תנ"ך - וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני־ישראל לא־שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם: פ (שמות פרק ו פסוק יב)

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא־שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: פ (שמות פרק ו פסוק יב)

וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני־ישראל לא־שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים: פ (שמות פרק ו פסוק יב)

וידבר משה לפני יהוה לאמר הן בני־ישראל לא־שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים: פ (שמות פרק ו פסוק יב)

תרגום אונקלוס:

וּמַלֵיל מֹשֶׁה קֳדָם יְיָ לְמֵימַר הָא בְנֵי יִשׂרָאֵל לָא קַבִּילוּ מִנִי וְאֵיכְדֵין יְקַבֵּיל מִנִי פַרעֹה וַאֲנָא יַקִיר מַמלַל :

עין המסורה:

וידבר משה - י"א זוגין (בטעמא): ראה לעיל , ט.

מסורה קטנה:

וידבר משה - י"א זוגין; ואני ערל - ל'.

רש"י:

ערל שפתים - אטום שפתים; וכן כל לשון 'ערלה' אומר אני שהוא לשון 'אטום': "ערלה אזנם" (יר' ו , י) - אטומה משמוע; "ערלי לב" (יר' ט , כה) - אטומים מהבין; "שתה גם אתה והערל" (חב' ב , טז) - והֵאָטם משכרות כוס הקללה; 'ערלת בשר' (ראה בר' יז , יד) - שהגיד אטום ומכוסה בה; "וערלתם ערלתו" (וי' יט , כג) - עשו לו אוטם וכסוי , איסור שיבדיל בפני אכילתו; "שלש שנים יהיה לכם ערילים" (שם) - אטום ומכוסה ומובדל מלאוכלו. ואיך ישמעני פרעה - זה אחד מעשרה 'קל וחומר' שבתורה (ראה ב"ר צב , ז).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

יש אומרים , כי השם אמר למשה "ואנכי אהיה עם פיך" (שמ' ד , יב) - וסר כובד לשונו. ואין פירושו כן , כי אם בשעת הצורך; או: יורה פיו , שלא ידבר באותיות קשות על לשונו; והעד , שאמר אחרכן ואני ערל שפתים , וטעמו: כמו "כְּבַד" (שמ' ד , י); וכן "כי ערלה אזנם" (יר' ו , י).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

וידבר. הן בני ישראל , שהם עמך , לא שמעו , ואיך ישמעני פרעה , שהוא מלך , ואיננו מעמך? ועוד , כי מגרעת גדולה היא שאדבר לפניהם , ואני ערל שפתים. כי בפעם הראשנה הבטחתני , שתורה את פי שלא אבטא באות שהוא כבד עלי (ראה פירושו לשמ' ד , י) , אולי תכשל לשוני לפניו. ואתה אמרת , כי אהרן יהיה מליץ ביני ובין בני ישראל (ראה שם , טז ופירושו לשמ' ד , ל).

ר' יוסף בכור שור:

הן בני ישראל לא קבלו ממני ולא שמו לב לדבריי , איך יקבל ממני פרעה לדברי , ואני ערל שפתים?! כלומר: אפילו אדם אחר לא ישמע , כל שכן אותי , שאני ערל שפתים!

רמב"ן:

הן בני ישראל לא שמעו אלי - כי לא עשיתָ דברי נשמעים להם , ואיך ישמעני פרעה? ועוד , כי אני ערל שפתים , ואינו הגון שאדבר לפני מלך גדול. ויתכן לפרש , שחשב משה אולי כי מפחיתותו לא שמעו אליו , כי הוא ערל שפתים , ולא יכין לדבר על לבם (ע"פ שו' יב , ו ובר' נ , כא) דברים טובים דברים ניחומים (ע"פ זכ' א , יג) , אף כי ידבר לפרעה. וטעם הכתוב הזה , כי מתחלה לא צוה אותו שידבר הוא אל פרעה , רק אמר "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו" (שמ' ג , יח) , והיה איפשר שידברו הזקנים והוא יחריש; והיה בוש מלדבר גם אל העם , ואמר "לא איש דברים אנכי" (שמ' ד , י) , והקדוש ברוך הוא השיבו "ודבר הוא לך אל העם" (שם , טז); וכן עשה בבואם מתחלה , כמו שאמר "וידבר אהרן את כל הדברים האלה (בנוסחנו ללא 'האלה') אשר דבר יי' אל משה ויעש האותות לעיני העם" (ראה שם , ל); ועתה כאשר נצטוה משה "לכן אמור לבני ישראל אני יי'" (לעיל , ו) , דבר הוא להם בעצמו כאשר צוהו , ולא שמעו אליו , וכאשר חזר וצוה אותו לדבר אל פרעה , אמר: איך אדבר אליו ואני ערל שפתים? והקדוש ברוך הוא צירף אהרן עמו , וצוה את שניהם אל בני ישראל , שידברו להם כל אשר יצום , ואל פרעה - להוציאם מארצו. ורבנו שלמה פירש על דבר בני ישראל ועל דבר שליחותו של פרעה; ואין צורך.

רלב"ג - ביאור המילות:

בא דבר אל פרעה מלך מצרים - רוצה לומר: בלא אמצעות אהרן; ולזה אמר משה: הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. והנה הרצון בערל שפתים - סתום הדבור; רוצה לומר , שננעלו שערי הדבור לפניו , כמשפט מי שאינו איש דברים. ולזה באר , שאחר זה דבר יי' אל משה ואל אהרן , בכל מה שצוה לאמר אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. והרצון בזה , שדבור השם יתעלה היה למשה , שיאמר זה לאהרן , והוא יהיה המליץ בינו ובין מי שישלחהו השם יתעלה לדבר אליו. והנה אחר שהשלים לזכור תולדות אהרן ומשה , שב לבאר זה שנית. הוא אהרן ומשה - מפני שהיה מדבר עתה בתולדות אהרן , הקדים אהרן למשה , ועוד: שהוא היה גדול ממנו; והנה אחר זה (פס' כז) , כשתארם בשהם המדברים אל פרעה , הקדים משה לאהרן , כי משה היה העיקר בזה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

והתנצל משה כי לא יוכל , כי הוא ערל שפתים; וזה יתכן שיהיה סבה שלא ישמע אליו פרעה , כי בני ישראל גם כן לא שמעו אליו לזאת הסבה. והנה חשב משה , כי מה שאמר לו השם יתעלה בפרשה הקודמת (שמ' ד , טז) , שיהיה לו אהרן לפה , יהיה לבד בשליחות הראשון שהיה שלוח לישראל ולפרעה , ובָטח שיהיה השם יתעלה עם פיו ויורנו אשר ידבר בשליחיות האחרים , כמו שייעד לו בתחלה (ראה שמ' ד , יב); וכאשר ראה שלא היה השם יתעלה עם פיו במה ששלחו אז לדבר לישראל , בקש מהשם יתעלה שיתן לו מליץ.