רמב"ן:
כמשפט
הבנות
יעשה
לה
-
על
דרך
הפשט:
יתכן
שיאמר
,
שאם
ייעדנה
הקונה
לבנו
,
והוא
השידוך
,
שישדכנה
לו
―
כי
'יעוד'
לשון
זימון
הוא:
"מן
המועד
אשר
יעדו"
(ש"ב
כ
,
ה)
―
כמשפט
אשר
יעשה
האדם
לבנותיו
יעשה
לה
,
שיתן
לה
משלו
"כמהר
הבתולות"
(שמ'
כב
,
טז).
וצוה
בזה
כאשר
צוה
בהענקה
(דב'
טו
,
יד)
,
והכל
חסד
מאתו
יתעלה.
ועל
דרך
רבותינו
,
והוא
האמת:
כמשפט
הבנות
-
אשר
ישיאו
אותן
האבות
,
יעשה
לה
הבן.
ופירש
משפטן:
כי
אם
יקח
אחרת
,
שארה
כסותה
ועונתה
של
זו
לא
יגרע;
ואין
צרך
לאמר
אם
לא
ישא
אחרת
,
כי
דִבר
הכתוב
בהווה.
ופירש
רבנו
שלמה:
שארה
-
מזונות
,
כסותה
-
כמשמעו
,
עונתה
-
תשמיש.
וכן
אמר
אנקלוס:
"זיונה";
ובגמרא
(כתובות
מז
,
ב)
אמרו
על
מי
שאמר
כך:
והאי
תנא
סבר:
מזונות
-
דאוריתא
,
דתניא:
שארה
אלו
מזונות
,
וכן
הוא
אומר
"וימטר
עליהם
כעפר
שאר"
וגו'
(תה'
עח
,
כז).
והמובן
בסוגיות
הגמרא
שהם
דברי
יחיד
,
והלכה
(ראה
כתובות
נח
,
ב):
מזוני
-
תקינו
לה
רבנן.
וגם
על
דרך
הפשט:
למה
יזכיר
במזונות
'שְׁאֵר'
,
שהוא
הבשר?
והראוי
שיזכיר:
'לחמה'
,
כי
על
הלחם
יחיה
האדם
(ע"פ
דב'
ח
,
ג)
,
ובו
יהיה
החיוב.
וחשב
רבי
אברהם
(בפירוש
ב
,
הארוך)
לתקן
זה
,
ופירש:
שארה
-
מזון
שיעמיד
שארה
,
שהוא
בשרה.
ואין
בזה
טעם
,
שיאמר
הכתוב:
לא
יגרע
הבעל
בשרה.
ולכך
אני
אומר
,
כי
פירוש
'שְׁאֵר'
בכל
מקום:
בשר
הדבק
והקרוב
לבשרו
של
האדם
,
נגזר
מלשון
'שארית';
כלומר:
שְאָר
בשרו
מלבד
בשר
גופו.
ויקָראו
הקרובים
'שְׁאֵר':
"אל
כל
שאר
בשרו"
(וי'
יח
,
ו);
"שארה
הנה"
(שם
,
יז);
כענין
"אך
עצמי
ובשרי
אתה"
(בר'
כט
,
יד);
"ויאכל
חצי
בשרו"
(במ'
יב
,
יב).
וכן
"שם
ושאר
ונין
ונכד"
(יש'
יד
,
כב)
-
זרעו
הקרוב
אליו
,
וכן
"בכלות
בשרך"
(מש'
ה
,
יא)
-
עצמך
,
"ושארך"
(שם)
-
ובניך
,
שם
הבשר
הקרוב
לך.
ויקרא
הבשר
הנאכל
'שְׁאֵר':
"וימטר
עליהם
כעפר
שאר"
(תה'
עח
,
כז)
-
כי
הבשר
הנאכל
ידבק
באוכֵל
ויחזור
לבשרו;
ויתכן
שיהיה
מזה
"בכלות
בשרך
ושארך"
(מש'
ה
,
יא)
-
בשר
גופך
,
ושאר
הבשר
הנעשה
מן
המאכל
יכלה
ולא
יהיה
לך
לבשר.
ותקָרא
האשה
'שְׁאֵר'
לבעל
,
כמו
שדרשו
(יבמות
כב
,
ב):
"כי
אם
לשארו"
(וי'
כא
,
ב)
-
זו
אשתו;
והוא
מן
הענין
שאמר
"ודבק
באשתו
והיו
לבשר
אחד"
(בר'
ב
,
כד).
והנה
שארה
-
קֵרוּב
בשרה
,
וכסותה
-
כסות
מטתה
,
כמו
שנאמר
"כי
היא
כסותֹה
לבדה...
במה
ישכב"
(שמ'
כב
,
כו)
,
ועונתה
הוא
עִתָהּ
,
שיבא
אליה
לעת
דודים.
ואם
יהיה
פירוש
שְׁאֵר
כמו
'בשר'
,
כדברי
המפרשים
(ראה
ראב"ע)
,
ונאמר
כי
"אל
כל
שאר
בשרו"
(וי'
יח
,
ו)
-
כמו
'בשר
בשרו'
,
כענין
"כי
אחינו
בשרנו
הוא"
(בר'
לז
,
כז)
,
גם
כן
נפרש
שארה
לא
יגרע
-
שלא
ימנע
ממנה
בשרה
,
כלומר:
הבשר
הראוי
לה
,
והוא
בשר
הבעל
אשר
הוא
עמה
לבשר
אחד
(ע"פ
בר'
ב
,
כד).
וענין
הכתוב
-
שאמר
,
שאם
יקח
אחרת
,
קרוב
בשרה
של
זו
וכסות
מטתה
ועת
דודיה
לא
יגרע
ממנה
,
כי
כן
משפט
הבנות.
והטעם
,
שלא
תהיה
האחרת
יושבת
לו
על
מטה
כבודה
(ע"פ
יח'
כג
,
מא)
,
והיו
שם
לבשר
אחד
,
וזאת
עמו
כפילגש
,
ישכב
עמה
בדרך
מקרה
ועל
הארץ
,
כבוא
אל
אשה
זונה
(ע"פ
יח'
כג
,
מד);
אולי
יאמר:
לאָמה
קניתיה
,
ופילגש
תהיה
בביתי;
ולכך
מנעוֹ
הכתוב
מזה.
וכך
אמרו
חכמים
(כתובות
מח
,
א):
שארה
-
זה
קֵרוּב
בשר
,
שלא
ינהג
בה
כמנהג
פרסיים
,
שמשמשין
מטותיהן
בלבושיהן;
וזה
פירוש
נכון
,
כי
דרך
הכתוב
בכל
מקום
להזכיר
המשכב
בלשון
נקי
ובקצור
,
ולכן
אמר
באלו
ברמז:
שארה
כסותה
ועונתה
-
על
שלשת
הענינים
אשר
לאדם
עם
אשתו
בחבורן.
ויבא
זה
כהוגן
על
דין
ההלכה
,
ויהיו
המזונות
ומלבושי
האשה
תקנה
מדבריהם.