תנ"ך - ויאמר ה' אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־מטך והך את־עפר הארץ והיה לכנם בכל־ארץ מצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (שמות פרק ח פסוק יב)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן נְטֵה אֶת־מַטְּךָ וְהַךְ אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות פרק ח פסוק יב)

ויאמר ה' אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־מטך והך את־עפר הארץ והיה לכנם בכל־ארץ מצרים: (שמות פרק ח פסוק יב)

ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־אהרן נטה את־מטך והך את־עפר הארץ והיה לכנם בכל־ארץ מצרים: (שמות פרק ח פסוק יב)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרֹן אֲרֵים יָת חֻטרָך וּמחִי יָת עַפרָא דְאַרעָא וִיהֵי לְקַלמְתָא בְּכָל אַרעָא דְמִצְרָיִם :

עין המסורה:

ויאמר יי' - ד' בטעמא בסיפרא (מונח זרקא): *שמ' ד , כא; ח , א , יב; ט , ח. והך - ב': שמ' ח , יב; יח' כא , יט. בכל - ארץ מצרים - י"ח (בתורה): ראה שמ' ה , יב.

מסורה קטנה:

ויאמר יי' - ד' בטע' בסיפ'; והך - ב' הנבא.

רש"י:

אמר אל אהרן - לא העפר כְּדַי ללקות על ידי משה , לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי , שנאמר "ויטמנהו בחול" (שמ' ב , יב) , ולקה על ידי אהרן (ראה תנח' וארא יד).

רשב"ם:

לכינים - מיני כינה ופרעושין.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. דע , כי על יד אהרן היו השלש מכות הראשונות. והאותות היו בשפלים; כי השתים היו במים (ראה שמ' ז , כ; לעיל , ב) והשלישית בעפר הארץ. והמכות שהיו על יד משה במטה - היו בעליונים , כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן. כמו מכת הברד והארבה (ראה שמ' י , יג) שהרוח הביאם , והחשך שהיה באויר; גם מכת השחין היתה על ידו (ראה שמ' ט , י). רק שלש בלא מטה , והם ערוב ודבר , ומכת בכורים; ואחת בלא מטה על יד משה ומעט שתוף לאהרן , והיא מכת שחין (ראה שם). וטעם והיה לכנים - כמו "והיה לאבק" (שם , ט); כאילו בעפר שיכה אהרן , יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים.

ר' יוסף בכור שור:

והך את עפר - בזאת לא התרו בו , כי כן דרך: בשתי מכות היה מתרה , ובשלישית לא היה מתרה; ועל זאת נתן רבי יהודה סימנין (ראה ספ"ד שא): דצ"ך עד"ש באח"ב , אלא שצירף אחרונה של בכורות , שלא יכול לעשות תיבה מאות אחת לבדה. ואני שמעתי , כי על שלש מחלוקֹת שבאגדה (ראה מכשב"י בשלח יד , לא) נתן סימן; וסימן עשר שבמצרים שכתובין , וחמש מאות שעל הים (שהם סיכום של שלש הדעות באגדה) , והטביעם בים הכתוב בהדיא , והם חמש מאות ואחת עשרה; וכן עולה דצ"ך עד"ש באח"ב (כלומר עם עשר המכות). והך את עפר... והיה (ל)כינם - נראה לי , שהם כינים שחורים שקורים 'פודש' (בלעז) , שדרכם לבא מן העפר ― כי כינים שקורין 'פדול' (בלעז) אין דרכם לבא כי אם מזיעת האדם ― והמכות דרכם לבוא ממקום תולדותם: צפרדעים מן היאור , ומטר וברד מן השמים , וכן כולם , ולפי שאֵילו הכינים דבר שתולדתו מן העפר; ושמא הרבה מינים היו: תולעים , ו'פודש' , ושאר יתושין שתולדותם מן העפר.

רלב"ג - ביאור המילות:

וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם - יתכן שבאו לפניו משה ואהרן , אחר שסרו הצפרדעים , לבקש ממנו שישלח את ישראל כמו שהבטיחם (ראה לעיל , ד) , ולא שמע אליהם. ואז אמרו לו , לפי מה שאחשוב , שאם מָאֵן הוא לשלח (ע"פ שמ' ט , ב) את העם , הנה יכו במטה אשר בידם את עפר הארץ והיה לכנים. וכאשר מֵאן לשלחם , אז צוה משה לאהרן שיכה עפר הארץ והיה לכנים בכל ארץ מצרים; כמו שהיה מנהגם בשאר המכות הקודמות , כי לא היו מביאים המכות כי אם לתכלית שישלח פרעה את בני ישראל ממצרים.