תנ"ך - שבעת
ה'
תהיה
בין
שניהם
אם־לא
שלח
ידו
במלאכת
רעהו
ולקח
בעליו
ולא
ישלם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
שְׁבֻעַ֣ת
יְהוָ֗ה
תִּֽהְיֶה֙
בֵּ֣ין
שְׁנֵיהֶ֔ם
אִם־לֹ֥א
שָׁלַ֛ח
יָד֖וֹ
בִּמְלֶ֣אכֶת
רֵעֵ֑הוּ
וְלָקַ֥ח
בְּעָלָ֖יו
וְלֹ֥א
יְשַׁלֵּֽם:
(שמות פרק כב פסוק י)
שְׁבֻעַת
יְהוָה
תִּהְיֶה
בֵּין
שְׁנֵיהֶם
אִם־לֹא
שָׁלַח
יָדוֹ
בִּמְלֶאכֶת
רֵעֵהוּ
וְלָקַח
בְּעָלָיו
וְלֹא
יְשַׁלֵּם:
(שמות פרק כב פסוק י)
שבעת
ה'
תהיה
בין
שניהם
אם־לא
שלח
ידו
במלאכת
רעהו
ולקח
בעליו
ולא
ישלם:
(שמות פרק כב פסוק י)
שבעת
יהוה
תהיה
בין
שניהם
אם־לא
שלח
ידו
במלאכת
רעהו
ולקח
בעליו
ולא
ישלם:
(שמות פרק כב פסוק י)
תרגום אונקלוס:
מוֹמָתָא
דַייָ
תְּהֵי
בֵּין
תַּרוֵיהוֹן
אִם
לָא
אוֹשֵׁיט
יְדֵיהּ
בְּמָא
דִמסַר
לֵיהּ
חַברֵיהּ
וִיקַבֵּיל
מָרֵיהּ
מִנֵיהּ
מוֹמָתָא
וְלָא
יְשַׁלֵים
:
עין המסורה:
שבעת
-
ה'
(ד'
חסר
ואחד
מלא):
שמ'
כב
,
י;
במ'
ל
,
יד;
ש"ב
כא
,
ז;
מ"א
ב
,
מג;
*קה'
ח
,
ב.
(ואחד:
ושבעת
-
זכ'
ח
,
יז).
ולא
ישלם
-
ב':
*שמ'
כב
,
י;
תה'
לז
,
כא.
מסורה גדולה:
ולא
ישלם
ב'
ולקח
בעליו
ולא
ישלם
לוה
רשע
ולא
ישלם.
רש"י:
שבועת
יי'
תהיה
-
ישבע
שכן
הוא
כדבריו
,
והוא
לא
שלח
בה
יד
להשתמש
בה
לעצמו
,
שאם
שלח
בה
יד
ואחר
כך
נאנסה
,
חייב
באונסיה.
ולקח
בעליו
-
השבועה
ולא
ישלם
-
לו
השומר
כלום.
רשב"ם:
ומת
או
נשבר
-
שטרפו
ארי
או
חיה
רעה;
שכשם
שמת
או
נשבה
מְדַבֵּר
שאָבדה
כל
הבהמה
,
הוא
הדין
לנשבר
,
שכל
הבהמה
הופסדה
,
שהרָגהּ
ארי
או
חיה
רעה;
שכן
מצינו
בנביא
שהרגו
האריה:
"וחמור
והאריה
עומדים
אצל
הנבילה
ולא
אכל
האריה
את
הנבילה
ולא
שבר
את
החמור"
(מ"א
יג
,
כח).
אין
רואה...
שבועת
יי'
-
ופטור
באונסים.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
שבועת.
במלאכת
רעהו
-
כמו
"לרגל
המלאכה
אשר
לפני"
(בר'
לג
,
יד).
ולא
יקח
ממנו
,
רק
השבועה.
ר' יוסף בכור שור:
שבועת
יי'
תהיה
-
כיון
ש"אין
רואה"
(לעיל
,
ט);
הא
,
יש
רואה
-
צריך
להביאו
,
כאיסי
(ב"מ
פג
,
א)
,
דסבירא
לן
כותיה.
ואם
לא
יביא
,
לא
מהימן
בשבועה
,
כיון
דמקום
רבים
היה
מעשה
,
כדאמרינן
בבבא
מציעא
ב'האומנין'
(פג
,
א)
[הגה"ה].
ולקח
בעליו
ולא
משלמין
-
מי
שעליו
לשלם
,
הוא
נשבע;
מכאן
לכל
הנשבעין
שבתורה
,
שנשבעין
ולא
משלמין
(ראה
שבועות
מה
,
א).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
כי
יתן
איש
אל
רעהו
חמור
או
שור
או
שה
וכל
בהמה
,
באופן
שיהיה
ביד
רעהו
ויקבל
עליו
לשמור
,
ומת
הבעל
חיים
ההוא
,
או
נשבר
-
ששברתו
חיה
רעה
,
או
נשבה
-
ששבוהו
לסטים;
הנה
,
אם
אין
רואה
שיבוא
ויעיד
בזה
(ראה
מכיל
משפטים
נזיקין
טז)
,
שבועת
יי'
תהיה
בין
שניהם
בפני
בית
דין
,
כמו
הענין
בשבועה
אשר
בפרשה
הקודמת
(לעיל
,
ז);
וישבע
השומר
שכן
הוא
ויפטר
,
אם
לא
שלח
ידו
במלאכת
רעהו
―
שאם
שלח
ידו
בה
,
שלו
מת
או
נשבר
,
וחייב
לשלם
―
ולקח
בעליו
השבועה
ממנו
,
ויפטר
השומר
מלשלם
ההפסד
שהגיע
בסבת
המיתה
והשבירה
(ראה
ב"ק
קו
,
א).
או
יהיה
הרצון
באמרו
ולקח
בעליו
-
שיקח
הנבלה
או
השבורה
,
ויפטר
השומר
מלשלם
אפילו
פחת
נבלה
,
כי
לא
היה
לו
רשות
להטפל
בה;
וכן
פירשו
במכילתא
(מכיל'
משפטים
נזיקין
טז).