תנ"ך - אם־רעה בעיני אדניה אשר־לא לו יעדה והפדה לעם נכרי לא־ימשל למכרה בבגדו־בה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לֹ֥א ל֥וֹ יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ: (שמות פרק כא פסוק ח)

טקסט וניקוד:

אִם־רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר־לֹא לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא־יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ־בָהּ: (שמות פרק כא פסוק ח)

טקסט בלבד:

אם־רעה בעיני אדניה אשר־לא לו יעדה והפדה לעם נכרי לא־ימשל למכרה בבגדו־בה: (שמות פרק כא פסוק ח)

תיקון קוראים:

אם־רעה בעיני אדניה אשר־לא לו יעדה והפדה לעם נכרי לא־ימשל למכרה בבגדו־בה: (שמות פרק כא פסוק ח)

תרגום אונקלוס:
אִם בִּישָׁת בְּעֵינֵי רִבּוֹנַהּ דִּיקַיְימַהּ לֵיהּ וְיִפרְקִנַהּ לִגבַר אָחֳרָן לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְזַבּוֹנַהּ בְּמִשׁלְטֵיהּ בַּהּ :

עין המסורה:
בעיני - ל"ג בתורה: בר' ו , ח; יט , יד; כא , יא; כח , ח; לא , לה; לג , ח , טו; לד , יח; לח , ז , י; לט , כא; מא , לז; מה , טז; מז , כה; שמ' ג , כא; ה , כא; יא , ג (פעמיים); יב , לו; כא , ח; וי' י , יט; במ' כג , כז; כד , א; לב , יג; דב' ד , כה; ו , יח; ט , יח; יב , כה , כח; יג , יט; יז , ב; כא , ט; לא , כט. לא - י"ז כתיב לא וקרי לו (בלישנא): שמ' כא , ח; וי' יא , כא; כה , ל; ש"א ב , ג; ש"ב טז , יח; מ"ב ח , י; יש' ט , ב; מט , ה; סג , ט; תה' ק , ג; קלט , טז; מש' יט , ז; כו , ב; איוב יג , טו; מא , ד; *עז' ד , ב; דה"א יא , כ. יעדה - ג': *שמ' כא , ח; יר' מז , ז; מי' ו , ט. בבגדו - ב' (בשני לשונות): בר' לט , יב; שמ' כא , ח.

מסורה גדולה:
יעדה ג' אשר לא יעדה ואל חוף הים שם יעדה שמעו מטה.

מסורה קטנה:
לא - לו קר'; יעדה - ג'; והפדה - ל'; לא - ימשל - ל' וחד ולא ימשל בני; בבגדו - ב'.

רש"י:
אם רעה בעיני אדניה - שלא נשאה חן בעיניו לכנסה. אשר לא יעדה - שהיה לו ליעדה ולהכינה לו לאשה , וכסף קנייתה הוא כסף קדושיה (ראה קידושין יט , א). וכאן רמז לך הכתוב שמצוה ביעוד (ראה מכיל' משפטים נזיקין ג) , ורמז לך שאינה צריכה קדושין אחרים. והפדה - יתן לה מקום לְהִפָּדוֹת ולצאת , שאף הוא מסייע בפדיונה. ומהו מקום שנותן לה? שמגרע בפדיונה כמספר השנים שעשתה אצלו , כאילו היא שכורה אצלו. כיצד? הרי שקנאה במָנֶה , ועשתה אצלו שתי שנים , אומרים לו: יודע הייתה שעתידה לצאת לסוף שש , נמצא שקנית עבודת כל שנה ושנה בששית המנה , והרי עשתה אצלך שתי שנים , הרי שלישית המנה , טול שני שלישי מנה ותצא מאצלך. לעם נכרי לא ימשל למוכרה - אינו רשאי למוכרה לאחר , לא האדון ולא האב (ראה קידושין יח , ב). בבגדו בה - אם בא לבגוד בה , שלא קיים בה מצות ייעוד; וכן אביה , מאחר שבגד בה ומכרה לזה.

רשב"ם:
אם רעה בעיני אדוניה - שאינו רוצה לקיים "לא תצא כצאת העבדים" (לעיל , ז) , דמשמע: שיקחנה לאשה; אם רעה ומכוערת היא בעיני אדוניה , אשר אינו רוצה לייעדה לו לאשה. בבגדו בה - מאחר שהוא בוגד בה , שאינו מייעדה , כדכתיב במלאכי באשת נעורים: "אשר... בגדת (בנוסחנו: בגדתה) בה והיא חברתך ואשת בריתך" (מל' ב , יד). והפדה - מגרע פדיונה (ראה קידושין טז , א) , ויצאה בפדיון לפי מתר השנים הנותרות.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ומשפט זאת האמה כדברי חכמינו (קידושין יח , א - יט , ב) , שאדוניה קנה לבעול אותה בהיותה בוגרת; כי הבוגרת איננה ברשות האב. וזה טעם יעדה - שהיא יעודה שיקחנה לנפשו , או יעודה לבנו. או שיפדנה אביה או אחד ממשפחתו , וזה טעם והפדה; על כן לא הזכיר שם הפודה. ויתכן להיות והפדה - פועל יוצא לשנים פעולים , וישוב אל אדוניה: שיבקש פדיון השָנִים שנשארו עד היותה בוגרת. ויאמר המתרגם ארמית , כי לעם נכרי - לאיש נכרי; ויאמר הגאון (רס"ג בראשית ע' 392 ) , כי כמוהו "הגוי גם צדיק" (בר' כ , ד). ובאלה עמודי התורה נתלה המהביל להחליף מלה במלה , ואמר כי "ההר" (שמ' יט , כג) - תחת "העם" (שם , יב); גם "וזה הדבר" (יהו' ה , ד) - תחת 'העם'; "ויהי ביום השביעי" (שו' יד , טו) - תחת 'הרביעי'; "דוד (בנוסחנו: דויד) השביעי" (דה"א ב , טו) - תחת 'השמיני'; ואחרים רבים. וכבר פירשתים כולם בלי חילוף (צחות עב , א - ב); וספרו ראוי להשרף. ואני אומר כלל , כי יש לנו בתורה מקומות ידועים , ששמום חכמינו כדמות אסמכתא , והעיקר - ידעוהו. כמו "וירש אותה" (במ' כז , יא); כי היה ידוע בהעתקתם שהאיש יירש את אשתו , דרשו (ב"ב קיא , ב) זה הפסוק להיות כמו זֵכֶר; כי כל ישראל ידע פירוש הפסוק , שהוא כמשמעו ופשוטו. כי לא יתכן שיאמר אדם: תנו את נחלת ראובן לשמעון , והוא רוצה הפך הדבר , לתת נחלת שמעון לראובן! והעד , שכתוב בתחלה "ואם אין אחים לאביו" (במ' כז , יא); והנה אין לו טעם , כי מה טעם יש לומר "ונתתם את נחלתו לאחי אביו" (שם , י) , ואמר '"ואם אין אחים לאביו" תתנו נחלת אשתו לו'?! ועוד , לא היה ראוי שיירש האיש את אשתו , אם היו אחים לאביו. והנכון , שהפסוק הוא כפשוטו , והוסיפו בו טעם דבר קבלה. וכן "והיה הבכור אשר תלד" (דב' כה , ו) - הוא כמשמעו; גם היה להם בקבלה , שהגדול באחים הוא המיבם; ודרשו הפסוק לזכר ולאסמכתא (ראה יבמות כד , א). וכן לעם נכרי - שהיה להם בקבלה , שלא יוכל אדם למכור בתו פעמים (ראה קידושין יח , א) , והמתרגם זה הפסוק - לאות ולזֵכֶר. ופשוטו כמשמעו , וכן הוא: כי הישראלי ימכור עצמו לגר תושב , גם לישראלי; ויש לו ממשלת למכור בתו רק לישראלי , לא לעם נכרי. וזה הכתוב , ואם הוא מאוחר , הוא דבק עם "וכי ימכור איש את בתו לאמה" (לעיל , ז); וכזה רבים. והנה כן "ואם שלש אלה" (להלן , יא) - איננו על "שארה כסותה ועונתה" (להלן , י) , כי אם על ייעדה לו , או לבנו , או הפדה. וכן "ואף לאמתך תעשה כן" (דב' טו , יז) - ישוב אל "הענק תעניק" (שם , יד). והעד שפירושו כן , שאמר הכתוב בבגדו בה - והטעם , כי אם האב יבגוד בבת למוכרה לנכרי , לא נעזבנו אנחנו ונוציאנה מרשותו , ולא ימשול בה. והוצרכתי להאריך , כי השמות על שלשה דרכים: האחד - שם פרט , כ'אדם הראשון' ומשה ואהרן. והשיני - שם מין , כמו "אדם כי יהיה בעור בשרו" (וי' יג , ב); "ויאמר יהודה לשמעון אחיו" (שו' א , ג) - כי שב שם הפרט כמו מין; וכן "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו). והדרך השלישי - שם על רבים , ולא יתכן שיקרא בו היחיד , כמו 'טף' ו'קהל' ו'עם' ו'גוי' ו'מחנה'. ופירוש "הגוי גם צדיק" (בר' כ , ד) - אבימלך וביתו וממלכתו , כי כן כתוב "וירפא אלהים את אבימלך ואת ביתו ואמהותיו" (ראה שם , יז); ועוד: "כי הבאת עליי ועל ממלכתי חטאה גדולה" (שם , ט).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וכי. לאמה - קטנה היא , שהיא ברשות האב , כמו הבת שהוא מפר נדרה (ראה במ' ל , ד - ו). ומלת לעם נכרי - עם זה הפסוק היא דבקה , כי על האב ידבר: לעם נכרי לא ימשול למכרה. בבגדו בה - כמו "מדוע נבגוד איש באחיו" (מל' ב , י). ואמת ונכון הוא , כי אין רשות לאדון למכרה לאיש אחר מישראל; וזה ידענו מהקבלה (ראה מכשב"י משפטים כא , ח) , ושמו זה לזכר ואסמכתא. ואל תתמה בעבור מרחק לעם נכרי מזה הפסוק , כי כמוהו "שלם ישלם" (שמ' כב , ב) , כאשר אפרש. אמר הגאון (ראה רס"ג תורה) , כי לעם נכרי - כמו 'לאיש נכרי'; וכמוהו "הגוי גם צדיק תהרג" (בר' כ , ד). וזה לא יתכן באחת הלשונות. כי נכון הוא , שאמר "ישראל" (שמ' יד , ל) , שהוא שם המין הכולל , כמו "ויאמר מצרים" (שמ' יד , כה); רק להיות שֵם שטעמו 'כלל' , כמו 'עם' ו'גוי' ו'קהל' ו'עדה' - לא יתכן שיאמר על היחיד. ופירוש "הגוי גם צדיק" (בר' כ , ד) - שָם מפורש: "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה" (שם , ט). וטעם לא תצא כצאת העבדים - שיוצאים לְעולם אחר שש שנים. כי גם זאת תצא אם הגיעו שש שנים , כאשר הוא כתוב "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים" (דב' טו , יב); רק אם הגיעה קודם לזמן שהיא ברשותה - תצא. אם רעה - שלא מצאה חן בעיניו , אחר שקנה אותה , שישאנה לאשה; וזהו טעם אשר לא יעדה - שהיא יעודה לו להיותה אשתו , או יעדה להיותה אשת בנו (ראה להלן , ט). ודע , כי לו - קרי; וכתיב הוא בפנים באל"ף , ובחוץ בו"ו. ואמר הגאון , כי שני טעמים יש לו; כמו "הוא עשנו ולא אנחנו עמו" (תה' ק , ג) - הטעם האחד: כי אנחנו לא עשינו עצמנו; והשני: כי לו אנחנו , עמו. והנכון בעיני , כי זה השני הוא האמת לבדו; וככה כולם. אמר רבי יהודה המדקדק (שלשה ס"ד ע' 11 ): אנחנו לא נוכל להפריש במבטא בין 'לא' באל"ף ובין 'לו' בו"ו או בה"א , כמו "הלה היא ברבת בני עמון" (דב' ג , יא). כל אילו הפסוקים - אל"ף בפנים , ומבחוץ ו"ו - כל אלה , כדרך קריאתם הוא טעמם. ודע , כי מלת 'פדה' - מהפעלים היוצאים; כמו "והפודך" (דב' יג , ו); "אשר פדה את נפשי" (ש"ב ד , ט); "כי פדיתים" (זכ' י , ח). והנה והפדה - פועל יוצא לשנים פעולים; כמו "המצמיח הרים חציר" (תה' קמז , ח); או כמו 'ראובן האכיל את שמעון לחם'. והנה והפדה - שיבקש פדיונה ויקבלנו , בין תפדה היא עצמה , או אביה או אחד מקרוביה. כי אם היא קרובה אל שש שנים , יחשבו כמה שנים עבדה , וכמה המרחק עד השביעי או הזמן שתהא ברשותה; וכפי החשבון יהיה הפדיון. ולעם נכרי - פירשתיו (לעיל). ודע , כי עַם שאינו ישראל יקרא 'נכרי'. ואינו כמו "זר" (במ' יז , ה) , כי 'זר' - שאיננו ממשפחת השבט. והנה , אם אמרנו (לעיל , ב) כי ישראל נקראים 'עברים' בעבור "עבר" (ראה פירושו בר' י , כא) , והיה הוא עובד את השם; והנה , מי שהוא ממשפחתו ואמונתו יקרא 'עברי'. ואם אמרנו: בעבור אברהם נקרא כן , הנה כתיב "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כא , יב); ואע"פ שבישמעאל כתיב "כי זרעך הוא" (שם , יג) , לא נתנה הארץ רק ליצחק לבדו. ובני יצחק היו יעקב ועשו , וכתיב ביצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" (בר' כו , ג). והנה לא נקרא לו 'זרע' רק ביעקב לבדו , אשר לו נתנה הארץ. והנה 'נכרים' יחשבו בני הפילגשים (ראה בר' כה , ו) , ובני עשו (ראה בר' לו) עמהם.

ר' יוסף בכור שור:
לא תצא כצאת העבדים - כדרך שהעבדים יוצאים , בלא בניהם. היא לא תצא בלא בניה; שאם תרצה להבנות ממנה , אתה בעצמך תקחנה ויהיו לך בנים הימנה , ותהיה אשתך משם ולהבא , ולא תצא כי אם בגט וכתובה כשאר בנות ישראל; והכתוב שלאחריו מוכיח , דכתיב: אם רעה בעיני אדוניה - שאינו רוצה ליעדה , לעם נכרי - כלומר: אין לו ממשלה עליה למוסרה לעם נכרי - כלומר: לעבדו כנעני , כדי להוליד בנים ממנה , כדרך שמוסר לעבד עברי שפחה כנענית. בבגדו בה - כשהוא בוגד בה , שלא ישאנה; כמו "כאשר תבגוד אשה מריעה" (ראה יר' ג , כ); כי לשון 'בגידה' שייך כשאינו רוצה להתחבר בה. למוכרה - כמו 'למוסרה'; כמו "כי ביד אשה ימכור יי' את סיסרא" (שו' ד , ט) - ביד יעל.

רמב"ן:
לעם נכרי לא ימשול למכרה - אינו רשאי למכרה לאחר , לא האדון ולא האב. בבגדו בה - אם בא לבגוד בה , שלא לקיים מצות ייעוד; וכן אביה , שבגד ומכרה לזה. לשון רבנו שלמה. ואם כן , יהיה לעם נכרי כמו 'לאיש נכרי' , ולא מצינו לו חבר בכל הכתוב! ושמא יהיה למ"ד לעם נמשך: לעם לנכרי לא ימשול למכרה , ופירושו כמו "תתננו מאכל לעם לציים" (תה' עד , יד) , שפירש מי הוא ה"עם": אנשי הציים; כן אמר: לא יוכל למכרה לעם , ופירש: לנכרי; כלומר: לאיש נכרי מכל העם. ויהיה 'נכרי' כמו "ועצביך בבית נכרי" (מש' ה , י) - בבית איש אחר; "מנכריה אמריה החליקה" (מש' ב , טז) - שאינה אשתו. וכל זה לקיים דברי חכמים (קידושין יח , א) , שאומרים כך , שאין אדם רשאי למכור את בתו לשפחוּת אחר שפחוּת; ואמרו (שם , ב): כיון שבגד בה , שוב אינו רשאי למכרה. אבל ראיתי במכילתא (מכיל' משפטים נזיקין ג): לעם נכרי לא ימשול למכרה - הרי זו אזהרה לבית דין שלא ימכרנה לנכרי. ונראה מלשונם , שאינה אזהרה שלא ימכרנה פעם אחרת , לא לזה ולא לאחר , אבל היא מניעה לגמרי מן הנכרי , שלא ימכור אדם בתו לגוי לשפחוּת; כי מפני שאמר בעבד עברי "ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר" (וי' כה , מז) , הוצרך לומר שלא יעשה כן באשה. והטעם ידוע , וזה פשוטו של מקרא בודאי , שיאמר כי אחרי שהפדה האב המוכר , לא יוכל למכרה לגוי , והוא הדין מתחלה; אבל כי לפעמים אדם רוצה לפדות את בתו מן האדון שלא יעדה , ויחפוץ למכרה לגוי לשנה או לשנתים , להוציאה ממנו , והזהירו הכתוב מזה. או יחזור לתחלת הענין: "כי ימכור את בתו לאמה" (ראה לעיל , ז) , לא ימשול למכרה לנכרי. ואם כן , מה שדרשו בתלמוד (קידושין יח , א) שלא ימכור אדם את בתו לשפחוּת אחר שפחוּת , הוא מיִתור בבגדו בה; שהרי לעם נכרי איננו רשאי למכרה לעולם , ואם כן למה אמר: בבגדו בה , שמשמעו לומר , דכיון שבגד בה פעם אחת ומכרה לשפחוּת , לא יבגוד בה פעם אחרת? לפיכך ידרשו הכתוב כן: לעם נכרי לא ימשול למכרה ובבגדו בה , כלומר: ולא ימשול למכרה בבגדו בה , שכיון שמכרה , שוב לא ימכרנה. ובהרבה מקומות דרשו כך: קרי ביה הכי (פסחים כא , ב): "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" (דב' יד , כא); וכן דרשו (קידושין ד , א) בכאן "ויצאה חנם אין כסף" (להלן , יא) , ומפני היִתור עשו מהן שתי יציאות: "ויצאה חנם" , "ויצאה אין כסף"; ולמדנו ממנה יציאה בנערוּת , ובבגרות למי שאין לה נערות , והוא בגר דאילונית , כמו שאמור בתחלת קדושין (ד , א). ודרך הפשט בפרשה הזאת , שיאמר: "כי ימכור איש את בתו" הקטנה "לאמה , לא תצא כצאת העבדים" (לעיל , ז) האלה , הנזכרים , בשביעית ויובל (ראה לעיל , א - ו); שלא יוכל האב להוציאה מביתו לעולם , אם תיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו (ע"פ אס' ב , ט) , אבל יקחנה לו לאשה כרצונו; ואם רעה בעיני אדניה אשר יעדה להיות לו לאשה ― כי הקונה בת ישראל , לקחתה לו לאשה יקנה אותה , והנה היא מיועדת לו מן הסתם ― ועתה אם לא יחפוץ בה אדניה , והפדה האב הנזכר , כי אסור לו להניחה עוד ביד האדון מעת שיאמר: לא חפצתי לקחתה; ולא יוכל למכרה לעם נכרי בבואו לבגוד בה - כי זאת בגידה , שימכר אדם בתו , זולתי למי שיוכל לישא אותה; או טעמו , שכל מוכר בתו בוגד בה. "ואם שלש אלה לא יעשה לה" (להלן , יא) - היעוד לו או לבנו או הפדיון לא יעשה לה , אז תצא "חנם אין כסף" (שם) "כצאת העבדים" הנזכרים (ראה לעיל , ז).

רלב"ג - ביאור המילות:
לא (קרי: לו) יעדה - רוצה לומר , שלא יעדה לו לנשואין. לעם נכרי - ראוי שתדע , כי עם הוא שם נופל על הקבוץ , ולזה אמר "עמים הר יקראו" (דב' לג , יט) על השבטים , אעפ"י שהם כלם עם אחד . והרצון בזה המקום: קבוץ נכרי - רוצה לומר שלא ימכרנה לבית אחר ואעפ"י שהוא מישראל; וזה , כי בבית יתקבצו אנשי הבית; וכאלו אמר , שלא יוכל למכרה לאיש אחר.

רלב"ג - ביאור הפרשה:
ואם היא רעה בעיני אדניה באופן שלא רצה ליעדה - הנה ראוי שישתדל שתפָּדה; רוצה לומר , שישיב לו אביה הכסף על פי השנים אשר יש לה לעבוד עמו עד שלמות שש שנים (ראה משנה קידושין א , ב) , כי לא יָאוּת שתעמוד בביתו לאָמה בזולת אישות , פן יקרב לגלות ערותה; אבל לא יוכל למכרה לבית אחר מישראל , כאשר יבגוד בה - שלא ירצה ליעדה לו - כדי שייעדה מי שימכרנה לו (ראה מש"ת עבדים ד , י).
ריכוז קישורים