תנ"ך - וידבר ה' אל־משה ואל־אהרן ויצום אל־בני ישראל ואל־פרעה מלך מצרים להוציא את־בני־ישראל מארץ מצרים: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: ס (שמות פרק ו פסוק יג)

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ס (שמות פרק ו פסוק יג)

וידבר ה' אל־משה ואל־אהרן ויצום אל־בני ישראל ואל־פרעה מלך מצרים להוציא את־בני־ישראל מארץ מצרים: ס (שמות פרק ו פסוק יג)

וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן ויצום אל־בני ישראל ואל־פרעה מלך מצרים להוציא את־בני־ישראל מארץ מצרים: ס (שמות פרק ו פסוק יג)

תרגום אונקלוס:

וּמַלֵיל יְיָ עִם מֹשֶׁה וּלאַהֲרֹן וּפַקֵידִנוּן לְוָת בְּנֵי יִשׂרָאֵל וּלוָת פַּרעֹה מַלכָּא דְמִצרָיִם לְאַפָּקָא יָת בְּנֵי יִשׂרָאֵל מֵאַרעָא דְמִצְרָיִם :

עין המסורה:

וידבר יי' - ב' בטעמא (מונח וזרקא): שמ' ו , יג; במ' יח , ח. וידבר יי' אל - משה ואל - אהרן - י"א: שמ' ו , יג; וי' יא , א; יג , א; יד , לג; טו , א; *במ' ב , א; ד , א , יז; יד , כו; טז , כ; יט , א. ויצום - ד': *שמ' ו , יג; לד , לב; מ"ב יא , ה; יז , לה.

מסורה גדולה:

ויצום ד' וידבר יי' אל משה ואל אהרן ואחרי כן נגשו ויצום לאמר זה הדבר ויכרת יי' אתם.

מסורה קטנה:

וידבר יי' - ב' בטע'.

רש"י:

[וידבר יי' אל משה ואל אהרן - לפי שאמר משה: "אני ערל שפתים" (לעיל , יב) , צירף לו הקדוש ברוך הוא את אהרן להיות לו לפה ולמליץ.] ויצום אל בני ישראל - צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם (ראה תנח' וארא ב). ואל פרעה מלך מצרים - צוה עליהם לחלוק לו כבוד בדבריהם; זהו מדרשו (תנח' וארא ב). ופשוטו: צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. [ודבר הצווי מהו? מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס (ראה שמ' ז , א - ה) , אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין ב"אלה ראשי בית אבתם" (להלן , יד) , ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן , ובמי נתיחסו.]

ראב"ע פירוש א - הקצר:

וידבר יי' אל משה ואל אהרן ויצום - יש אומרים (ראה ספ"ב צא) , שציום שלא יכעסו על ישראל כי קצרה רוחם (ראה לעיל , ט).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

וידבר. עתה כלל העניין , כי גם אהרן יהיה מליץ בינו ובין פרעה , כאשר יפרש עוד (ראה שמ' ז , א); על כן השתתפו שניהם בדבור , ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. ורבי ישועה אמר , כי טעם ויצום - שלא יכעסו על ישראל , אם לא שמעו אליהם; ואין צורך.

ר' יוסף בכור שור:

וידבר יי' אל משה ואל אהרון - שיתף אהרן עמו , על שאמר: "אני ערל שפתים" (לעיל , יב). לשון "ערל" - כל דבר שאינו יכול לעשות מה שדרכו לעשות; כגון: "ערילה אזנם" (יר' ו , י) - ואינם יכולים לשמוע; וכן "ערלי לב" (יר' ט , כה) - מי שאינו יכול להבין; ו"ערל שפתים" - מי שאינו יכול לדבר; ואף פירות שאין רשות לאדם לאכלן , נקראו כמו כן: "וערלתם ערלתו את פריו" (וי' יט , כג). ויצוום אל בני ישראל - עתה חוזר לתחילת הדברים , לסדר כל הדבר מתחילתו על הסדר. ומתחיל לספר , כי צוום הקדוש ברוך הוא על ישראל - להוציאם , ועל פרעה - לרדותו. ומפרש מי הם ומי תולדותם וראש בית אבותם; והתחיל בראובן ומנה עד שמגיע ללוי , ומשהגיע ללוי מונה זרעו של לוי עד שמגיע למשה ואהרון , ואף בני אהרון ואף פנחס ובני קרח וכל ראשי אבות הלוים; ובני חברון לא מנה , ואע"פ שהיו לחברון בנים , כדכתיב לחברון: "משפחת החברוני" (במ' כו , נח) , דשמא לא היו ראשי האבות. ורבי שמואל פירש (ראה רשב"ם) , כי לכן לא מנה בני חברון , שלא (נזכרו) בשום מקום בתורה; שלא מנה אלא אותם שנזכרו בתורה , כגון: בני עמרם , שהם משה ואהרון; ובני יצהר וקרח ובניו , שנזכרו ב"ויקח קרח" (במ' טז , א) , ואגב קרח מנה אחיו; ובני עזיאל נזכרו , דכתיב "ויאמר משה אל מישאל ואל אליצפן..." (ראה וי' י , ד); ובני אהרון (ראה וי' י , א - ב ושם , ו ואי'); וגם פנחס נזכר (ראה במ' כה , ז ואי'); אבל בני חברון ובני איתמר ובני משה לא נזכרו - ולא מנאן. וגם פירש , שלכך מנה שנות לוי וקהת ועמרם: כי כל דורות נימנו , עד לוי: ב'בראשית' - עד נח , ב'נח' - עד אברהם , ואברהם ויצחק ויעקב נמנו שנותם , ועכשיו מנה משה ואהרון [הגה"ה]. ומנה שנותיו של לוי ושל קהת ושל עמרם , שהיו אבותם של משה ואהרון. וגם מנה שנותם של משה ואהרון (ראה שמ' ז , ז) , ללמדך שלא היו בחורים , כי זקנים היו כבר , וברצונם לא היו באים לעשות תחבולות הללו; אלא שהבחירם הקדוש ברוך הוא להוציא את בניו.

רמב"ן:

ויצום אל בני ישראל - פירש רבנו שלמה: ודבר הצווי מהו? מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס , אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין , ללמדנו היאך נולדו ובמי נתיחסו. "וידבר יי' אל משה לאמר אני יי' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך" (להלן , כט) - הוא דבור עצמו האמור כאן: "בא דבר אל פרעה מלך מצרים" (לעיל , יא); אלא מתוך שהפסיק הענין בשביל ליחסם , חזר עליו להתחיל בו. "ויאמר משה לפני יי'" (להלן , ל) - היא אמירה שאמורה כאן: "הן בני ישראל לא שמעו אלי" וגו' (לעיל , יב) , ושׁנאהּ הכתוב בשביל שהפסיק הענין. וכך היא השטה , כאדם שאומר: נחזור על הראשונות. וכן דעת רבי אברהם (להלן , כט). ואין כן דעתי , אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל: "לכן אמור לבני ישראל" (לעיל , ו) , ועשה כן , ולא שמעו אליו , וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה ויצוה אותו לשלחם , ואז ענהו: "הן בני ישראל לא שמעו אלי" (לעיל , יב); והקדוש ברוך הוא צוה את שניהם לדבר אל העם ועם פרעה , וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה , ודי שידבר האחד , כי כן דרך כל שנים שלוחים , שהאחד ידבר והשני יחריש , ונתפייס בזה; וחזר השם ואמר אליו: "אני יי'" (להלן , כט) הנגלה לך לבדך בשמי הגדול , "דבר אל פרעה מלך מצרים... כל אשר אני דובר אליך" (שם) , כי לך יהיו הדברות כלן , לא לאהרן עמך , ואותך עשיתי שליח אל פרעה. אז ענה משה פעם אחרת: "הן אני ערל שפתים" (להלן , ל) , והשם אמר אליו: "ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמ' ז , א) - כי אתה תבא לפניו עם אהרן , ושם תצוה אתה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך , ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך , כאשר האלהים מצוה לנביא והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהן. והנה זו מעלה וגדולה למשה , זכה בה בענוָתו , שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו; וכן אמר "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (שמ' יא , ג) - מדה כנגד מדה , שהיה ירא שלא יהיה נבזה בעיניהם. ורבנו שלמה כתב: "אתה תדבר" (שמ' ז , ב) פעם אחת כל שליחות ושליחות לפי ששמעתו מפי , "ואהרן אחיך" (שם) ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה; ואין זה נכון כלל.

רלב"ג - ביאור המילות:

בא דבר אל פרעה מלך מצרים - רוצה לומר: בלא אמצעות אהרן; ולזה אמר משה: הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. והנה הרצון בערל שפתים - סתום הדבור; רוצה לומר , שננעלו שערי הדבור לפניו , כמשפט מי שאינו איש דברים. ולזה באר , שאחר זה דבר יי' אל משה ואל אהרן , בכל מה שצוה לאמר אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. והרצון בזה , שדבור השם יתעלה היה למשה , שיאמר זה לאהרן , והוא יהיה המליץ בינו ובין מי שישלחהו השם יתעלה לדבר אליו. והנה אחר שהשלים לזכור תולדות אהרן ומשה , שב לבאר זה שנית. הוא אהרן ומשה - מפני שהיה מדבר עתה בתולדות אהרן , הקדים אהרן למשה , ועוד: שהוא היה גדול ממנו; והנה אחר זה (פס' כז) , כשתארם בשהם המדברים אל פרעה , הקדים משה לאהרן , כי משה היה העיקר בזה.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ובאהו דבר השם יתעלה , שבכל השליחויות אשר ישולח לישראל ולפרעה להוציא את ישראל ממצרים , יהיה אהרן המליץ בינותם (ע"פ בר' מב , כג). ואולם אחר זה לא יצטרך לו מליץ בינו ובין ישראל , כי הם יאמינו בו.