תנ"ך - ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה: (שמות פרק טז פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וַיִּרְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה: (שמות פרק טז פסוק טו)

טקסט בלבד:

ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה: (שמות פרק טז פסוק טו)

תיקון קוראים:

ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה: (שמות פרק טז פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
וַחֲזוֹ בְנֵי יִשׂרָאֵל וַאֲמַרוּ גְּבַר לַאֲחוּהִי מַנָא הוּא אֲרֵי לָא יָדְעִין מָא הוּא וַאֲמַר מֹשֶׁה לְהוֹן הוּא לַחמָא דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל :

רש"י:
מן הוא - הכנת מזון הוא , כמו "וימן להם המלך" (דנ' א , ה). כי לא ידעו מה הוא - שיקראוהו בשמו.

רשב"ם:
ויאמרו איש אל אחיו מן הוא - לפי שלא ידעו מה הוא; וגם דונש (ע' 35 ) פתר כן , כי סוף המקרא מוכיח: כי לא ידעו מה הוא. ואני אומר: מן הוא תרגומו של 'מי'; ולפי שהוא לשון מצרי , ובאותו לשון היו רגילים שהוא כמו מה , כתבו משה באותו לשון שאמרו , להודיענו שלפיכך "ויקראו... ישראל את שמו מן" (להלן , לא) , על שהיו תמיהים ואומרים: מן הוא , כמו מה הוא. וכן "יגר שהדותא" (בר' לא , מז); וכמוהו "הפיל פור הוא הגורל" (אס' ג , ז) - לא היה צריך לכתוב אלא 'הפיל הגורל' , הואיל ובלשון הקודש נכתבה המגילה , אלא להודיענו: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אס' ט , כו); ואילו לא נכתב מתחילה בלשון שהיו אומרים באותה המלכות , לא היינו יודעים למה נקרא 'פורים'.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
מן הוא - מטעם "מן ינצרוהו" (תה' סא , ח); "וימן יי' דג גדול" (יונה ב , א); כטעם 'זימון'. והמפרשים שהוא בלשון ישמעאל , תעו , כי לא יאמר כן בלשונם , כי אם לאדם לבדו. ישתחקו עצמות חיוי הפושע וכל הזונים אחריו , שיאמרו , כי מנהג זה המן לרדת עד היום במדבר; ואמרו , כי כמוהו הוא היורד עם הטל בארץ מערב התיכון , הוא הנכנס במיני רפואות הנקרא תרנג'בין. ולא התבישו אלה , כי הנה כתוב , כי במדבר סין ירד המן , והוא מקום יישוב; ועוד , כי בארץ שני מלכי האמורי ירד המן , גם אחרי שעברו את הירדן; ואם היה דבר תולדת , למה לא ירד בשבת? ושאר הנסים הנזכרים (ראה פירושו לעיל , ה)? ואנחנו ניתן להם עוד עדים נאמנים מכחשים דבריהם: כי זה היורד במערב איננו יורד בכל זמן , ולא על כל עלה; ואם תשים אותו בשמש לא ימס , ויעמוד ימים וחדשים ושנים ולא יבאש; ואיננו קשה , שיוכל אדם לטחון אותו; כי כן הכתוב אומר "וטחנו בריחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אתו עוגות". והנה איננו כאשר דִמו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויראו. אמר רבינו שלמה (לא נמצא בידינו) , כי בלשון ישמעאל תרגום מה הוא: 'מן הוא'. והמגיד לו ככה לא דבר נכון , כי תרגום מה הוא בלשון ישמעאל: 'מה הוא' , רק 'מִן הוא' תרגום 'מי הוא'; כי איננו נופל בלשונם 'מִן' כי אם על אדם. כי פירוש מן - מגזרת "אשר מנה את מאכלכם" (דנ' א , י). אמר רבי משה הכהן: ידענו כי אין מוקדם ומאוחר בתורה: ויאמר משה אליהם - וכבר אמר אליהם; וכמוהו רבים. ובפרשה הזאת "וירם תולעים ויבאש" (להלן , כ) - וכבר באש; וכן כתוב "ולא הבאיש ורמה לא היתה בו" (להלן , כד). ואֵחר הכתוב לומר דברי משה , בעבור שהוא צריך להאריך לומר זה הדבר אשר צוה יי'. זה בדרך הסברא , כי עומר לגולגולת - למי שהוא גדול בשנים , ולקטנים - כפי אכלם.

ר' יוסף בכור שור:
מן הוא - פרש רבנו שלמה , שהוא לשון זימון; כמו "וימן... דג גדול" (יונה ב , א); "וימן... המלך" (דנ' א , ה). ואין נראה לי , כי לא ידעו מה הוא , ואיך קראוהו בשמו אבל עדיין לא היה לו שם?! ועוד , שלא היו יודעין עדיין שהוא זימון. ולפיכך נראה לי , כי מן בלשון מצרי - כמו 'מה' בעברי; ושואלין זה לזה: מן הוא? כי לא ידעו מה הוא , ולפיכך שואלין 'מה הוא?' , עד שפירש להם משה שהוא הלחם; ועל שם כך נקרא מן מהיום ההוא ומעלה (ראה להלן , לא).
ריכוז קישורים