רש"י:
ופרעה
הקריב
-
היה
לו
לכתוב
'קרב'
,
ומהו
הקריב?
הקריב
עצמו
,
ונתאמץ
לקדם
לפניהם
(ראה
מכיל'
בשלח
ויהי
ב)
,
כמו
שהתנה
עמהם
(ראה
פירושו
לעיל
,
ו).
נסע
אחריהם
-
בלב
אחד
כאיש
אחד
(ראה
מכיל'
שם).
דבר
אחר:
והנה
מצרים
נסע
אחריהם
-
ראו
שר
של
מצרים
נוסע
מן
השמים
לעזור
את
מצרים;
תנחומא
(בשלח
יג).
ויצעקו
-
תפשו
אומנות
אבותם;
באברהם
הוא
אומר:
"אל
המקום
אשר
עמד
שם"
(בר'
יט
,
כז);
ביצחק:
"לשוח
בשדה"
(בר'
כד
,
סג);
ביעקב:
"ויפגע
במקום"
(בר'
כח
,
יא).
רמב"ן:
וייראו
מאד
ויצעקו
בני
ישראל
אל
יי'.
ויאמרו
אל
משה
המבלי
אין
קברים
במצרים
-
איננו
נראה
,
כי
בני
אדם
הצועקים
אל
יי'
להושיעם
,
יבעטו
בישועה
אשר
עשה
להם
ויאמרו
כי
טוב
להם
שלא
הצילם!
אבל
הנכון
שנפרש
שהם
כתות
,
והכתוב
יספר
כל
מה
שעשו
כולם:
אמר
כי
הכת
האחת
צועקת
אל
יי'
,
והאחרת
מכחשת
בנביאו
ואינה
בוטחת
בישועה
הנעשת
להם
,
ועל
זאת
כתוב
"וימרו
על
ים
בים
סוף"
(תה'
קו
,
ז);
ולכן
יחזיר
הכתוב
'בני
ישראל'
פעם
אחרת
-
ויצעקו
בני
ישראל
אל
יי'
-
כי
הטובים
שבהם
צעקו
אל
יי'
,
והנשארים
מרו
בדברו.
ולכך
אמר
אחרי
כן
"וייראו
העם
את
יי'
ויאמינו
ביי'
ובמשה
עבדו"
(להלן
,
לא)
,
לא
אמר
'וירא
ישראל
את
היד
הגדולה
וייראו
ישראל
את
יי'
ויאמינו'
,
אבל
אמר
"העם"
,
כי
'בני
ישראל'
-
שם
ליחידים
,
ו'העם'
-
שם
להמון;
וכן
"וילונו
העם"
(שמ'
טו
,
כד).
וכך
הזכירו
רבותינו
(במ"ר
כ
,
כג):
"ויחל
העם"
(במ'
כה
,
א)
-
כל
מקום
שנאמר
'העם'
,
לשון
גנאי
הוא
,
וכל
מקום
שנאמר
'ישראל'
,
לשון
שבח
הוא.
והנה
לא
אמרו
'לקחתנו
למות
במלחמה'
,
אבל
לקחתנו
למות
במדבר
וממותנו
במדבר
,
כי
טרם
יראו
מלחמה
לא
היו
חפצים
לצאת
אל
המדבר
פן
ימותו
שם
ברעב
ובצמא
(ראה
שמ'
טז
,
ב
-
ג).
ויתכן
שאמרו
לו
כן
בצאתם
ועודם
בארץ
מצרים
,
כאשר
הסב
אותם
אלהים
"דרך
המדבר
ים
סוף"
(שמ'
יג
,
יח)
,
או
שאמרו
לו
מתחלה:
אנה
נצא
,
אם
דרך
פלשתים
-
ילחמו
בנו
,
ואם
דרך
המדבר
-
טוב
לנו
לעבוד
את
מצרים
ממותנו
שם.
ואיפשר
עוד
לומר
,
כי
היו
העם
מאמינים
ביי'
ומתפללים
אליו
להצילם
,
אבל
במשה
נכנס
ספק
בלבם
,
פן
יוציאם
למשול
עליהם
,
ואעפ"י
שראו
האותות
והמופתים
,
חשבו
שעשה
אותם
בדרך
חכמה
,
או
שהשם
הביא
עליהם
המכות
ברשעת
הגוים
ההם
(ע"פ
דב'
ט
,
ד
-
ה)
,
כי
אלו
חפץ
השם
ביציאתם
לא
היה
פרעה
רודף
אחריהם.
ואנקלוס
תרגם
בכאן
ויצעקו:
"וצעיקו"
-
עשאו
ענין
'תרעומת'
,
לומר
שלא
התפללו
,
אבל
היו
מתרעמים
לפניו
על
שהוציאם
ממצרים
,
כלשון
"ויצעקו
אל
פרעה
לאמר
למה
תעשה
כה
לעבדיך"
(שמ'
ה
,
טו)
,
וכמהו
"ותהי
צעקת
העם
ונשיהם
גדולה
אל
אחיהם
היהודים"
(נחמ'
ה
,
א)
-
מתרעמים
עליהם
בקול
גדול
וצעקה.
ובמכילתא
(בשלח
ויהי
ב):
תפשו
להם
אומנות
אבותם;
ויאמרו
אל
משה
המבלי
אין
קברים
במצרים
-
מאחר
שנתנו
שאֹר
בעיסה
,
באו
להם
אצל
משה
,
אמרו
לו:
הלא
זה
הדבר
וכו'.
ו'שאֹר
שבעיסה'
הוא
יצר
הרע
,
ודעתם
לומר
,
כי
מתחלה
צעקו
אל
השם
לתת
בלב
פרעה
לשוב
מאחריהם
,
וכאשר
ראו
שלא
היה
חוזר
,
אבל
היה
נוסע
וקרב
אליהם
,
אז
אמרו:
לא
נתקבלה
תפלתנו;
ונכנסה
בלבם
מחשבה
רעה
להרהר
אחרי
משה
,
כאשר
בתחלה.