באופן שיהיה ראוי לכמו זאת ההשגחה. ולזה תמצא , כי משה רבינו התפלל לשם יתעלה שיציל ישראל מיד המצרים , ואעפ"י שכבר קדמהו היעוד שהשם יתעלה יִכָּבֵד בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי הוא יי'. והנה היה מתפלל משה לשם יתעלה על זה , להכין עצמו לאופן מהדְבֵקוּת , שיתכן שתדבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלאה; ולזה אמר אליו השם יתעלה: "מה תצעק אלי" (שמ' יד , טו) - להורות כי משה היה תמיד מוכן לזה , ולא תצטרך לו זאת ההכנה בזה המקום. התועלת השביעי הוא בדעות , והוא: להודיע שהשם יתעלה יעשה מה שיעשה מהנפלאות באמצעות הסבות היותר נאותות שאפשר. ולזה תראה , שכאשר רצה השם יתעלה שלא יגיע הזק לישראל מהמצרים , עם היותם קרובים מאד להם , צוה ישראל שיחרישו ולא ירימו קולם , כדי שלא ירגישו המצרים איפה הם מצד קולם , ושׂם הענן מבדיל ביניהם; והיה זה הענין בלילה , כדי שלא יראו המצרים ישראל קרובים מאד להם ויזיקום , אם בחצים אם באופן אחר. וסבב גם כן שיהיה משה אחרון , להיותו מושגח יותר , כדי שתשלם ההצלה לישראל; והיה זה גם כן , כדי שיהיה משה הוא היוצא מן הים אחרון , בעבור שיהיה ים סוף נקרע עד שיצאו כלם. וכזה תמצא ביהושע , שכאשר עברו ישראל את הירדן , יצאו הכהנים נושאי ארון ברית יי' אחרונים מן הירדן (ראה יהו' ד , יח). וסבב גם כן , שתתמיד נשיבת רוח קדים עזה כל הלילה , כדי שיאות יותר להגלות חלק מה מהים. וראוי שתדע , שישראל לא עברו הים בכללו משפה אל שפה , כמו שזכר החכם אבן עזרא (שמ' יד , יז בפירוש ב , הארוך); וזה , כי לא היה הים בין ארץ מצרים ובין ארץ כנען , אבל שבו אל השפה בעצמה שהיו בה , ולא היה הכנסם בים כי אם לתכלית שיטבעו המצרים. והנה האריך בעניני זה הספור הנפלא לרוב התועלת המגיע ממנו , כי זה יורה על חוזק השגחת השם יתעלה בדבקים בו , אשר ההאמנה בו היא פנה מפנות התורה. וכבר יפול ספק מה בענין עמוד האש והענן , לפי מה שהשרשנוהו בששי מ'ספר מלחמות יי'' (חלק ב פרק יב); וזה , שכבר השרשנו שם , שהמופתים יהיו בדברים אשר לא ימָנע היותם בעצמם מצד הטבע , ואם היה שיהיה נמנע מצד הטבע שיהיו מאלו הסבות אשר יתחדשו מהם; כאלו תאמר , שאעפ"י שחדוש הנחש מהמטה הוא נמנע מצד הטבע , הנה מציאות הנחש בעצמו איננו נמנע מצד הטבע. וכבר בארנו שם , שכבר השרישו רבותינו ז"ל זה השרש בענין הנפלאות , והוא גם כן מחוייב מצד העיון , כמו שבארנו שם. ובהיות הענין כן , הנה איך יתכן שיחודש על דרך המופת עמוד האש או עמוד הענן , והנה כמו זה הענין לא יתחדש מן הטבע בזמן מהזמנים?! ונאמר , כי כבר התבאר בטבעיות , שהאיד הקיטורי יעלה מבטן הארץ באמצעות הכחות השופעות מהגרמים השמימיים , ושהוא יתלהב במעט סבה. ובהיות הענין כן , הנה אעפ"י שלא ימצא עמוד אש וענן עולה מן הארץ בזה האופן , הנה מציאות עמוד אש וענן בזה התואר אינו נמנע מצד עצמותו , כי לא ימנע הִמָּצא איד קיטורי בזה התאר ולא ימנע התלהבו. והנה , כמו שיתחדש מהמטה נחש על דרך המופת , כן יתכן שיתחדש על דרך המופת מן האויר איד קיטורי , יהיה ממנו עמוד הענן ועמוד האש. ולזאת הסבה בעינה לא הסכמנו שיהיו מי הים גבוהים משני צדדים ולא יהיו נגרים , כי זה הוא נמנע מצד טבע המים. ואמנם מצד אחד לבד הוא אפשר באמצעות הרוח החזק , אשר היה דוחה המים שם תמיד כל הלילה , ולזה אמר "וברוח אפך (בנוסחנו: אפיך) נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים" (שמ' טו , ח). וכן תמצא ביהושע (ג , טז) , בענין הירדן אשר עברו בו ישראל , שמימיו היו נד אחד , מהצד האחד לבד , ומהצד האחר תמו , נכרתו. וזה בלי ספק היה באמצעות רוח חזקה , הוליך שם השם יתעלה בדרך מופת לדחות המים אל הצד ההוא , בדרך שלא היו נגרים במקום שעברו בו ישראל; ואם לא נזכר זה שם.
ריכוז קישורים