תנ"ך - והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת יְהוָ֖ה בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִאֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִמִּצְרָֽיִם: (שמות פרק יג פסוק ט)

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם: (שמות פרק יג פסוק ט)

והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים: (שמות פרק יג פסוק ט)

והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים: (שמות פרק יג פסוק ט)

תרגום אונקלוס:

וִיהֵי לָך לְאָת עַל יְדָך וּלדֻכרַן בֵּין עֵינָך בְּדִיל דִּתהֵי אוֹרָיתָא דַייָ בְּפוּמָך אֲרֵי בְּיַד תַּקִיפָא אַפְּקָך יְיָ מִמִצְרָיִם :

עין המסורה:

ולזכרון - ח' (מלא וחסר , בלישנא): ראה שמ' יב , יד. ביד חזקה - י' זוגין מן ד' מלין בחד עינין תינינה משנין: ראה לעיל , ג. הוצאך - ב' חסר: שמ' יג , ט; דב' ז , יט.

מסורה קטנה:

ולזכרון - ל'; הוצאך - ב' חס'.

רש"י:

והיה לך לאות - יציאת מצרים תהיה לך לאות על ידך ובין עיניך - שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע. על ידך - יד של שמאל (ראה מנחות לו , ב). לפיכך "ידכה" (להלן , טז) מלא בפרשה שנייה , לדרוש בו (ראה מנחות לז , א): יד שהיא כהה.

רשב"ם:

לאות על ידך - לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד , כאילו כתוב על ידך; כעין "שימני כחותם על לבך" (שה"ש ח , ו). בין עיניך - כעין תכשיט ורביד זהב שרגילין ליתן על המצח לנוי.

ראב"ע פירוש א - הקצר:

והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך - יתכן על שני פירושים. האחד - על דרך "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך" (מש' ג , ג) , ויהי טעם לאות - כמו 'סימן'; ומהו שיהיה לאות ולזכרון? הוא כי ביד חזקה... - שתאמר כן בלבך ולבנך. וכן הכתוב השני "והיה לאות על ידך (בנוסחנו: ידכה) ולטוטפת בין עיניך" (להלן , טז) - והוא: "כי בחוזק יד הוציאנו יי' ממצרים" (שם). ומלת טוטפות - זרה במקרא; ויש אומרים (ראה מחברת: 'טף'): מטעם "הטף אל דרום" (יח' כא , ב). והפירוש השני - להיותו כמשמעו , לעשות תפילין שליד ושלראש; ובעבור שהעתיקו כן חכמינו ז"ל (מכיל' בא פסחא יז) , בטל הפירוש הראשון , כי אין עליו עדים נאמנים כאשר יש לפירוש השני.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

והיה. יש חולקין על אבותינו הקדושים , שאמרו כי לאות ולזכרון - על דרך "לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך" (מש' א , ט); גם "וקשרתם לאות על ידך" (דב' ו , ח) - כמו "קשרם על לבך תמיד" (מש' ו , כא); גם "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דב' ו , ט) - כמו "כתבם על לוח לבך" (מש' ג , ג); ומהו שיהיה לאות ולסימן ולזכרון? שיהיה שגור בפיך , כי ביד חזקה הוציאך יי' ממצרים; וככה "כי ביד חזקה הוציאנו יי' ממצרים" (ראה להלן , יד). ואין זה דרך נכונה. כי בתחלת ספרו כתב: "משלי שלמה" (מש' א , א) , והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל; ואין כתוב בתורה כי הוא דרך משל , רק כמשמעו , על כן לא נוציאנו מידי פשוטו. כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת כמו "ומלתם את ערלת לבבכם" (דב' י , טז) , שנצטרך לתקנו כפי הדעת. אמר רבי משה הכהן , כי ברוב המקרא ה'יד' היא השמאלית: "אף ידי יסדה ארץ..." (יש' מח , יג); "ידה ליתד תשלחנה..." (שו' ה , כו). ודברי הקבלה חזקים , ואינם צריכים חיזוק.

רמב"ן:

והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יי' בפיך - שיעורו: והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך , כי ביד חזקה הוציאך יי' ממצרים , למען תהיה תורת יי' בפיך; ופירושו , שתכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים ותזכור אותה תמיד , למען שתהיה תורת יי' בפיך , לשמור מצותיו ותורותיו , כי הוא אדונך "הפודך מבית עבדים" (דב' יג , ו).

רלב"ג - ביאור המילות:

והיה... לאות על ידך - רוצה לומר , שתהיה זאת הפרשה , והיא "קדש לי כל בכור" (שמ' יג , א - י) , כתובה ותהיה לך לאות על היד , להזכיר ענין זאת הפרשה; כי כשתשא אותה תמיד על ידך , תביא אותך לזכור ענינה , ותהיה מפני זה תורת השם יתעלה , אשר צונו בזאת הפרשה , שגורה בפינו , ונזכור ענין יציאת מצרים שהיה בה מן הנפלאות מה שיביאנו להאמין בשם יתעלה אמונה אמתית. והנה באה כמו זאת המצוה בארבע פרשיות בתורה , והם: 'קדש לי כל בכור' (שמ' יג , א - י) , 'והיה כי יביאך' (להלן , יא - טז) , 'שמע' (דב' ו , ד - ט) , 'והיה אם שמוע' (דב' יא , יג - כא); ולזה ידענו , שאלו הארבע פרשיות יחוייב שתהיינה כתובות בתפילין של יד. וכן נזכר בכל אלו הפרשיות שיהיו בתפילין של ראש - אמר בזה המקום: ולזכרון בין עיניך , ובשאר המקומות אמר תמורת זה "ולטוטפות בין עיניך" (להלן , טז; דב' ו , ח; יא , יח). וראוי שתדע , שאין הכונה בזה שנניח תפילין של יד על היד בעצמה , כי זה יהיה מזיק מאד לפעולתנו. וכן אין הכונה שנניח תפילין של ראש בין העינים , מפני מה שאמרה התורה בהם ולזכרון בין עיניך , "ולטוטפות בין עיניך". וזה , כי אין שם מקום יתכן שיונחו בו; עם שהם יהיו סנורים בעינינו , רוצה לומר , שכבר ימנעונו מראיית הדברים כהוגן; עם שזה יהיה דבר יביא אותנו להיות ללעג ולשחוק לשאר העמים , וזה הפך כונת התורה , כאמרו "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני הגוים" (ראה דב' ד , ו) . ולזה יהיה הרצון באמרו בין עיניך - על הראש כנגד המוח , שהוא כנגד בין העינים , ואל זה המקום כיון באמרו "ולא תשימו קרחה בין עיניכם" (דב' יד , א) , והוא המקום שמוחו של תינוק רופס. ויהיה הרצון באמרו על ידך - על גובה היד גם כן , והוא בפרק האמצעי בין הכתף לזרוע (ראה מנחות לז , א). וכבר יתבאר גם כן כי תפילין של יד אינם מונחים על היד בעצמו , שנאמר והיה לך לאות - רוצה לומר , שיהיה לו לבד לאות; ואם היה על היד בעצמו , היה לאות לו ולאחרים , כי כולם יראו אלו התפילין , כמו שבארו זה במכילתא (בא פסחא יז). ועוד , שכבר יראה שהתורה צותה שיהיו אלו התפילין באלו המקומות כדי שנשׂים לבֵּנוּ ומחשבתנו באלו הפרשיות - כאמרו למען תהיה תורת יי' בפיך - ולזה ראוי שיהיו תפילין של יד כנגד הלב ותפילין של ראש כנגד המוח , כי משם תהיינה המחשבות. וראוי שתדע , כי תפילין של יד יחוייב שיהיו ביד השמאלי; וזה , כי כבר אמר בהם "וקשרתם לאות על ידך" בפרשיות 'שמע' , 'והיה אם שמוע' (דב' ה , ח; יא , יח) , ופועל הקשירה הזאת הוא לפי הנהוג ביד הימני - כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הרביעי) - ולזה יחוייב שיהיו תפילין לפי הנהוג של יד ביד השמאלי , כי לא יתכן שתקשר אותם היד הימנית אם היו התפילין ביד הימנית , וזה מבואר בנפשו (ראה מנחות לז , א; מכיל' בא פסחא יז). ומזה יתבאר , שמי שהוא אטר יד ימינו יחוייב שיניח התפילין ביד הימני , כי לא יקשור באופן שלם כי אם בידו השמאלית; והפעולות התוריות ראוי שתעשינה באופן שתהיינה בו יותר שלימות , כמו שהתבאר מהשרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הרביעי) . וראוי שתדע , שהוא מחוייב שיכתבו אלו הארבע פרשיות על הסדר שהם כתובות בתורה , בתפילין של יד - בקלף אחד או בעור אחד , ובתפילין של ראש יכתבו בארבע חתיכות מן הקלף או מן העור. וזה , כי בתפילין של יד אמר שהם יהיו לאות , שהוא לשון יחיד; ובתפילין של ראש אמר שהם יהיו "לטוטפות" (להלן , טז) , שהוא לשון רבים (ראה מנחות לד , ב; מכיל' בא פסחא יז). ואולם אמר בפרשה הראשונה מאלו: ולזכרון , שהוא לשון יחיד , לפי שזאת הפרשה תכתב ראשונה; ואם אין שם רבוי בהכתבה , כי היא תכתב בכללה בעור אחד או בקלף אחד; ואולם בשנית אמר "לטוטפות" (להלן , טז) , להורות על הרבוי. ומזה המקום נלמוד , שהוא ראוי שיכתבו הפרשיות האלו לפי הסדר שיש להם בתורה (ראה מנחות לד , ב) . וראוי שתדע , כי כתיבת התפילין לא תהיה אלא בעור בהמה וחיה טהורה (ראה שבת קח , א) , כי אין מהנהוג לכתוב בזולתם; והתורה תצוה לעשות הפעולות לפי הנהוג מהן , כי באופן ההוא תהיינה יותר שלמות , כמו שבארנו בשרשים הכוללים (ראה רלב"ג הקדמה לבר' , באור המלות , המקום הרביעי). ואולם איכות עשיית האות הזה והטוטפות , לפי מה שיורה עליו גדר אלו השמות , היה מבואר לאבותינו הקדושים דור אחר דור מפי משה; והנה נזכיר זה בזכרנו שרשי אלו המצות (ראה בקובץ תועלות לרלב"ג , שמ' יב , א - יג , טז , תועלת כט - ל) בגזרת השם.